אני מעוניין לתרום  |  כך התחלנו את המדרש התימני  |  וידאו - יום בחצריך  |  חומר מארכיון המדינה  |  תורמים בשקלים או בדולרים  |  קריאה בתורה לכל השנה  |  ת"ת מבשר טוב  |  ילדי תימן  |  פרשת השבוע  |  מדור פרשת השבוע  |  ס ר ט י - ו י ד א ו  |  

אתרים תימנים נוסח תימן תימני נט יד מהריץ מבשר טוב
 

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



 


יפוצו מעינותך חוצה
FacebookTwitter

      פרשת דברים עג
דף הבית >> פרשת השבוע >> הרב ברוך רוזנבלום על פרשת השבוע >> ספר דברים הרב רוזנבלום >> פרשת דברים עג
 
בס"ד
 
פרשת דברים – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ג.

פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת דברים, שנת תשע"ג.
פותחת הפרשה בדברי התוכחה, שמוכיח משה רבינו את בני ישראל –(א) אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב(ב) אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ
כותב כאן רש"י - אלה הדברים. לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז מפני כבודן של ישראל.
לאחר מכן, בהמשך הפרשה, מביא משה רבינו, את חטא המרגלים.
לפני שניכנס להסביר את חטא המרגלים, נעמוד על נקודה קצרה מאוד:
ידוע לכולם, שאם חס וחלילה לא יבוא משיח, עד יום שלישי הבא, אנחנו נשב ונקונן על החורבן 1945 שנה לחורבן בית שני, ורבותינו קוראים לתשעה באב, בשם מועד, על שם הפסוק(איכה א, טו) קָרָא עָלַי מוֹעֵד לִשְׁבֹּר בַּחוּרָי.
יש לזה השלכות הלכתיות, והם שלא אומרים תחנון בתשעה באב, לא אומרים תחנון במנחה שלפניו, ובני עדות אשכנז נוהגים, שלא אומרים"צדקתך", במנחה של שבת.
החג הזה נקרא מועד, לא בגלל שלעתיד לבוא הוא יהיה מועד, הרי הנביא אומר, שהקב"ה עתיד להפוך את צום הרביעי וצום החמישי וצום העשירי לששון ולשמחה ולמועדים טובים. אז יכל להיות, שבגלל שלעתיד זה יהיה מועד, אז בגלל זה עכשיו אנחנו כבר חוגגים?
התשובה היא לא. למה?
כי בי"ז בתמוז, אנחנו כן אומרים תחנון. בשבת שלפני י"ז בתמוז, אנחנו כן אומרים"צדקתך", גם בעשרה בטבת.
אז יוצא,  שרק תשעה באב, לא בגלל מה שעתיד להיות, אלא בגלל מה שנאמר בפסוק(איכה א, טו) קָרָא עָלַי מוֹעֵד לִשְׁבֹּר בַּחוּרָי, זהו מועד, ואנחנו לא נוהגים לומר תחנון, לא במנחה שלפניו ולא בתשעה באב בעצמו.
איזה מין מועד זה? מה מונח במועד הזה?
חז"ל אומרים לנו, שזה מועד של בכי.
בד"כ במועדים, אנחנו אוכלים ושותים ושמחים, עושים קידוש. הזמנים הם ימים של שמחה. תשעה באב, זה מועד של בכי, למה הכוונה?
זה כבר נושא לשיחה בפני עצמה, אבל רק קודם כל נזכיר, את מה שכתוב בדברי חז"ל:
רש"י, בביאורו לספר קהלת, בפרק ג' -(א) לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:(ב) עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:(ג) עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:(ד) עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:(ה) עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק(ו) עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:(ז) עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר(ח) עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם.
אומר רש"י - עת לבכות. בתשעה באב: ועת לשחוק. לעתיד לבא שנאמר(תהלים קכ"ז) אז ימלא שחוק פינו.
אומר התרגום - עת לבכות. מתי שבן-אדם נפטר לבית עולמו, אז בני המשפחה בוכים.
חז"ל  בגמרא(מסכת סנהדרין קד, ב) אומרים על הפסוק(איכה א, ב) בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ שתי בכיות הללו למה אמר רבה אמר רבי יוחנן אחד על מקדש ראשון ואחד על מקדש שני בלילה על עסקי לילה שנאמר(במדבר יד-א) ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא עם ישראל בכו בליל תשעה באב, והיות וכך, לכן נקבע הלילה הזה, ליל בכי של דורות אמר רבה א''ר יוחנן אותו(היום) ליל ט' באב היה אמר להן הקב''ה לישראל אתם בכיתם בכיה של חנם ואני אקבע לכם בכיה לדורות
אז מתי היא העת של הבכי?
אומר רש"י - עת לבכות. בתשעה באב.
הייתי רוצה לעמוד על הדברים, היות ומשה רבינו, כאן בפרשה שלנו, מדבר בהרחבה על חטא המרגלים, לנסות לעמוד על פסוק אחד.
אומרת התורה -(א, כב) וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן:(כג) וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט:(כד) וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ הָהָרָה וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיְרַגְּלוּ אֹתָהּ:(כה) וַיִּקְחוּ בְיָדָם מִפְּרִי הָאָרֶץ וַיּוֹרִדוּ אֵלֵינוּ וַיָּשִׁבוּ אֹתָנוּ דָבָר וַיֹּאמְרוּ טוֹבָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ
אומר רש"י - ויאמרו טובה הארץ. מי הם שאמרו טובתה, יהושע וכלב.
(כו) וְלֹא אֲבִיתֶם לַעֲלֹת וַתַּמְרוּ אֶת פִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם:(כז) וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ...(לד) וַיִּשְׁמַע ה'  אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם וַיִּקְצֹף וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר.
חז"ל במדרש, עומדים על המילים אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם. לא כתוב"כל", אלא"קול".
נשאלת השאלה – בשביל מה זה צריך להיות כתוב?
אומרים חז"ל במדרש – הכוונה היא לבכי, שעם ישראל בכה באותו לילה.
אומרים חז"ל(מדרש לקח-טוב) – מהו קול הבכיה, שנאמר וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא. היות ועם ישראל בכה בלילה ההוא, לכן נגזר עליהם עונש מוות, ולכן אומרים חז"ל וַיִּשְׁמַע ה'  אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם, הדגש הוא על הקול, על מה שעם ישראל בכה באותו לילה, ולא על דִּבְרֵיכֶם.
עד כדי כך, שחז"ל אומרים במדרש, על פסוק שמופיע בספר ירמיהו(יב, ח) הָיְתָה לִּי נַחֲלָתִי כְּאַרְיֵה בַיָּעַר נָתְנָה עָלַי בְּקוֹלָהּ עַל כֵּן שְׂנֵאתִיהָ למה הקב"ה כ"כ כעס על עם ישראל?
אומרים חז"ל במדרש – אותו קול שבכיתם, גרם לכם להיות שנואים.
 בספר שיח צדק, מפי מורי ורבי ר' דב צבי קרלנשטיין, הוא שואל שאלה נפלאה, ואני רוצה לעמוד על שאלתו.
מדברי חז"ל שהבאנו עכשיו, משמע,  שהדגש של הכעס של הקב"ה, היה על הבכי. אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם – אתם בכיתם בכיה של חינם, ואני אקבע לכם בכיה לדורות.
הוא שואל מדברי משנה(מסכת ערכין טו, א) - נמצא האומר בפיו חמור מן העושה מעשה שהאומר לא מצאתי בתולים נותן מאה, והאונס דמוציא בתולים על ידי מעשה נותן חמשים.
יוצא מדברי המשנה, שאדם שמוציא מפיו שם רע, הוא חמור יותר מגופו של מעשה.
ממשיכה המשנה ואומרת - שכן מצינו שלא נתחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע שנאמר(במדבר יד-כב) וינסו אותי זה עשר פעמים וגו'.
יוצא, שהוצאת הדיבה על ארץ ישראל, חמורה יותר מחטא העגל, שהרי חטא העגל, הצליח משה רבינו לדחות את העונש, שנאמר(שמות לב, לד) וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם – העונש יבוא. אין לך כל צער שבא על מישהו בעם ישראל, שאין בו משהו מחטא העגל.
בחטא עגל, הצליח משה רבינו להשיג"דחיה" לעונש, אבל בחטא המרגלים, נשבע הקב"ה, שאף אחד שבכה בלילה הזה, לא יראה את ארץ ישראל.
יוצא, שדיבור לשון הרע, והדמעות שהורידו באותו הלילה, חמור יותר מחטא העגל.
אז חמור יותר, הדיבור והבכי, יותר מגופו של חטא העגל.
ממשיכה הגמרא ואומרת - תניא א''ר אלעזר בן פרטא בוא וראה כמה גדול כח של לשון הרע מנלן ממרגלים ומה המוציא שם רע על עצים ואבנים כך המוציא שם רע על חבירו על אחת כמה וכמה ממאי דלמא משום דר' חנינא בר פפא דאמר רבי חנינא בר פפא דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה דכתיב(במדבר יג-לא) כי חזק הוא ממנו אל תיקרי כי חזק הוא ממנו אלא ממנו כביכול בעל הבית אין יכול להוציא כליו משם אלא אמר רבה אמר ר''ל אמר קרא(במדבר יד-לז) וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה על דבת הארץ שהוציאו.
שואל הספר שיח צדק שאלה נפלאה – כאן בפסוקים משמע, שעיקר הכעס של הקב"ה, היה  על הבכי שאותו הלילה – אתם בכיתם בכיה של חינם, לכן"בכה תבכה בלילה".
במשנה(מסכת ערכין) אומרת המשנה, שעיקר הדגש, הוא על הוצאת שם רע, על הענין שעם ישראל, דיבר לשון הרע על ארץ ישראל. יוצא, שהעברה היתה, על הדיבור שעם ישראל דיבר, על מה שהמרגלים הוציאו מהפה שלהם. לא מוזכר מילה אחת, על הבכיה של עם ישראל באותו הלילה.
שואל הספר שיח צדק – עם כל הקל וחומר שהגמרא לומדת, מזה שהוציאו לשון הרע על עצים ואבנים, על אחת כמה וכמה, על  מי שמדבר לשון הרע על בשר ודם.
כאן משמע מדברי הגמרא, שעיקר הקל וחומר, הוא לגבי הבכי. הבכי שעם ישראל בכה, זו התביעה וַיִּשְׁמַע ה'  אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם, כולם בכו בלילה ההוא.
יוצא, שהתביעה העיקרית היא, על הדמעות ולא על עצם לשון הרע.
כותב הספר שיח צדק – בֹא ונלמד פרק בתהילים. דוד המלך בתהילים(קו, כד) מסביר את חטא המרגלים - וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ(כה) וַיֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיהֶם לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה'(כו) וַיִּשָּׂא יָדוֹ לָהֶם לְהַפִּיל אוֹתָם בַּמִּדְבָּר:(כז) וּלְהַפִּיל זַרְעָם בַּגּוֹיִם וּלְזָרוֹתָם בָּאֲרָצוֹת.
יוצא, שמה שהקב"ה גזר עונש גלות על אותו דור, ממה נובעת הגלות?
וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ(כה) וַיֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיהֶם.
בכל הפסוק הזה, לא מוזכר אפילו פעם אחת, שעם ישראל בכה בלילה הזה.
לא מופיעה התביעה, שבגלל שעם ישראל בכה, אמר הקב"ה – בגלל שבכיתם בכיה של חינם, אני אקבע לכם בכיה לדורות.
הוא עונה תירוץ נפלא, ומהתירוץ הזה בס"ד, אנחנו רוצים להגיע אל עיקרם של דברים:
הוא מביא עוד שאלה אחת, לפני שהוא מייסד את דבריו – מביאה הגמרא(מסכת תענית ל) את סדר הסעודה המפסקת, שעשה ר' יהודה בר' אילעאי, לפני תשעה באב.
אומרת הגמרא(מסכת תענית ל, א-ב)  - כך היה מנהגו של רבי יהודה ברבי אילעאי ערב תשעה באב מביאין לו פת חריבה במלח ויושב בין תנור לכיריים ואוכל ושותה עליה קיתון של מים ודומה כמי שמתו מוטל לפניו
יוצא, שבן-אדם כזה, שמתו מוטל לפניו בסלון, אין לו שום דמיון בשכל, או רצון כלשהו, לאכל אוכל. של רבי יהודה ברבי אילעאי, היה יושב ואוכל לחם יבש עם מים, וישב על הרצפה ודמיין שמתו מוטל לפניו.
שואל הספר שיח צדק – אנחנו היום עושים כמו רבי יהודה ברבי אילעאי, אבל מאיפה הוא לקח, שאדם צריך לשבת על הרצפה ולחשוב שמתו מוטל לפניו, איפה המקור לכך?
הוא עונה תשובה נפלאה, שמבוססת על דברי המדרש(ילקוט שמעוני, פרשת שלח).
חז"ל בילקוט שמעוני(פרשת שלח) מספרים, כיצד חזרו המרגלים לארץ ישראל, וכיצד הם"חיממו" את עם ישראל, כנגד ארץ ישראל. כל אחד בשבטו, הלך וכינס את כל אנשי השבט, ועשו צעקות נפלאות, עד ש-600,000 איש, בכו בבת אחת בלילה הזה. איך זה היה?
אומר המדרשכיון שבאו המרגלים מתור הארץ, עמדו ופיזרו עצמם בכל שבטי ישראל, וכל אחד בתוך שבטו ומתנפל לתוך זווית ביתו, ובניו ובנותיו באים אליו ואומרים לו מה לך מרי, ובעוד שהוא עומד, עושה עצמו נופל.
אמר להם המרגל – אוי לי עליכם, בני ובנותי וכלותי, איך האמוריים עתידים לשלוט בכם, איך אמורים לתעתע בכם, מי יוכל לראות פני אחד מכם
?
באו אליהם  המרגלים ואמרו – אנחנו הולכים להתעלף רק מהמחשבה! אתם תכנסו לארץ ישראל, אתם יודעים מה זה האמוריים?? אף אחד ממכם לא ישאר בחיים.
המדרש מתחיל ואומרוהיו בוכים, כאדם שיש לו מת, והוא צורח ובוכה. מיד כולם היו גואים בבכיה, בניהם ובנותיהם וכלותיהם, עד שהיו השכנות שומעות, והיו אף הם בוכות, עד שהיתה משפחה למשפחה בוכה, והיה כל השבט בוכה, וכן חברו מבכה את שבטו וכל אחד ואחד, עד שנעשו שישים ריבו, חבורה אחת של בוכים, ונתנו קול בכיתם למרום.
אומר הספר שיח צדק – בֹא תיכנס לעולם הדמיון. היית פעם בלוויה?
ברגע שיש מספיד, שיודע לדבר טוב, לעורר את הציבור, חמישים איש, מבני המשפחה הקרובה פורצים בבכי. אם הדברים מתעוררים, אז ב"ה, הנשים כשהם שומעות שחמישים איש בוכים, מיד הם עונים כנגדם – נעשה ונשמע J
מיד מהצד השני מתחיל גם כן צעקות, אז גם אנשים שלא כל-כך יש להם ענין לבכות, בוכים. אבל היות והסביבה בוכה, אז אתה נמשך אחריהם, אתה גם מתחיל לבכות. זה כשמדובר בחמישים איש שבוכים.
תאר לעצמך, ש – 3000 איש בוכים? או 5000 איש בוכים, איך זה נשמע?
מדובר כאן, שכל בית בישראל בכה, שבטים אחרי שבטים, 600,000 גברים בוכים, כאשר אליהם מצטרפים נשים וטף לבכיות.
זאת אומרת שבהערכה, מדובר בחמישה מיליון אנשים שבוכים בלילה אחד. אתה מסוגל לדמיין מצב כזה???
אמר הקב"ה – אתם בכיתם בכיה של חינם, אני אקבע לכם בכיה לדורות.
מה זה בכיה לדורות?
אומר הספר שיח צדק רעיון נפלא – כתוב בגמרא(מסכת בבא-בתרא, פתיחה לאיכה ) איך עם ישראל מת במדבר, 600,000 איש?
אומרים חז"ל – בכל ליל תשעה באב, היו כולם חופרים בורות, ונכנסים לבורות לישון. איפה שחנו, שם היו חופרים בורות ונכנסים. בבוקר של תשעה באב, היה אומר משה – צאו מקבריכם, והיו יוצאים החוצה. מי יצא?
יצאו כולם, חוץ מ – 15,000 שנשארו בתוך הבור מתים. וככה כל שנה ושנה, לאט לאט, עם ישראל הולך ופוחת.  
אם ככה, אומר הספר שיח צדק, ננסה להבין, מה קרה בכל שנה ב-ח' באב, מה קרה במחנה ישראל – משה רבינו מודיע – רבותי, כולם מוזמנים לחפור קברים, כל אחד ימדוד לפי המידות שמתאים לו, יחפור את הבור ויכנס בפנים. מחר בבוקר, 15000 איש לא קמים, אף אחד לא יודע מי קם ומי לא. מה עושים?
כל אחד נפרד מהמשפחה שלו. לכל יהודי 60-70 ילדים, ניפרד מכולם, האישה נפרדת מבעלה, אחד סולח לשני, אחר כך להורים...
בכל בית, בשנה הראשונה בכו, ועוד איך בכו! בכיה של פרידה מהעולם הזה – אבא נפרד מהילדים, הילדים נפרדים מההורים. בכל הבתים בכו, בדמעות שליש.
אמר הקב"ה – אתם בכיתם בכיה של חינם, אני אקבע לכם בכיה לדורות.
עכשיו זו תהיה בכיה אמיתית, כי עכשיו אתם נפרדים מהמשפחות. אז בכל בית בעם ישראל, כולם בכו, כולם קוננו, על מה שעם ישראל צריך לעבור מחר, 15,000 לוויות.
כל שנה היתה אותה פרידה, כל שנה פחות 15,000 אנשים מעם ישראל, עד שהגיעו לשנה האחרונה.
אמר הקב"ה – אתם בכיתם בכיה של חינם, אני אקבע לכם בכיה לדורות – עכשיו תבכו באמת! כי כל אחד ייפרד מהמשפחה שלו. כל ליל ט' באב, כולכם תבכו כמו שצריך! הבכי הזה יכפר, על הדמעות שבכיתם בכיות של חינם, כשלא רציתם להיכנס לארץ ישראל.
אם ככה, אומר הספר שיח צדק – עכשיו תבין טוב מאוד, מאיפה לקח רבי יהודה ברבי אילעאי, שאדם צריך לשבת ולקונן על החורבן כאילו מתו מוטל לפניו?
כיון שהמדרש בילקוט שמעוני אומר, שכל אחד בכה, בליל תשעה באב, כאילו מתו מוטל לפניו. אז הקב"ה אמר, אם אתם בכיתם בכיה של חינם, ואני אקבע לכם בכיה לדורות, אז צורת הבכי, צורת הקינה, צורת האבלות שצריכה להיות בכל בתי ישראל, אמר רבי יהודה ברבי אילעאי, בהרגשה הזאת, שמת נמצא אצלך בבית, אתה תבכה ותקונן כמו שבכו אז, ביום שקוננו על הענין הזה, שלא רצו להיכנס לארץ ישראל.
הייתי רוצה לעמוד על שתי בתי המקדש, רק אני לא בטוח אם אני יספיק להקיף את כל הדברים, אז נראה כמה שנספיק נספיק:
חז"ל מספרים לנו, שבשעה שעם ישראל יצא לגלות, הוא הגיע לנהר פרת, שנאמר עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן.
שואלים חז"ל – מה זה עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ?
אומרים חז"ל במדרש – בשעה שהוביל נבוזרדן את עם ישראל, מירושלים לבבל, כל הדרך הוא לא נתן להם לבכות, וכל מי שבכה בדרך, הוא נתן לו מכות נמרצות.
אמרו לו – למה אתה מרביץ לנו?
אמר להם – אני לא רוצה שתבכו.
למה? מה אכפת לך?
אני לא נותן לכם לבכות, כי האלוהים שלכם רחמן. אם בסוף הוא יראה שכולכם תבכו, הוא עוד יחזיר את כולכם בחזרה לירושלים. לא ניתן לכם לבכות.
אומר המדרש – והיו ישראל מהלכים, ואנשים בדרך היו נופלים כפגרים מתים.  ועם ישראל מאבד אנשים בדרך לבבל. הגיעו לנהר פרת, ושתו מהמים שלו, והמים לא היו טובים עבורם, והרבה אנשים מתו שם.
אומר דוד המלך - עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן. מה הכוונה?
אומרים חז"ל - שָׁם יָשַׁבְנוּ בכינו על אלו שמתו בנהר פרת, ועכשיו כבר יכלנו לבכות על אלה, שבדרך מירושלים מתו, שאז לא נתנו לנו לבכות. כשהגענו לבבל, לא היה אכפת לו שנבכה, כי הוא ידע, שמכאן אנחנו כבר לא  חוזרים.
אז עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ על אלה שמתו בדרך. גַּם בָּכִינוּ על בית המקדש בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן בכינו גם על זה שבית המקדש נשרף, בכינו גם על זה שאיבדנו את יקירנו, בכינו גם על אלה שאבדנו כאן, בנהר פרת.
רבותי, מצאתי מדרש נפלא, מקורו באוצר המדרשים.
אומר המדרש, שירמיהו ונבוכדנצר, היו נערים חברים. הם היו בני אותו גיל. כמובן שהם לא למדו באותו תלמוד תורה, ולא באותו חידר וגם לא גרו באותו בנין, אבל כנראה בשכונה, איפה שהיה גר ירמיהו הנביא, היה גר נבוכדנצר.
אומר המדרש – והוא עני ונבזה. יום אחד פגש אותו ירמיהו הנביא, אמר לו נבוכדנצר – מי ייתן, והייתי מלך על כל העולם כולו.
שאל אותו ירמיהו – מה תעשה אם תהיה מלך העולם?
אמר לו – הייתי בא על ירושלים, שורף את בית המקדש והורג את כולם, ואת השאר שולח לשבי.
ראה ירמיהו ברוח הקודש, שהשעה עומדת לו, וכל היוצא מפיו עתיד להיות, אמר לו – תן לי את ירושלים.
אמר לו נבוכדנצר – לא אתן לך.
אמר לו ירמיהו – תן לי בית המקדש.
אמר לו נבוכדנצר – לא אתן לך
אמר לו ירמיהו – תן לי תינוקות של בית רבן.
אמר לו נבוכדנצר – לא אתן לך.
אמר לו ירמיהו – אז מה כן תיתן לי?
אמר לו נבוכדנצר – כשאשרוף את ירושלים ואת בית המקדש, אם תגיע לירושלים, את מה שתוכל להוציא מהצהריים ועד צאת הכוכבים, שלך!
באותו יום, אומר המדרש, שנחרב בית המקדש, היה ירמיהו בענתות. שעמד ג' מילין לפני ירושלים ראה את העשן עולה, והבין שנשרף בית המקדש, התחיל בוכה וצועק, ונזכר במה שהבטיח לו נבוכדנצר כשהיה נער. היה ממהר להגיע לירושלים, ולא הגיע עד ששקעה חמה וכבר לא היה יכל להציל כלום.
אמר ירמיהו – אוי כי פנה היום כי נטו צלילי ערב.
בילקוט שמעוני(ירמיהו  פרק כ, ז) פִּתִּיתַנִי ה' וָאֶפָּת. בשעה שהגיעה קצה של ירושלים ליחרב א"ל הקב"ה לירמיה קום לך לענתות וקח השדה מאת חנמאל דודך, אותה שעה חשב ירמיהו בלבו שמא נותן חן המקום על בעליו ונושאים ונותנים בתוכו, הוא קיווה אולי הקב"ה מרחם על עם ישראל אמר לו הקב"ה קום לך קנה השדה, כיון שיצא ירמיה מירושלים ירד מלאך מן השמים ונתן רגליו על חומת ירושלים ופרצו קרא ואמר יבואו השונאים ויכנסו לבית שאדונו אינו בתוכו ויבוזו אותו ויחריבו אותו ויכנסו לכרם ויקצצו את גפניו שהשומר הניחו והלך לו, שלא תהיו משתבחים ואומרים שאתם כבשתם אותו קריה כבושה כבשתם עם הרוג הרגתם, באו השונאים וקבעו בימה שלהם בהר הבית, הלכו ועלו להם בבימה האמצעית מקום שהיה שלמה המלך יושב ונוטל עצה מן הזקנים משם שנשתכלל בית המקדש שם ישבו השונאים ונטלו עצה היאך לשרוף בית המקדש עד שנמלכו ביניהם נטלו עיניהם והנה ארבעה מלאכים יורדים ובידם ארבעה לפידים של אש ונתנו בארבע זויות של היכל ושרפו אותו הקב"ה שלח ארבע מלאכים, כדי לשרוף את בית המקדש, כדי שלא יגיד נבוכדנצר"אני שרפתי את בית המקדש". אמר לו הקב"ה בית חרֹב החרבת, קמח טחון טחנת. לא עשית שום דבר, כבר סילקתי את שכינתי. אני שלחתי מלאכים כדי להצית את בית המקדש.
ירמיה הנביא יצא מענתות לבא לירושלים נטל עיניו וראה עשן בית המקדש עולה אמר בלבו שמא חזרו ישראל בתשובה להקריב קרבנות שהרי עשן הקטרת עולה, בא ועמד לו על החומה וראה בית המקדש עשוי גזרות של אבנים וחומת ירושלים מפוגרת, התחיל צווח ואומר פתיתני ה' ואפת פיתית אותי ה' לצאת מירושלים, והחרבת את בית המקדש.
שירמיהו יצא עם כל הגולים לבבל, בדרך הוא ראה גופות, הוא ראה אנשים סובלים, הוא ניגש אליהם ונישק אותם, עד שהגיעו לנהרות בבל. אמר ירמיהו – מה אני עושה עכשיו?
אמר לו נבוזרדן – אתה יכל ללכת לבבל, ואתה יכל לחזור לירושלים.
אמר ירמיהו – מה אני עושה עכשיו? אם אני הולך איתכם לגלות, מה יהיה עם ירושלים? היא נשארה בלי מנהיג.
החליט ירמיהו לחזור לארץ ישראל.
אומר המדרש – נתלו הגלויות את עיניהם וראו את ירמיהו שפירש מהם, גאו כולם בבכיה וצווחו – רבינו ירמיהו, איך אתה מניחנו?? איך יכל להיות שאתה מניח אותנו ועולה חזרה לארץ ישראל.
זהו שנאמר עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ לא רק הבכי על המתים שלנו, אלא על זה שירמיהו עזב אותנו וחוזר חזרה לירושלים.
עמד ירמיהו ואמר – מעיד אני עליי שמים וארץ, אם בכיתם בכיה אחת, בהיותכם בציון, לא גליתם.
רבותי, מה הענין של בכי אחד בציון? מה היה עוזר, בכי אחד בציון?
התשובה – אתם בכיתם בכיה של חינם – אם עם ישראל, את הדמעות האלה היה מוריד בירושלים, היה כוס הדמעות, שעם ישראל הוריד בימי המרגלים, מתוקן. ועם ישראל, היה חוסך לעצמו את הירידה לגלות.
אם שם היינו בוכים, ומבקשים מהקב"ה, שלא יכחיד את בית המקדש, היינו לפחות ניצלים מחורבן בית ראשון.
רבותי, הייתי רוצה ללכת לחורבן בית שני:
חז"ל במדרש באיכה(א, כד) אומרים - אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל  אַתֶּם בְּכִיתֶם בְּכִיָּה שֶׁל תִּפְלוּת, סוֹפְכֶם לִהְיוֹת בּוֹכִים בְּכִיָּה שֶׁל מַמָּשׁ. וְהֵיכָן בָּכוּ יִשְׂרָאֵל בְּכִיָּה שֶׁל תִּפְלוּת(במדבר יא, י): וַיִּשְׁמַע משֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו.(במדבר יד, א): וַתִּשָֹּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם. וְהֵיכָן בָּכוּ יִשְׂרָאֵל בְּכִיָּה שֶׁל מַמָּשׁ, רַבִּי אַיְּבוּ וְרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן, רַבִּי אַיְּבוּ אָמַר אֶחָד בְּרָמָה וְאֶחָד בְּבָבֶל. בְּרָמָה דִּכְתִיב(ירמיה לא, יד): קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים וגו'. בְּבָבֶל דִּכְתִיב(תהלים קלז, א): עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל וגו'. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר אֶחָד בִּיהוּד מְדִינְתָּא, וְאֶחָד בְּבָבֶל. בִּיהוּד מְדִינְתָּא, בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה. בְּבָבֶל, עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל.
אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בִּשְׂכַר אוֹתָהּ הַבְּכִיָּה אֲנִי מַכְנִיס גָּלֻיּוֹתֵיכֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב(ירמיה לא, טו): כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וגו' וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה'. 
יוצא, שזה לא רק עונש הדמעות, הגאולה תעשה באמצעות הדמעות, והשאלה – מה מונח כאן באמצעות הדמעות?
בפסיקתה(פרק ל"ד, אות ו') על הפסוק וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם, אומרים חז"ל  - תֹהוּ זה גלות בבל, וָבֹהוּ זו גלות מדי, וְחֹשֶׁךְ זו גלות יוון, עַל פְּנֵי תְהוֹם זו גלות אדום וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם זו רוחו של משיח.
מתחילת הבריאה, הכין הקב"ה את הגלויות, אחרי הגלות של אדום, שהיא ארוכה מאוד, אבל מיד אחרי זה, מגיעה רוחו של משיח.
אומרים חז"ל בפסיקתה - וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם זה מלך המשיח, ואימתי מרחפת על פני המים? כי תשפכו כמים לבכם, נוכח פני ה', אז יבוא מלך המשיח.
יוצא שהגאולה תלויה בדמעות, והשאלה – מה מונח כאן. מה יסוד הגאולה, שטמון בדמעות?
אני רוצה לומר יסוד, חלקו מצאתי בזוהר, וחלקו לא מצאתי לו ראיות, אבל ליבי אומר לי, שזה הפשט בדבר.
לא מניתי את כל המקומות בתורה, אבל אני חושב שבתורה, בסכ"ה, מופיעים דמעות 20 פעם. לאו דוקא המילה דמעות, אלא בכי, וכו'.
הפעם הראשונה שהיא מופיעה, מופיעה אצל הגר.
הגר, בפעם הראשונה שנגמרו לה המים בחמת, השליכה את ישמעאל באחד השיחים וַתִּשָּׂא אֶת-קֹלָהּ וַתֵּֽבְךְּ. שם מופיע פעם ראשונה בכי.
הפעם השניה שמופיע בכי, זה אצל אברהם אבינו(בראשית כג, ב) וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָֽהּ.
הפעם השלישית שמופיע בכי, היא מתי שלקח יעקב אבינו את הברכות מיצחק אבינו, ועשו בא מן השדה, והביא את המטעמים שלו, ונודע לו שיעקב לקח את הברכות, מבקש עשו מאביו ויֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל אָבִיו הַבְרָכָה אַחַת הִוא לְךָ אָבִי בָּרְכֵנִי גַם אָנִי אָבִי וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ.
הפעם הבאה, כשראה יעקב אבינו בפעם הראשונה, את רחל אמנו וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת-קֹלוֹ וַיֵּֽבְךְּ.
לאחר מכן, שיעקב אבינו חוזר הביתה, במפגש שלו עם עשו, אומרת התורה(בראשית לג, ד) וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַֽיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל-צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּֽוּ.
כותב התרגום יונתן בן עוזיאל - עֵשָו בָּכָא עַל צַעֲרָא דְשִׁינוֹי דְאִיתְמִזְמִיזוּ וְיַעֲקב בָּכָא עַל צַעֲרָא דְצַוָורֵיהּ.
הפעם הבאה מצאנו בכי, כאשר הביאו ליעקב אבינו את הכתונת של יוסף, ואמרו לו(בראשית לז, לב) הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא, אומרת התורה –(לה) וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו
אומר רש"י - ויבך אתו אביו. יצחק היה בוכה מפני צרתו של יעקב, אבל לא היה מתאבל, שהיה יודע שהוא חי.
בתנא דבי אליהו כתוב – כיון שבאה צרה ליעקב ונימכר יוסף, היה בוכה ומתאבל עליו, 22 שנה.
פעם נוספת של בכי, מצאנו בתורה שמונה פעמים, אצל יוסף הצדיק, והדבר הוא פלא מופלא – על אף שבט מישראל, לא מופיע בכי, אלא רק על יוסף ובנימין.
יוסף מופיע בתורה, שמונה פעמים שהוא בכה, ובנימין מופיע, פעם אחת שהוא בכה.
על שמעון לא כתוב בכי, על ראובן לא כתוב בכי, על לוי לא כתוב בכי, גם לא על יהודה, על אף אחד. מי בוכה?
יוסף ובנימין.
רבותי, בואו נעבור אחד אחד:
האחים מגיעים למצרים, יוסף מאשים אותם שהם מרגלים.
-  לא אנחנו לא מרגלים.
יוסף מתנכל אליהם.. אומר ראובן –(מב, כב) הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ(כג) וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף כִּי הַמֵּלִיץ בֵּינֹתָם:(כד) וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם וַיֵּבְךְּ...
הפעם השניה, כשבנימין מגיע למצרים, אומרת התורה -(מג, ל) וַיְמַהֵר יוֹסֵף כִּֽי-נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל-אָחִיו וַיְבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת וַיָּבֹא הַחַדְרָה וַיֵּבְךְּ שָֽׁמָּה לאחר 22 שנה, רואה אותו יוסף, ומתחיל לבכות.
הפעם השלישית, פרשת ויגש, ברגע שבא יהודה, מתחנן ומסביר לו ששנים ילדה לי אשתי, האחד נעלם ורק זה נשאר, ואבא שלו מאוד אוהב אותו, ויהודה מתחנן על נפשו, לפני יוסף הצדיק, יוסף לא יכל להתאפק.
אומרת התורה –(בראשית מה, א) וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו:(ב) וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי...
הפעם הרביעית, אומרת התורה(בראשית מה, יד) וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו וַיֵּבְךְּ וּבִנְיָמִן בָּכָה עַל צַוָּארָיו
אומר רש"י - ויפל על צוארי בנימין אחיו ויבך. על שני מקדשות שעתידים להיות בחלקו של בנימין וסופן להיחרב.
הפעם החמישית, יוסף פוגש את האחים, אומרת התורה-(טו) וַיְנַשֵּׁק לְכָל אֶחָיו וַיֵּבְךְּ עֲלֵיהֶם וְאַחֲרֵי כֵן דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ
פעם נוספת, הוא שולח את האחים לארץ ישראל, כדי להביא את יעקב אבינו.
יעקב אבינו מגיע, אומרת התורה -(מו, כח) וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גֹּשֶׁן(כט) וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד.
אומר רש"י - ויבך על צואריו עוד. לשון הרבות בכיה.
יוסף בוכה, יעקב לא בוכה, למה? כי היה עסוק בקריאת שמע.
פעם נוספת, יעקב אבינו מת, אומרת התורה בסוף פרשת ויחי - וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו: וַיִּפֹּל יוֹסֵף עַל פְּנֵי אָבִיו וַיֵּבְךְּ עָלָיו וַיִּשַּׁק לוֹ... וַיִּמְלְאוּ לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם.
רבותי, הפעם האחרונה, אומרת התורה –(נ, יז) כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו
רבותי, עד כאן, מה שאני מניתי, לגבי הבכי. לא מבין מה הולך כאן.
יוסף בוכה שש פעמים על האחים שלו.
עומדים מולו עשרה אחים, אף אחד לא בוכה!
יוסף מחבק איתם, מתנשק, בוכה, כולם מפחדים לזוז! פגשתם את אח שלכם, אחרי 22 שנה, תבכו! מה קרה, למה אתם לא בוכים?!
מקודם מישהו אמר לי בשיעור – הם היו בהלם. אז למה לא בנימין?
אז הוא אמר לי – כי בנימין לא היה במכירה, אז לא היה לו ממה להתרגש.
אמרתי לו אתה צודק, אבל בֹא נעבור לפרשת ויחי – יעקב נפרד מהילדים שלו, מברך את כל הילדים... הרים את הרגליים על המיטה, ומת!
עומדים שם 11 ילדים, אף אחד לא בוכה. מי בוכה? רק יוסף.
למה, השאר לא אכפת להם שיוסף נפטר?!
כשהם באים לבקש סליחה, מי בוכה? יוסף.
אתה צריך לבכות כשהם מבקשים סליחה? הם צריכים לבכות!
היה פעם אחד שבא להלוויה של רוטשילד, בוכה בדמעות שליש. בא אליו מישהו – אתה קרוב משפחה?
- לא.
- אתה רואה את כל הקרובים של המשפחה לא בוכים.
- אני בוכה, כי אני לא יורש אותו J
מה אתה בוכה? הם באים לבקש ממך סליחה, שהם יבכו!
יוסף הצדיק כל הזמן בוכה, מה מונח כאן?
מכל האחים, אף אחד לא רואה חורבן בית מקדש, אף אחד לא.
יוסף מתחבק עם בנימין – אוו, אני רואה בחלק שלך, את בית המקדש נשרף, מקדש ראשון ומקדש שני!
מה, רק הוא יש לו רוח הקודש? אף אחד אחר לא ראה את בית המקדש נשרף?! לא לוי, לא שמעון, לא ראובן אף אחד לא, רק הוא???
מה קרה כאן?
אני רוצה לומר יסוד, והיסוד הזה בנוי על דברי חז"ל, שאנחנו לא נוכל לקרוא אותם במלואם, כי הדברים ארוכים מאוד, אני רק רוצה להקריא ברשותכם קטע, מספר הישר.
ספר הישר, זה ספר של מדרשים, ושם יש תיאור, כיצד האחים זרקו את יוסף לתוך הבור.
אני מקריא קטע קטן, ממה שקרה להם בתוך הבור – ויקרא יוסף אל אחיו מתוך הבור, ויאמר אליהם – מה עשיתי לכם ומה חטאתי, הלא אנכי עצמכם ובשרכם, ויעקב אביכם, אבי הוא, ולמה תעשו לי הדבר הזה, ואיך תשאו פניכם אל יעקב אבינו, והיה צועק אל אחיו מתוך הבור ויאמר – יהודה, ראובן, שמעון, לוי, אחיי, שאוני ממחשכים אשר שמתם אותי בו, וראו היום את פני ה' ואת פני יעקב אבי, ואם חטאתי לפניכם, הרי בני אברהם יצחק ויעקב אתם, ואם אתם רואים יתום, תרחמו עליו, ואם רעב יאכילהו לחם, ואם צמא ישקוהו מים, ואיך אתם לא מרחמים על אחיכם, עצם מבשרכם, ויהי צועק ובוכה בתוך הבור. ויאמר יוסף – מי יתן וידע אבי, את המעשה אשר עשו לי אחי, וישמעו האחים את צעקתו ואת בכייתו בתוך הבור, וילכו ויתרחקו מן הבור, כדי לא לשמוע צעקתו ובכייתו של יוסף מן הבור.
אף אחד לא מענין אותו מיוסף. משאירים אותו לבכות ולצעוק בתוך הבור.
מגיעה אורחת ישמעאלים, ומרימים את יוסף מן הבור, ומוכרים אותו, והוא יוצא  לדרך למצרים.
ממשיך ספר הישר ואומר – וילכו האנשים בדרך ויעברו בדרך אפרת, אשר היא קבורת רחל, ויגיע יוסף עד קבר אמו, וימהר וירץ יוסף אל קבר אמו, וייפול על הקבר ויבכה, ויצעק יוסף על קבר אמו ויאמר – אמי אמי יולדתי, עורי וקומי וראי את בנך שנמכר לעבד ואין מרחם. קומי וראי את בנך והביטי אליו, וראי את דמעות עיני הנוזלות על לחיי, אמי אמי עורי והקיצי, קומי וראי את בנך ובכי עמי על צרתי, וראי את לב אחיי האכזרי. עורי אמי, עורי והקיצי משנתך. עמדי וערכי מלחמותיך כנגד אחיי, איככה שילחו אותי מכותנתי וימכרו אותי לעבד זה פעמיים, ויפרידו אותי מאבא ואין מרחם לי. לכי אל הקב"ה ותטעני את טענותיך כנגדם, וראי את מי יצדיק אלוקים במשפט, קומי אמי, קומי והקיצי משנתך. ויצעק ויבך יוסף בכי גדול על קבר אמו, ויחל לדבר, וידום כאבן על הקבר ממר ליבו. וישמע יוסף קול מדבר אליו מתחת לארץ. בני בני, יוסף בני, שמעתי את קול בכייתך  ואת קול צעקתך, ראיתי את דמעותיך, ידעתי את צרתך בני, וייצר לי עליך, ויוסף לי יגון רב על יגוני, ואתה בני, חכה אל ה' והתחולל לו, ואל תירא, כי ה' עמך הוא. הוא יציל אותך מכל צרה. קום בני ולך מצרים עם אדונך, ואל תירא, כי האלוקים עמך.
אומרת לו רחל, לך איתם זו גזרת שמים, קבל אותה ולך איתם.
רבותי, לקרוא את הדברים, ולקבל צמרמורת! מהדמעות שמוריד, התורה לא כותבת, אבל מדרשי חז"ל מספרים לנו, כמה דמעות הוריד יוסף הצדיק, על מה שעשו לו אחיו ושלחו אותו למצרים. עד כאן ספר הישר.
רבותי, הייתי רוצה לעמוד על הדברים, ולנסות להבין מה הולך כאן:
יוסף הוא היחיד שרואה ברוח הקודש, ששתי בתי מקדש עתידים להיות בחלקו של בנימין ועתידים להיחרב, למה הוא רואה מה נעשה בבית המקדש, ואף אחד אחר לא?
המדרש(תנחומא ויגש, אות ד') עושה הקבלה, שכל מה שאירע ליוסף אירע לציון(ירושלים). ציון בגימטריא 156, יוסף בגימטריא 156.
אומר המדרש תנחומא -  בֹּא וּרְאֵה, כָּל צָרוֹת שֶׁאֵרַע לְיוֹסֵף, אֵרַע לְצִיּוֹן. בְּיוֹסֵף כְּתִיב: » וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף. בְּצִיּוֹן כְּתִיב: אֹהֵב ה' שַׁעֲרֵי צִיּוֹן(תהלים פז, ב). בְּיוֹסֵף כְּתִיב: וַיִּשְׂנְאוּ אוֹתוֹ. בְּצִיּוֹן, נָתְנָה עָלַי בְּקוֹלָהּ עַל כֵּן שְׂנֵאתִיהָ(ירמיה יב, ח). בְּיוֹסֵף, וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים. בְּצִיּוֹן, בֹּא יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו(תהלים קכו, ו). בְּיוֹסֵף, הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ. בְּצִיּוֹן, אוֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ(ישעיה נב, ז). בְּיוֹסֵף, וַיַּחֲלוֹם יוֹסֵף חֲלוֹם, בְּצִיּוֹן, בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים(תהלים קכו, א). בְּיוֹסֵף, הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְגוֹ'. בְּצִיּוֹן, אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ(ישעיה מט, כג). בְּיוֹסֵף, וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו. בְּצִיּוֹן, קִנֵּאתִי לְצִיּוֹן קִנְאָה גְדוֹלָה(זכריה ח, ב). בְּיוֹסֵף, לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ. בְּצִיּוֹן, וְדִרְשׁוּ אֶת שְׁלוֹם הָעִיר(ירמיה כט, ז). בְּיוֹסֵף, וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק. בְּצִיּוֹן, זִכְרוּ מֵרָחוֹק אֶת ה'(ירמיה נא, נ). בְּיוֹסֵף, וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ. בְּצִיּוֹן, עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד(תהלים פג, ד). בְּיוֹסֵף, וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים. בְּצִיּוֹן, וְהִפְשִׁיטוּךְ אֶת בְּגָדָיִךְ(יחזקאל כג, כו). בְּיוֹסֵף, וַיַּשְׁלִיכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה. בְּצִיּוֹן, צָמְתוּ בַבּוֹר חַיָּי(איכה ג, נג). בְּיוֹסֵף, וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם. בְּצִיּוֹן, וּבַבּוֹר אֵין מַיִם כִּי אִם טִיט(ירמיה לח, ו). בְּיוֹסֵף, וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם. בְּצִיּוֹן, אַשּׁוּר לִשְׂבֹּעַ לָחֶם(איכה ה, ו). בְּיוֹסֵף, וַיִּמְשׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף. בְּצִיּוֹן, וַיִּמְשְׁכוּ אֶת יִרְמְיָהוּ בַּחֲבָלִים וַיַּעֲלוּ אֹתוֹ מִן הַבּוֹר(ירמיה לח, יג). בְּיוֹסֵף, וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו. בְּצִיּוֹן, לִבְכִי וּמִסְפֵּד(ישעיה כב, יב). בְּיוֹסֵף, וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם. וּבְצִיּוֹן, אַל תָּאִיצוּ לְנַחֲמֵנִי(ישעיה כב, ד). בְּיוֹסֵף, וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם. וּבְצִיּוֹן, וּבְנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם מְכַרְתֶּם לִבְנֵי הַיְּוָנִים(יואל ד, ו). וּמַה שֶּׁאֵרַע לְיוֹסֵף טוֹבוֹת, אֵרַע לְצִיּוֹן טוֹבוֹת. בְּיוֹסֵף, וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה. וְצִיּוֹן, יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ(תהלים מח, ג). בְּיוֹסֵף, אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי. בְּצִיּוֹן, גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה(חגי ב, ט). בְּיוֹסֵף, וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף. בְּצִיּוֹן, וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם(דה"ב ז, טז). בְּיוֹסֵף, וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד. וּבְצִיּוֹן, זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד(ירמיה ב, ב). בְּיוֹסֵף, וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו. וּבְצִיּוֹן, אִם רָחַץ אֲדֹנָי אֵת צֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן(ישעיה ד, ד). בְּיוֹסֵף, רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ. וּבְצִיּוֹן, בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלַיִם כִּסֵּא ה'(ירמיה ג, יז). בְּיוֹסֵף כְּתִיב: וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ. וּבְצִיּוֹן, עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ צִיּוֹן לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִּפְאַרְתֵּךְ(ישעיה נב, א). בְּיוֹסֵף כְּתִיב: וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו. וּבְצִיּוֹן הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי(מלאכי ג, א).
המדרש מסכם כמה שורות קודם לכן - כֵּיוָן שֶׁרָאָה יוֹסֵף שֶׁהָיְתָה לָהֶם בּוּשָׁה גְדוֹלָה, אָמַר לָהֶן, גְּשׁוּ נָא אֵלַי, וַיִּגָּשׁוּ. וְכָל אֶחָד וְאֶחָד הָיָה מְנַשְּׁקוֹ וּבוֹכֶה עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְנַשֵּׁק לְכָל אֶחָיו וַיֵּבְךְִ עֲלֵיהֶם. וּכְשֵׁם שֶׁלֹּא פִיֵּס יוֹסֵף אֶת אֶחָיו אֶלָּא מִתּוֹךְ בִּכְיָה, כָּךְ כְּשֶׁיִּגְאַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל, מִתּוֹךְ בִּכְיָה הוּא גוֹאֲלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא(ירמיה לא, ח).
מה זה? מה הענין הזה של בכי?
אני רוצה לומר יסוד, והיסוד הזה, חלקו מצאתי בזוהר, וחלקו אני חושב שזה האמת לאמיתה, שכתובה כאן בדברי חז"ל:
יוסף הצדיק מחובר לירושלים, ובעצם, כל מה קרה ליוסף, קרה גם לציון. חז"ל עושים הקבלה בין יוסף לירושלים.
החורבן של יוסף והירידה שלו למצרים, זה בעצם הגלות של עם ישראל.
עם ישראל נקרא אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף. עם ישראל נקרא בשם יוסף.
חז"ל אומרים, כך מביא הספורנו – שארבעת הגלויות שעם ישראל עבר, עבר אותם קודם לכן יעקב אבינו באופן פרטי, כהכנה לקראת הגלות של עם ישראל.
אומרת הגמרא(מסכת יומא ט) – בית ראשון חרב על עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, והבית השני חרב, על שנאת חינם.
בית ראשון נבנה אחרי שבעים שנה. עם ישראל תיקן עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.
מה שהביא לחורבן בית שני היה שנאת חינם. 1945 שנה, ועדין לא נבנה.
כותב הרמ"ע מפאנואומרת הגמרא(מסכת בבא-קמא ב, א) ארבעה אבות נזיקין השור והבור והמבעה וההבער. השור, אומרת הגמרא, זה שור שהולך ברגליו ומזיק. הבור, זה בור שאדם השאיר אותו פתוח ללא כיסוי, ואדם אחר נפל בפנים.
המבעה, מביאה הגמרא שתי דעות – אחד שאוכל, ודעה שניה – אדם שנקרא אם תבעיון בעיו. ההבער, זה אדם שהדליק אש וממנו פרצה אש, והלכה לשדות זרים.
כותב הרמ"ע מפאנו – שלושה אבות נזיקין, הביאו את האבא הרביעי. השור הוא חטא העגל. הבור, הוא מכירת יוסף וזריקתו לבור. המבעה, זה המרגלים שדיברו סרה בארץ ישראל. ושלושת אלה, גרמו להבער – לשריפת בית המקדש!
השור, זה חטא העגל! והמבעה וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם.
אמר הקב"ה – אתם אומרים שאני שונא אתכם? מה אתם אומרים בפרשת השבוע???
(דברים א, כז) בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אני הוצאתי אתכם מארץ מצרים כדי להרוג אתכם בארץ ישראל.
זה הדיבורים שאתם מדברים אחרי חטא המרגלים??
התעורר מחדש חטא העגל! השור ביחד עם המבעה. חטא העגל וחטא המרגלים, הביא לחורבן בית ראשון.
שור – חטא העגל. זו היתה ההתחלה של העגל, החטא שהביא לחורבן בית ראשון – עבודה זרה שפיכות דמים וגילוי עריות.
בחטא העגל הרגו את חור ואת שבעים הסנהדרין. אותו חטא העגל, הביא גם עבודה זרה וגם שפיכות דמים
(שמות לב, ו) וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ  וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק
אומר רש"ילְצַחֵק. יש במשמע הזה גלוי עריות, כמו שנאמר(בראשית לט יז) לצחק בי, ושפיכות דמים, כמו שנאמר(שמואל ב' ב יד) יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו, אף כאן נהרג חור.
יוצא, שבעוון השור, ביחד עם חטא המרגלים, נשרף הבית הראשון.
הבית השני, נשרף בגלל הבור. הבור, הוא הביא את ההבער של הבית השני. 
ארבעה אבות נזיקין השור והבור והמבעה וההבער. השור ביחד עם המבעה, הביאו את חטא העגל, ביחד עם חטא המרגלים.
הבור וההבער, הביאו את ההדלקה של בית המקדש משנאת חינם.
אם יוסף וציון זה אותו דבר, כי שניהם בגימטריא זה 156, נוכל להבין מה אומר יוסף הצדיק לאחים, ברגע שהוא רואה אותם:
אומרת התורה בפרשת וישב(לז, ד) וַֽיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹֽם כאן נולדה שנאת אחים! יוסף שהוא ציון, כל מה שקרה ליוסף בטוב קרה גם לציון, וכל מה שקרה ליוסף ברע, קרה גם לציון.
יוסף אומר לאחיו דבר אחד - מְרַגְּלִים אַתֶּם! המילה הראשונה שהוא מוציא מהאחים שלו!
מה הוא אומר???
אני רואה את חורבן שתי בתי המקדש. מהו החורבן הראשון??
מְרַגְּלִים אַתֶּם! ממכם יצאו מרגלים, שחורבן בית ראשון יצא ממכם!
שואלים חז"ל - למה אמר להם מרגלים אתם? למה אתה לא מרגל?!
אומר יוסף – אני לא מרגל...כי ממני יצא אפרים, שממנו יצא יהושע בן-נון, הוא לא דיבר סרה בארץ ישראל.
אומר לו יהודה -(מב, יא) לא היו עבדיך מרגלים  - גם ממני לא יצא מרגל, כי ממני יצא כלב בן-יפונה. גם הוא לא דיבר על ארץ ישראל.
אמר יוסף – ממני לא, ממך לא, אבל מ-כ-ו-ל-ם יצאו מרגלים. חורבן בית ראשון יהיה בגלל מְרַגְּלִים אַתֶּם! כי דיברתם על ארץ ישראל, אני כבר רואה מה יצא ממכם!
חורבן בית שני בא, בגלל הבור.
הבור, שזרקו את יוסף לתוכו. כיוסף מתנשק עם בנימין, כל מה שארע לציון ארע ליוסף. בוכה על צווארי בנימין, כי יוסף וציון זו אותה גימטריא.
אז יוסף בוכה, כי הוא רואה את בית המקדש הראשון שחרב, כי מְרַגְּלִים אַתֶּם! שם התחיל  בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם – שנאה כלפי הקב"ה.
מאיפה התחילה השנאה הראשונה כלפי בני האדם?
וַֽיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹֽם – זורקים אותו לתוך הבור, ונותנים לו לבכות ולצרוח! אף אחד לא מענין אותו. מתרחקים משם, כדי לא לשמוע את הבכיות שלו.
רבותי, כותב הזוהר הקדוש(שמות) – בשעה שעם ישראל, היה בניהם שנאת חינם, בית שנה עמד 120 שנה, על זה שעסקו בתורה, וברגע שהתחילה החובה של שנאת חינם, התעורר מחדש חטא מכירת יוסף.
כמה דמעות הוריד יוסף הצדיק בבור?? כמה דמעות הוא הוריד על קברה של רחל??
את הדמעות האלה אנחנו צריכים לשלם! מזה התעורר מחדש שנאת החינם, ומזה התעורר מחדש חטא מכירת יוסף.
רבותי, מצאתי חז"ל, וכשקראתי אותו, קיבלתי צמרמורת, ונראה לי שבס"ד הגעתי אל הנקודה.
תשאלו כל יהודי – מדוע נחרב בית המקדש?
כולם יגידו לך – על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים.
כולם מכירים גמרא( גיטין נ"ה) על קמצא ובר קמצא. והסיפור הידוע.
אני תמיד חשבתי, שזו הסיבה לחורבן הבית. מצאתי גמרא, שלושה דפים אחרי זה(נח).
מביאה הגמרא, שההוצאה לפועל של החורבן, היתה בגלל קמצא ובר קמצא, אבל החתימה של"השופט", היתה הרבה קודם!
מספרת הגמרא(מסכת גיטין נח, א) - מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשת רבו  ושוליא דנגרי הוה פעם אחת הוצרך(רבו) ללות אמר לו שגר אשתך אצלי ואלונה שיגר אשתו אצלו שהה עמה שלשה ימים קדם ובא אצלו אמר לו אשתי ששיגרתי לך היכן היא אמר לו אני פטרתיה לאלתר ושמעתי שהתינוקות נתעללו בה בדרך אמר לו מה אעשה אמר לו אם אתה שומע לעצתי גרשה אמר לו כתובתה מרובה אמר לו אני אלווך ותן לה כתובתה עמד זה וגרשה הלך הוא ונשאה כיון שהגיע זמנו ולא היה לו לפורעו אמר לו בא ועשה עמי בחובך והיו הם יושבים ואוכלים ושותין והוא היה עומד ומשקה עליהן והיו דמעות נושרות מעיניו ונופלות בכוסיהן ועל אותה שעה נתחתם גזר דין ואמרי לה על שתי פתילות בנר אחד
לשון הרב על הגמרא – מעשה באדם אחד, שהיה שוליה של נגר, ועבד אצלו לפרנסתו. אותו שוליה של הנגר, נתן עיניו באשתו של הנגר – רצה להתחתן איתה. אבל מה הוא יכל לעשות? היא נשואה!
יום אחד בא אליו הנגר, ואמר לו – נקלעתי לקשיים כלכליים, אני צריך כסף.
אמר לו – אין בעיה, שלח את אשתך, אני אתן לה 100,000 $

שואל הבן-יהוידע –למה שלח את אשתך? תבוא אתה!
כי אתה, תגיד אין לי- לא יעשו לך כלום. אבל לה יש נכסי מלוג, אני אוכל לקחת מהנכסי מלוג שלה, אז ממילא אני תובע אותך ולא אותה.
אמר אין בעיה. שלח את אשתו אותו נגר. עיכב אותה, אותו שוליה, שלושה ימים – אמר לו – לא הגיע ברינקס, יש רק 20,000 $, מחר אביא עוד 30,000$.
אז חלפו שלושה ימים עד שהצליח לגייס את כל הסכום ושלח אותה הביתה.
הנגר רואה שאשתו לא חוזרת, התקדם לכיון השוליה, לראות איפה היא.
- איפה אשתי???
- מאיפה אני יודע?! השומר אשתי אנכי!? הנה חתמה, ולקחה הכסף. אתה שואל איפה היא, אני יכל להגיד לך מה מדברים ברחוב, אבל אני לא אחראי על זה – אמרו לי שנערים פגעו בה, וחיללו אותה, זה מה ששמעתי!
- ככה?! מה אני יעשה עכשיו?!
- אם אתה רוצה, אתה יכל לגרש אותה.
- אין בעיה לגרש אותה, אבל צריך 50,000$ בכתובה!
- זה לא בעיה, אתן לך 50,000$!
- אתה יודע מה, תביא לי.
לקח הכסף, והלך הביתה. בינתיים אשתו כבר הגיעה לבית.
- איפה היית?!?
- הברינקס לא הגיע.... לא היה כסף... עד שהצלחתי לגייס את כל הסכום....
- מה קרה לך, איזה ברינקס?!? לקחתי ממנו עוד 50,000 $, ישר שלף לי מתוך הארון, לו חסר כסף!? על מה את מדברת?! את סתם  משקרת אותי! לא רוצה אותך!
נתן לה גט, וגירש אותה.
האישה גרושה, ב"ה, עכשיו היא פנויה לשוק.
חולפים כמה ימים, שולח השוליה של הנגר שדכן, ויש לו הצעה – אולי היא מוכנה להתחתן עם השוליה של הנגר.
למה לא?!
התחתנו בשעה טובה ומוצלחת. הגיע זמן הפירעון של ה – 150,000$ שלקח הנגר, הוא מגיע אצל אותו שוליה ואומר לו – אין לי כסף איך לשלם לך את החוב!
- אין בעיה, אני צריך מישהו שיהיה 'אב בית' אצלי בבנין. יטפל בצנרת, יטפל בביובים, אינסטלציה, יעשה צבע וכו'.
אתה תעבוד אצלי, תקבל 10,000$ בחודש, 5000 יורד כל חודש מהחוב.
- בסדר.
היה הנגר משרת את השוליה, והיו אשתו והשוליה יושבים ואוכלים, והוא עומד ומשרת אותם, והיו דמעות נושרות מעיניו ונופלות בתוך הכוסות שלהם.
ועל אותה שעה, נחתם גזר הדין!!!
חתימת הקב"ה מתי היתה, להחריב את בית שני?!
על המעשה הזה, של שוליה דנגרה! ההוצאה לפועל, היתה על קמצא ובר קמצא!
שאלתי את עצמי, איזה מעשה יותר גרוע?
אני לא יודע להגיד לכם, שתיהם מעשים נוראים. אבל דבר אחד אני יודע להגיד לכם -  במעשה הזה, של שוליה דנגרה, הוא ישב ובכה, והיו דמעות נושרות מעיניו ונופלות בתוך כוסותיהם.
הדמעות האלה, עוררו את השנאת חינם של יוסף!
על מה היתה הסיבה??
הסיבה היתה על הדמעות שיוסף הוריד, כי אתה רואה מה קרה במרגלים. במרגלים, הקב"ה לא כאב לו, עצם הלשון הרע.
אתם בכיתם בכיה של חינם  - על הבכי כואב לי!
הבכי של יוסף, זה היה הדבר של"מכה בפטיש", שעורר את הענין של השנאה והביא לבסוף, לחורבן בית שני.
אם אלה הדברים רבותי, נוכל להבין יסוד נפלא:
כותב הזוהר(שמות יב, ב) - אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, לְזִמְנָא דְּאָתֵי מַה כְּתִיב,(ירמיה ל''א) בִּבְכִי יָבוֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים וְגוֹ'. מַהוּ בִּבְכִי יָבוֹאוּ. בִּזְכוּת בְּכִי דְּאֵם הַיֶּלֶד, שֶׁהִיא רָחֵל, יָבוֹאוּ וְיִתְכַּנְשׁוּן מִן גָּלוּתָא. וְאָמַר רִבִּי יִצְחָק, פּוּרְקָנָא דְּיִשְׂרָאֵל לָא תַּלְיָא אֶלָּא בִּבְכִי, כַּד יִשְׁתַּלְּמוּן וְיִכְלוּן, בְּכִי דְּמָעוֹת דְּבָכָה עֵשָׂו קָמֵי אָבִיו, דִּכְתִּיב,(בראשית כ''ז) וְיִשָּׂא עֵשָׂו קוֹלוֹ וַיֵּבְךְ.(אמר רבי יוסי אותו בכי דבכה עשו) וְאִינּוּן דִּמְעִין, אֲחִיתוּ לְיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתֵיהּ. כֵּיוָן דְּיִכְלוּן אִינּוּן דִּמְעִין בְּבִכְיָה דְּיִשְׂרָאֵל, יִפְקוּן מִגָּלוּתֵיהּ, הֲדָא הוּא(ירמיה ל''א) דִכְתִיב בִּבְכִי יָבוֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, לֶעָתִיד לָבֹא מַה כָּתוּב? בִּבְכִי יָבאוּ וּבְתַחֲנוּנִים וְגוֹ'. מַהוּ בִּבְכִי יָבֹאוּ? בִּזְכוּת בְּכִי שֶׁל אֵם הַיֶּלֶד, שֶׁהִיא רָחֵל, יָבוֹאוּ וְיִתְכַּנְּסוּ מֵהַגָּלוּת. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק, הַגְּאֻלָּה שֶׁל יִשְׂרָאֵל לֹא תְלוּיָה אֶלָּא רַק בִּבְכִי, כְּשֶׁיֻּשְׁלְמוּ וְיִכְלוּ  בְּכִי הַדְּמָעוֹת שֶׁבָּכָה עֵשָׂו לִפְנֵי אָבִיו, שֶׁכָּתוּב(בראשית כז) וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְךָּ. [אמר רבי יוסי, אותו בכי שבכה עשו] וְאוֹתָן דְּמָעוֹת הוֹרִידוּ אֶת יִשְׂרָאֵל לַגָּלוּת. כֵּיוָן שֶׁיִּכְלוּ אוֹתָן דְּמָעוֹת בַּבְּכִיָּה שֶׁל יִשְׂרָאֵל, יֵצְאוּ מִגָּלוּתוֹ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב(ירמיה לא) בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם
הזוהר הקדוש מדבר קודם לכן, על עשו שבא מן השדה, והביא לאביו מטעמים.
יצחק אבינו אומר לעשו – מה אני יכל לעשות בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶֽךָ
אומר לו עשו –  בָּרְכֵנִי גַם-אָנִי אָבִֽי.
אומרת התורה, שעשו צעק צעקה גדולה, וחוץ מזה הוא גם בכה.
אמרנו, שהבכי השלישי בתורה היה דמעותיו של עשו, שנאמר(כז, לח) בָּרְכֵנִי גַם-אָנִי אָבִי וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּֽבְךְּ. קודם לכן, הוא צעק צעקה.
כותב הזוהר הקדוש – עם ישראל צריך לבכות.  למה הוא צריך לבכות????
בגלל הדמעות שהוריד עשו, כי יעקב לקח לו את הברכות.
כותב הזוהר  - פּוּרְקָנָא דְּיִשְׂרָאֵל לָא תַּלְיָא אֶלָּא בִּבְכִי, כַּד יִשְׁתַּלְּמוּן וְיִכְלוּן, בְּכִי דְּמָעוֹת דְּבָכָה עֵשָׂו קָמֵי אָבִיו, דִּכְתִּיב,(בראשית כ''ז) וְיִשָּׂא עֵשָׂו קוֹלוֹ וַיֵּבְךְ
וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק, הַגְּאֻלָּה שֶׁל יִשְׂרָאֵל לֹא תְלוּיָה אֶלָּא רַק בִּבְכִי, כְּשֶׁיֻּשְׁלְמוּ וְיִכְלוּ  בְּכִי הַדְּמָעוֹת שֶׁבָּכָה עֵשָׂו לִפְנֵי אָבִיו, שֶׁכָּתוּב(בראשית כז) וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְךָּ
עוד אומר הזוהר - אמר רבי יוסי, אותו בכי שבכה עשו] וְאוֹתָן דְּמָעוֹת הוֹרִידוּ אֶת יִשְׂרָאֵל לַגָּלוּת. כֵּיוָן שֶׁיִּכְלוּ אוֹתָן דְּמָעוֹת בַּבְּכִיָּה שֶׁל יִשְׂרָאֵל, יֵצְאוּ מִגָּלוּתוֹ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב(ירמיה לא) בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם
שואלים המפרשים על הזוהר -  לא מובן, אז למה רק יוסף בוכה, ולמה רק בנימין בוכה, ולמה רק יעקב בוכה, ולמה רק רחל בוכה?
התשובה שאומרים המפרשים, היא לפי דברי הרמב"ן שאומר – בשעה שיעקב לא רוצה לשלוח את בנימין, מה הוא אומר?
אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָֽלְדָה-לִּי אִשְׁתִּֽי – אשתי ילדה לי שתיים!
שואל הרמב"ן – אשתך ילדה לך שתיים?! רחל ילדה לך שתיים, לאה אשתך, ילדה לך שש. מה זה אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָֽלְדָה-לִּי אִשְׁתִּֽי?
אומר הרמב"ןאשתי, תמצא בכל התורה אצל יעקב, רק אצל רחל, על לאה, לא מופיעה המילה אשתי, למה??
כי יעקב  ירד לחרן, להתחתן עם רחל אמנו.
זה שלבן הכניס את לאה לפני, זו לא היתה כוונתו של יעקב אבינו.
אומר הרמב"ן(מד, כז) - אתם ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי. אם יאמר שהוא יחיד לאמו מה טעם בזה שתרד שיבתו ברעה שאולה אחרי שיש לו כמה בנים רבים ובני בנים ואמו כבר מתה לא תבכה עליו בפניו אבל הטעם כי יעקב לא לקח אשה מדעתו רק רחל וזה טעם ילדה לי"אשתי" כי לא נולדו לי מאשה אשר היא אשתי ברצוני רק שנים ושמתי אהבתי בהם כאלו הם יחידים לי והשאר כבני פילגשים הם אלי ואחיו מת וזה לבדו בני יחידי אשר אהבתי ולכן יקדים הכתוב רחל ללאה כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל(רות ד יא) ויקרא לרחל וללאה השדה(לעיל לא ד) כי היא הקודמת במחשבתו ואמרו המפרשים כי לכך יאמר בסדר הזה(להלן מו יט) בני רחל אשת יעקב כי היא תקרא אשתו באמת בלא מרמה ולדעתי היה זה מפני שהזכירה שם בין השפחות וכבר הזכרתי כן(לעיל לא לג).
אומרים חז"ל – כל האומר הקב"ה ותרן, יוותרו מעיו.
הקב"ה לא מוותר, הקב"ה מאריך אף. אין צער, שאדם מצער את חברו, וזה הולך לאיבוד!
רבותי תראו כמה זמן – עשו צעק צעקה גדולה ומרה, מתי הקב"ה שילם את זה?
אומרים חז"ל – 1000 שנה זה לקח. כשמרדכי היהודי, יצא ברחוב העיר, ונודעה לו הגזרה(אסתר ד, א) וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה.
מה מרדכי קשור?
אומרים חז"ל – הוא שייך לאיש ימיני. איש ימיני הוא בנימין. בנימין הוא בן של יעקב אבינו. יעקב גרם לעשו, לצעוק צעקה גדולה.
הבן של יעקב, מ- שְׁנַיִם יָֽלְדָה-לִּי אִשְׁתִּֽי  הוא צועק צעקות.
אתה גרמת לעשו לבכות?!
הוא בכה?!
אומרים חז"ל -(תהלים פ, ו) וַתַּשְׁקֵמוֹ בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ שלוש דמעות לא ירדו לו, אלא שתי דמעות וקצת.
על השתי דמעות האלה, יוסף צריך לבכות כל הזמן, כי הוא שייך ל - אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָֽלְדָה-לִּי אִשְׁתִּֽי.
רק יעקב בוכה, יוסף בוכה, בנימין בוכה ורחל בוכה(ירמיה לא, טו) רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם.
למדנו הכתוב, שאין דמעה שהולכת לאיבוד. דמעה של עשו הרשע, לא הלכה לאיבוד!  הוא בכה, כי הוא האמין בברכות של יצחק אבינו.
גרמת לו לבכות, אף עפ"י שאמרה לו רבקה, למעשה נגרם כאן צער לעשו, הוא בכה, אנחנו משלמים את מחיר הדמעות.
רבותי, בית המקדש הראשון נחרב, בגלל השור ובגלל המבעה, הוא נחרב בגלל חטא העגל ובגלל חטא המרגלים.
הוא נחרב בגלל(דברים א, כז) בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
בית שני נחרב בגלל הבור, הוא הביא את ההבעה. הבור שזרקו אליו את יוסף והוא בכה, הביא לחורבן בית המקדש השני.
יוסף וציון זה אותו דבר.
אמר להם יוסף לאחים – מרגלים אתם – חורבן בית ראשון, יהיה בעוון המרגלים, וחורבן בית שני, יהיה בגלל ששנאתם אותי, וברגע שאנשים יבואו בשנאת חינם, שוב יתעורר הנושא הזה, של שנאתו של יוסף.
בית המקדש הבא, שכולנו מצפים לו שירד מהשמיים, ירד אך-ורק באהבת חינם. לא ייתכן, 1945 שנים, בית המקדש עומד בחורבנו. לא ייתכן שכבודו של הקב"ה מחולל. הכותל המערבי, שריד בית מקדשנו, גם את זה מבקשים לחלל!
ריבונו של עולם, אנחנו אומרים בתפילת יום הכיפורים, שהקב"ה יפנה לתלאות ולא לעוונות, שהקב"ה ישים את דמעותינו בנודו, את כל הדמעות שעם ישראל הוריד לאורך הדורות, על חורבן בית המקדש, ירחם ויחוס עלינו, וישלח לנו גואל צדק ובשבוע הבא יהיה מועד אמיתי  לששון ולשמחה ולמועדים טובים אמן ואמן!!!!
 
 

מתימן יבוא הישיבה המרכזית לבני עדת תימן. ירושלים רחוב תרמ"ב 6. טלפון: 02-5812531    דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com פקס: 077-4448207 חשבון בנק הדאר: 4874867
מבשר טוב - ת"ת לבני עדת תימן רחוב אבינדב 22 ירושלים. גני ילדים רחוב ארץ חפץ 116 כניסה ד ירושלים.  
 
 
דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com
לייבסיטי - בניית אתרים