אני מעוניין לתרום  |  כך התחלנו את המדרש התימני  |  וידאו - יום בחצריך  |  חומר מארכיון המדינה  |  תורמים בשקלים או בדולרים  |  קריאה בתורה לכל השנה  |  ת"ת מבשר טוב  |  ילדי תימן  |  פרשת השבוע  |  מדור פרשת השבוע  |  ס ר ט י - ו י ד א ו  |  

אתרים תימנים נוסח תימן תימני נט יד מהריץ מבשר טוב
 

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



 


יפוצו מעינותך חוצה
FacebookTwitter

      פרשת ויחי עא
דף הבית >> פרשת השבוע >> הרב ברוך רוזנבלום על פרשת השבוע >> ספר בראשית הרב רוזנבלום >> פרשת ויחי הרב רוזנבלום >> פרשת ויחי עא


בס"ד
פרשת ויחי – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"א.

פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת ויחי. 
אנחנו נמצאים גם, בערב עשרה בטבת.. אז נדבר גם היום בס"ד, על עשרה בטבת, לקראת סיום השיעור.
פרשת ויחי, היא הפרשה המסיימת את חומש בראשית, ספרם של האבות... בשבוע הבא בע"ה, אנחנו נקרא כבר פרשת שמות, מה שנקרא בפי רבותינו"תורתם של בנים".
פותחת הפרשה בפסוק {כח} וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה
למי ששם לב, בכמה וכמה מקומות בתורה, התורה מתייחסת לחייהם של האבות הקדושים, במנין שנות חייהם...
המקום הראשון שהתורה מציינת שנות חיים, זה דוקא אצל שרה אמנו, שנאמר {כב, א} וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה קודם כל מופיע המאות, אחר כך עשרות, ולאחר מכן היחידות.
לאחר מכן, מופיע אצל אברהם אבינו, שנאמר {כה, ז} וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם אֲשֶׁר חָי מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים – מאות... עשרות... יחידות.
אצל יצחק אבינו אין יחידות, כי הוא חי במספר עגול, אז מופיע  {לה, כח}  וַיִּהְיוּ יְמֵי יִצְחָק מְאַת שָׁנָה וּשְׁמֹנִים שָׁנָה – מאות... עשרות.
החריג ביניהם, הוא יעקב אבינו, שנאמר וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה קודם כל היחידות... עשרות... מאות.
עומד על זה בעל הטורים, כאן בפרשה, ואומר - שבע שנים וארבעים ומאת שנה. מנה המועט תחלה מה שלא עשה כן באברהם ויצחק בשביל שהיו ימיו מועטים ורעים הזכיר המועט תחלה וחיה ל''ג שנה פחות מאביו משום דכתיב קללת חנם לא תבא על שקלל רחל ואמר עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה חסרו לו מנין יחי''ה שהוא ל''ג משנותיו.
ידועים דבריו המפורסמים של דעת זקנים מבעלי התוספות... אותם דברים תמצאו גם בחזקוני, שאומרים {פרשת ויגש} שבשעה שנפגש יעקב אבינו עם פרעה, ופרעה שואל אותו כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּֽיךָ..
עונה לו יעקב {מז, ט} וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת-יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶֽם... והוא מתלונן בפניו על החיים הקשים שעברו עליו...
אמר הקב"ה ליעקב אבינו – אתה אומר לפרעה מְעַט וְרָעִים?! אני הוא שמלטתיך מיד עשו, אני הוא זה שמלטתיך מלבן. החזרתי לך את דינה ואת יוסף... ואתה מתרעם על חייך שהם מעט ורעים?! חייך שמנין התיבות, מן וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב ועד  מְגוּרַי { וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי} יחסרו ממנין שנותיך. כך כתוב בדעת זקנים מבעלי התוספות.
רעיון נוסף שמופיע בכלי יקר, ומכאן נתחיל את הנושא... שהסיבה שהחסירו לו ממנין שנותיו, שלושים ושלוש שנה :
הקב"ה לא רצה, שיעקב אבינו יראה את השיעבוד, והיות וביום מותו של יעקב אבינו, החל השיעבוד, כפי שתכף נראה, שמביא רש"י בתחילת הפרשה... החסירו מיעקב אבינו שלושים ושלוש שנה, כדי שלא יראה את עם ישראל, נכנסים לשעבוד...
הדבר מוכר לנו מאברהם אבינו, שהקב"ה סילק אותו מהעולם, חמש שנים קודם זמנו, כדי שלא יראה את עשו יורד לתרבות רעה...
אותו דבר ביעקב, הקב"ה לא רצה שהוא יראה את השעבוד, ולכן לקח אותו טרם זמנו, שלושים ושלוש שנה.
ידוע לכולם, שיש לנו 150 פרקי תהילים, אבל ידוע מה שהגמרא אומרת, שמנין התהילים, הם 147 כמנין שנותיו של יעקב אבינו, שנאמר {תהלים כב, ד} וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל. 
אומר כאן בעל הטורים במקום - ויקרבו ימי. ב' במסורה הכא ואידך גבי דוד איתא במדרש אמר הקב''ה אתה עשית קמ''ז מזמורים (חוץ מאסף והימן וידותן) כמנין שנות יעקב תזכה כמותו מה הוא ובנו מלכו ביחד אף אתה ימלוך שלמה בניך בחייך.
בא כאן תלמיד חכם, ושואל שאלה שמתבקשת מאליה – איך כותב לנו הכלי יקר, שהורידו משנותיו של יעקב אבינו שלושים ושלוש שנים, והרי יוסף היה מלך?
האמת היא, שזה לא רק דברי הכלי יקר, כי גם רש"י מביא את זה כאן, בפתח הפרשה...
כותב רש"י - ויחי יעקב. למה פרשה זו סתומה, לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם.
מי עולה לתורה בתור כהן, יודע שבין המילה מְאֹד, שמסיימת את פרשת ויגש, לבין המילה וַיְחִי, שמתחילה את פרשת ויחי, יש הפרש של אות אחת בלבד.
בדר"כ, גם כשהפרשה סתומה, יש הפרש של תשע אותיות... אבל כאן יש בסכ"ה הבדל של אות אחת.
אז היות והתחילו לשעבד את ישראל במצרים, לכן זוהי פרשה סתומה (דברי רש"י)...
אומר לך הכלי יקר – יעקב הסתלק מהעולם, כדי שלא יראה השיעבוד.
נשאלת השאלה – איך יתכן שהחל השיעבוד, כאשר יוסף הוא המלך, הוא השולט במצרים... גם לאחר הסתלקותו של יעקב אבינו?
כשהסתלק יעקב אבינו, יוסף היה בן 56... הוא נפטר, כך מסיימת הפרשה, בגיל 110....
תורידו 56 מ – 110, קיבלתם 54.... זאת אומרת, שהוא מלך עוד 54 שנים, לאחר שיעקב אבינו הסתלק לבית עולמו.
וכל זמן שיוסף היה חי, הוא שלט במצרים...
הרי הוא אמר לאחים שלו {נ, כא} אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶֽת-טַפְּכֶם... פרעה כמעט פרש מענין ההנהגה... מי שהיה מגיע אליו, הוא היה שולח אותו ליוסף...
פרעה היה רק נשיא 'ייצוגי'... הוא רק נסע לאו"ם לכל מיני דברים... נתן פרסים לטייסים מצטיינים וכד' J...
ממילא, נשאלת השאלה – אם יוסף היה השליט, אז מה פירוש הדבר שהתחיל השיעבוד?! הרי הוא הבעל-בית, הוא השולט!
אם ככה, אז איזה שיעבוד התחיל?
אנחנו רוצים להעצים את השאלה :
בפרשת וארא, שנקרא אותה בע"ה בעוד שלושה שבועות, נאמר בפסוק {ו, טז} וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי לֵוִי לְתֹלְדֹתָם גֵּרְשׁוֹן וּקְהָת וּמְרָרִי וּשְׁנֵי חַיֵּי לֵוִי שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה
התורה מדברת שם, על שנות חייו של לוי. השבט היחיד, שהתורה מציינת את שנת פטירתו, זה שבט לוי.
אומר רש"י - ושני חיי לוי וגו'. למה נמנו שנותיו של לוי, להודיע כמה ימי השעבוד, שכל זמן שאחד מן השבטים קים לא היה שעבוד, שנאמר (שמות א ו) וימת יוסף וכל אחיו, ואחר כך (שם ח) ויקם מלך חדש, ולוי האריך ימים על כלם.
כמה שנים חי לוי, לאחר שיוסף הסתלק לבית עולמו?
הוא חי אחריו עוד 23 שנים!
זאת אומרת, אם ניקח 34 שנים שיוסף היה מלך + 23 שנים שלוי היה חי, לאחר שיוסף נפטר, יש לנו 77 שנים.
זאת אומרת, לאחר 77 שנים מפטירתו של יעקב אבינו, רק התחיל השיעבוד. כך מביא רש"י, בפרשת וארא...
אז איך רש"י מביא כאן, שכיוון  שנפטר יעקב אבינו, החל השיעבוד??
שאלות נפלאות שמביאים רבותינו, ולכאורה, הדברים צריכים ביאור...
אומר החזקוני, שמה שהחל השיעבוד, הכוונה שהתחילו לשעבד אותם קצת... מה זה קצת? אינני יודע...
ר' אליהו מזרחי אומר, שלא היה שיעבוד ממש, אלא דרך בקשה ופיוס, כמו שנאמר 'בפה רך'....
לא השתעבדו בהם בפועל בכוח, אבל זה היה בפה רך... אמרו – זה לא טוב, שהחרדים לא נכנסים למעגל העבודה.. ניתן להם צ'ופרים...כדי שיכנסו למעגל העבודה... J
לא מצאתי דבר מענין, שמישהו מציין – 'במה החל השיעבוד'...
מצאתי דבר אחד, שמופיע בכתבי ר' יעקב קמינצקי זצ"ל, שאומר שברגע שנפטר יעקב, פרעה החל להתייחס ליוסף אחרת... איפה אנחנו מוצאים את זה?
מביא ר' יעקב קמינצקי, פסוק מסוף הפרשה...
לאחר שיעקב אבינו  נפטר, מבקש יוסף מפרעה רשות, ללכת ולקבור את אבא שלו, בארץ ישראל, שנאמר {נ, ה} אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר הִנֵּה אָנֹכִי מֵת בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי וְעַתָּה אֶֽעֱלֶה-נָּא וְאֶקְבְּרָה אֶת-אָבִי וְאָשֽׁוּבָה: {ו} וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה עֲלֵה וּקְבֹר אֶת-אָבִיךָ כַּאֲשֶׁר הִשְׁבִּיעֶֽךָ
אומר רש"י - כאשר השביעך. ואם לא בשביל השבועה לא הייתי מניחך, אבל ירא לומר עבור על השבועה, שלא יאמר אם כן אעבר על השבועה שנשבעתי לך שלא אגלה על לשון הקדש שאני מכיר עודף על שבעים לשון ואתה אינך מכיר בו, כדאיתא במסכת סוטה (דף לו ב).
אם אבא שלך לא היה משביע אותך, לא הייתי נותן לך ללכת... כך אמר פרעה ליוסף, לפי פירוש רש"י.
אמר ר' יעקב קמינצקי זצ"ל – כאן החל השיעבוד!
עד עכשיו, יוסף היה בעל הבית... פרעה לא התערב בכלום...
פתאום אתה רואה, שלאחר שיעקב נפטר, היחס של פרעה אל יוסף, השתנה.. ורק בגלל השבועה, התיר לו ללכת... זה נקרא שהחל השיעבוד!
כך כותב ר' יעקב קמינצקי זצ"ל.
אני חושב שיש לי תירוץ נוסף... לא חייבים לקבל אותו, אבל אולי יש כאן תירוץ:
בסוף הפרשה, מופיע מסע הקבורה של יעקב אבינו, בדרכו לארץ ישראל.
קודם כל, שבעים יום בכו אותו במצרים, ולאחר מכן יצאו להלוויה... {ז} וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת אָבִיו וַיַּעֲלוּ אִתּוֹ כָּל עַבְדֵי פַרְעֹה זִקְנֵי בֵיתוֹ וְכֹל זִקְנֵי אֶרֶץ מִצְרָיִם: {ח} וְכֹל בֵּית יוֹסֵף וְאֶחָיו וּבֵית אָבִיו רַק טַפָּם וְצֹאנָם וּבְקָרָם עָזְבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן: {ט} וַיַּעַל עִמּוֹ גַּם רֶכֶב גַּם פָּרָשִׁים וַיְהִי הַמַּחֲנֶה כָּבֵד מְאֹד: {י} וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים: {יא} וַיַּרְא יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִי אֶת הָאֵבֶל בְּגֹרֶן הָאָטָד וַיֹּאמְרוּ אֵבֶל כָּבֵד זֶה לְמִצְרָיִם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ אָבֵל מִצְרַיִם אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן
בא כאן הכלי יקר, ושואל כמה וכמה שאלות, שהוא לא מבין מה קרה בְּגֹרֶן הָאָטָד.
אומר הכלי יקר -  ויבואו עד גורן האטד. שהיה מוקף קוצים, ואם דרכו של כל גורן להיות מוקף קוצים למה נקרא זה גורן האטד יותר משאר הגרנות, וכי לא היה בעולם שום גורן מוקף קוצים זולת זה, ועו"ק מה שנאמר וירא יושב הארץ הכנעני את האבל בגורן האטד ויאמרו אבל כבד זה למצרים. בגורן האטד למה לי, כי משמעותו כאלו גורן האטד גרם האבל, ועוד למה הספידו המצרים וכי היו בניו או קרוביו שהספידו עליו כל כך בלב שלם, או אם היו צדיקים כל כך שהיה חם לבם בקרבם וצר להם פטירת הצדיק, ועוד לשון כבד אינו מתישב על האבל.
ונראה מכאן ראיה, למה שאמרו רז"ל (תוספתא סוטה י.ג) שבזכות יעקב פסק הרעב וכאשר מת יעקב חזר הרעב למקומו, ועל כן עשו המצריים אבל כבד בעבור כי כבד הרעב כבראשונה, כי הרגישו המצרים דבר זה שיחזור הרעב לקדמותו ע"י נס זה שקרה להם בדרך כי פתאום נזדמן להם גורן אחד שהיה מוקף קוצים מכל צד עד שלא היה נשאר פתח או דרך לבא אל הגורן. ומזה הבינו שזכות הצדיק גרם להם בחייו שהיה להם דרך לילך אל הגורן ולאכול מגרנו ומיקבו, ובמותו יעכבו עליו הרשעים שנמשלו לקוצים שלא יהיה להם עוד דרך אל הגורן כאשר היה להם לפנים כי סר צלם מעליהם, ובפרשת שמות בפסוק ויקצו מפני בני ישראל (א.יב) יתבאר בע"ה שהמצריים נמשלו לקוצים בערך כרם ה' צבאות בית ישראל, ע"כ נרמז להם שבעבור רשעת המצריים יחזור הרעב לקדמותו.
בְּגֹרֶן הָאָטָד, התברר להם, שהחל רעב במצרים... וחששו עכשיו, מה יקרה במצרים. זה נהיה אבל כבד במצרים, בְּגֹרֶן הָאָטָד.... כך מביא הכלי יקר.
כדברים האלה ממש, תמצאו בתרגום יונתן בן עוזיאל, בפרשת ויצא {לא, כ} וַיֻּגַּד לְלָבָן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בָרַח יַעֲקֹב.
שואלים חז"ל – מאיפה נודע לו, שיעקב ברח? הרי הוא ברח! תרפים כבר לא היו לו... מאיפה הוא ידע?
כתוב בחז"ל – שלושה ימים, לאחר שברח יעקב... פתאום הרועים של לבן, שזה הילדים שלו... ראו שבבאר אין מים.
ביום הראשון שעקב מגיע לחרן, הוא רואה שעל פי הבאר, ישנה אבן גדולה, למה?
כי לא היה מים בחרן, אז נתנו מים במסורה... כדי שלא יהיה אפשר לגנוב מים, שמו אבן, שרק חמישים איש ביחד יוכלו להזיז אותה...
מגיע יעקב אבינו... המים עולים לקראתו... ומאז נהיה שפע בחרן!
כתוב בחז"ל, שברגע שיעקב אבינו הלך לקחת את רחל לאשה... הולך לבן לאנשי המקום ואומר להם"תדעו לכם, ברגע שיעקב מתחתן והולך מפה, אין מים!"
ברגע שיעקב עזב את חרן, בחלוף עשרים שנה... פתאום מגלים הרועים, שאין מים בבארות"מה קרה?!?"
אז כנראה שביום הראשון חשבו, שדחפו להם סולר בתוך הבאר... אמנם זה קורה בצפת, אבל גם בחרן יכל להיות דבר כזה J
מה קרה ביום השני והשלישי שאין מים?
רצים ללבן"אבא, אין מים"
ישר לבן יודע – יעקב ברח!
הם מגיעים לגורן האטד, ורואים שאין אוכל, פירוש הדבר שמת יעקב... אז עשו אבל חדש.
עד עכשיו היה אבל, על יעקב שמת... עכשיו זה נהיה אבל כבד למצרים..."אוי ויי.. מתחיל עכשיו רעב, חמש שנים נוספות.."
אז למה זה היה אבל כבד למצרים?
כי הגיעו לגורן האטד, וראו שם שיש קוצים שמקיפים את הגורן... אז זה נהיה אבל כבד למצרים.
עד כאן דברי הכלי יקר.
בדר"כ, ברגע שיש שׂבע כלכלי, אז בין בני האדם, יש אווירה טובה... אבל כשיש רעב, כולם עם פנים זעומות אחד לשני...
אז אם ככה, נראה שלכך התכוונו חז"ל, שבאותו הרגע שמת יעקב, החל השיעבוד... למה?
כי כל זמן שיעקב אבינו היה חי, היה שפע... אנשים צחקו אחד עם השני. שמחו אחד עם השני...
אבל ברגע שהחל הרעב, הפנים כבר היו זועפות... אנשים הפסיקו להתייחס לעם ישראל, בכזאת חיבה בכזאת אהבה.
אלו הדברים, שאולי ניתן לבאר אותם, בדברי הפסוקים... אנחנו רוצים להיכנס קצת יותר לעומק.
לפני שניכנס קצת יותר לעומק, רק נביא שוב, את דברי חז"ל הקדושים... מה שרבינו הקדוש מביא, כאן בתחילת הפרשה, על הפסוק וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה.
אומרים חז"ל {בראשית רבה, פרשה ו, אות ה} - רַבֵּנוּ כְּשֶׁהָיָה נִפְטַר מִן הָעוֹלָם צִוָּה שְׁלשָׁה דְבָרִים, אָמַר לָהֶם אַל תָּזוּז אַלְמָנוּתִי מִתּוֹךְ בֵּיתִי, וְאַל תִּסְפְּדוּנִי בָּעֲיָרוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאַל תַּנִּיחוּ לְנָכְרִי שֶׁיִּגַּע בְּמִטָּתִי אֶלָּא מִי שֶׁנִּטַּפֵּל עִמִּי בְּחַיַּי יְטַפֵּל בִּי בְּמוֹתִי. בְּחַיָּיו הָיָה דָר בְּצִפּוֹרִי שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְהָיָה קוֹרֵא עַל עַצְמוֹ וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְחָיָה יְהוּדָה בְּצִפּוֹרִי שְׁבַע עֶשְׂרֵה שְׁנִין.
כולם שואלים – מה המשוואה שהוא עושה, בין יעקב אבינו לבין רבינו הקדוש?
למי שזוכר, מה שהבאנו בפרשת תולדות... מה שכותב המגלה עמוקות, תמצאו את זה גם בסדר הדורות – רבינו הקדוש, נקרא בשם ר' יהודה הנשיא...
נשיא ראשי תיבות – נשמתו של יעקב אבינו.
רבינו הקדוש, היה שורש הנשמה, של יעקב אבינו, ואנטונינוס היה שורש נשמתו של עשו... דיברנו על זה בפרשת תולדות.
מה זה קשור אלינו, לפרשה הזאת?
יעקב אבינו, כל זמן שהיה במצרים, היה שפע, לא חסר כלום... לאחר שהוא מת, חזר בחזרה הרעב.
אומר רבי על עצמו – יעקב אבינו גר במצרים שבע-עשרה שנה, לא חסר להם כלום... אני, רבינו הקדוש, גרתי בציפורי שבע-עשרה שנה, לא חסר להם כלום.
עפ"י הדברים האלה, אומר המשך חכמה – תבין טוב, כל זמן שרבינו הקדוש היה  גר בציפורי, שלוש-עשרה שנה, מתוך אותם שנים, הוא סבל ייסורים, וחז"ל אומרים במדרש/בגמרא - וְכָל אוֹתָן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לֹא מֵתָה חַיָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא הִפִּילָה אִשָּׁה עֻבָּרָהּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל... כך אמר רבי – כמו שיעקב הביא שפע למצרים, ככה הבאתי אני, שפע לציפורי.
דיברנו אז, בפרשת תולדות, את מה הביא בעל האור גדליה, הגאון ר' גדליה שור, בגמרא {מסכת כתובות כג} שמספרת, שרבינו הקדוש לאחר פטירתו, היה מגיע כל ערב שבת לעשות קידוש... זה נמשך כך שנים... עד שפעם אחת הגיעה השכנה והתחילה לדבר... ביקשה ממנה שהשפחה להיות בשקט, כי רבי עושה עכשיו קידוש...
מששמע את זה רבי, הפסיק לבוא...
נשאלת השאלה – מה פתאום רבי, הגיע כל ליל שבת הביתה?
למה ר' טרפון לא בא? למה ר' יוחנן בן זכאי לא בא? למה ר' עקיבא לא בא? למה רק הוא בא?
התשובה פשוטה מאוד... היות והגמרא {מסכת תענית ה, ב} אומרת - א''ר יוחנן יעקב אבינו לא מת א''ל וכי בכדי ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא וקברו קברייא א''ל מקרא אני דורש שנאמר {ירמיה ל-י} ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים...
אם אתה רוצה סימן, שיעקב אבינו לא מת, הגלגול שלו, רבינו הקדוש, יכל להביא לך ראיה – הוא מת, קברו אותו, ובכל ליל שבת, הוא בא בבגדי שבת לעשות קידוש.
עפ"י זה, הסברנו גם, למי שזוכר, שרבינו הקדוש... מחבר המשניות, הוא   ההמשך של יעקב אבינו, שהוא הראשון שעליו נאמר, שלמד משניות, שנאמר {כח, טז} וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ.

אומר בעל הטורים במקום - משנתו. קרי ביה ממשנתו מתוך שהוא הוגה בתורה ביום גם בלילה לא שכב לבו מלהגות בה בחלומו.
אומר בעל הטורים, שיעקב אבינו למד עם יוסף, חמישה סדרי משנה... זקנים. נוטריקון זרעים קדשים נשים ישועות מועד.
יוצא, שיעקב אבינו היה הראשון, שלמד משנה...והיות שהוא הראשון שלמד משנה, בא רבינו הקדוש, וכתב את המשנה.
אומר הבן יהוידע – למה פתח רבינו הקדוש, את המשנה הראשונה ב - מאימתי קורין את שמע בערבית? לפי סדר הברכות, היה צריך להתחיל ב – כיצד מברכין?
אלא היות והוא  גלגולו של יעקב אבינו, ויעקב אבינו תיקן תפילת ערבית, ובפרשת השבוע כתוב גם, שהוא קרא קריאת שמע, בשעה שהוא התאסף עם כל השבטים יחד... אז פתח רבינו הקדוש ב - מאימתי קורין את שמע בערבית, היות והוא גלגולו של יעקב אבינו.
עד כאן יסודם של דברים, שדיברנו בעבר... רק הזכרנו אותם, כי הם קשורים לפרשה.
ישנו רעיון נוסף, שאנחנו בע"ה רוצים להתחיל לדבר עליו, וממנו נתחבר לעשרה בטבת, ובסיום הפרשה נבין, מה פירוש הדבר"החל השיעבוד" :
בפרשת שבוע שעבר, קראנו בתורה, שיעקב אבינו לפני שירד למצרים, הוא שלח את יהודה, שנאמר {מו, כח} וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה.
מה פירוש הציווי הזה?
אומר רש"י - לפניו. להורות לפניו לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה.
כל מי שקורא את הדברים, שואל את עצמו – בשביל מה? מה דחוף? הם יורדים למצרים... בעוד שבוע, ירד גם יהודה ביחד איתם, ויקים בית תלמוד...
מילא אם יש מכרז, אז צריך לקבל אישורים, להפשיר את השטח... אז אני מבין, זה לוקח 17 שנה J
אבל כאן אין שום דבר... בסך-הכל אוהל, לשים יוטה... כמה זמן לוקח להקים אוהל?! שבוע?! שלושה ימים?!
שיעקב אבינו ירד קודם למצרים..."רבותי, לא נכנסים עד שיש כאן אוהל... נשים עליו שלט גדול 'ישיבת בית יעקב'"
למה צריך לשלוח את יהודה גֹשנה... להקים תלמוד תורה... בשביל מה?!
בא הספר סוכת דוד, לר' דוד קוויאט, ואומר – כל הסיבה לשליחת יהודה גֹשנה, היא שכל התחלה של בן-אדם, צריכה להיעשות בקדושה.
מה פירוש הדבר?
בא השל"ה הקדוש {פרשת ויגש} ואומר – מיעקב אנחנו לומדים יסוד, שכל דבר שאתה עושה לראשונה, תפתח בדבר שבקדושה.
לדוגמא, בשעה שאדם קונה דירה, אל תחפש דבר ראשון לאיזה כיוון הנוף... אלא, דבר ראשון תחפש, איפה הסוכה!
הדירה יפה... מרווחת... אבל איפה הפינה, שאני יכל לשבת ללמוד....
אומר השל"ה הקדוש – הדבר ראשון שיעקב עשה במצרים, דבר ראשון פתח בתלמוד... אתה פותח דבר, דבר ראשון, תפתח אותו בקדושה..
החפץ חיים זצ"ל, מביא ראיה לדבר, מהמשנה הראשונה במסכת ברכות מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן...
למה אתה לא כותב את השעה? למה אתה תולה את זה בכוהנים?
הגמרא עצמה שואלת את זה...
אומר החפץ חיים – באה הגמרא ללמד אותנו, שכל תשובה שאתה עונה למישהו, תקשור את זה בדבר שבקדושה....
"סליחה, אולי אתה יודע מתי קו 400 נוסע לירושלים?"
"אני יודע מתי... רבע שעה אחרי שגומרים שחרית, בבית כנסת בעלז"
"מתי מתחילים שחרית בבעלז?"
"מתחילים בשבע, ומסיימים ברבע לשמונה.."
הדבקת את זה לבית כנסת...
בכל תשובה, אומר החפץ חיים, לימדו אותנו חז"ל... אתה עונה תשובה?! מאימתי קורין את שמע בערבית אני יכל להגיד לך חצי שעה אחרי שקיעת החמה... אבל אמרתי לך משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן... תכניס מילה של קדושה בתשובה!
אם ככה, למדנו מכאן יסוד – כל דבר שהוא התחלה, אם הוא נעשה בקדושה, השורש של הדבר פורח נכון.
בפרשת שבוע שעבר, למדנו עוד רעיון:
יעקב אבינו, בדרכו למצרים, עובר דרך באר-שבע....
נשאלת השאלה – בשביל מה הוא עובר דרך באר-שבע?!
הוא היה בחברון... ובמקום לנסוע ישירות למצרים, הוא עובר דרך באר-שבע.... עושה תחנה... עד שרבותינו אומרים, שהוא לא נסע בעגלות של פרעה, אלא רק מבאר-שבע, נאמר {מו, ה} וַיָּקָם יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיִּשְׂאוּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל אֶת-יַעֲקֹב אֲבִיהֶם וְאֶת-טַפָּם וְאֶת-נְשֵׁיהֶם בָּעֲגָלוֹת אֲשֶׁר-שָׁלַח פַּרְעֹה לָשֵׂאת אֹתֽוֹ מאיפה?
מבאר-שבע.... מה קרה מחברון ועד באר-שבע?
זה הוא לא נסע, עם עגלות של פרעה, כי זה לא קשור לנסיעה, זה נסיעה פרטית.
מבאר שבע, הוא עלה למצרים, ומשם הוא עלה על הכרכרות של פרעה....
מה יש לו לחפש בבאר-שבע?!! אין שם קברי צדיקים... אז עדין לא היה J
אומר רש"י על הפסוק {שמות כו, טו} וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים. היה לו לומר ועשית קרשים, כמה שנאמר בכל דבר ודבר, ומהו הקרשים, מאותן העומדין ומיחדין לכך. יעקב אבינו צפה ברוח הקדש ונטע ארזים במצרים, וכשמת צוה לבניו להעלותם עמהם כשיצאו ממצרים, אמר להם, שעתיד הקדוש ברוך הוא לצוות אתכם לעשות משכן במדבר מעצי שטים, ראו שיהיו מזמנים בידכם. הוא שיסד הבבלי בפיוט שלו טס מטע מזורזים קורות בתינו ארזים, שנזדרזו להיות מוכנים בידם מקדם לכן.
רבותי, מאיפה היה במשכן אבני שוהם? מאיפה היו אבני מילואים?
כולנו יודעים, מה שנאמר בחז"ל  - {שמות לה, כז} וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן.
כל ראש שבט, קיבל לתוך האוהל שלו, את האבן המיוחדת שלו...
אחרת יעקב אבינו, היה צריך להיכנס לתוך רמת גן, להיכנס לבורסה... לקנות אבנים ולהמשיך הלאה... J
הוא לא עבר ברמת גן, אלא הוא נסע ישירות למצרים....
מאיפה יבואו העננים....? מאיפה יהיה התחש?
במדבר יהיה תחש... במדבר יהיו אבנים... חשבת שלא יהיו קרשים?!?
אם הקב"ה מצוה לעשות את המשכן מעצי שיטים, אז הוא לא ידאג שבמדבר יהיו עצי שיטים?!
בשביל מה אתה סוחב את זה, מבאר שבע למצרים??
משקה את זה שבע-עשרה שנה... נותן צוואה לילדים, להמשיך להשקות את זה...  יחתכו את זה לפני שנוסעים... ישימו את זה על העגלות... כל אחד תשעים חמורים לובים... ועוד חמורים בשביל לקחת את העצים.. ולקחת אותם למדבר...
בשביל מה?? מי יביא את האבנים... מי שיביא את התחש, יביא גם קרשים!
מה כל כך חשוב בקרשים האלה?
אומרים חז"ל בגמרא {מסכת יומא עב, א} - אמר רבי חמא ברבי חנינא מאי דכתיב {שמות כו-טו} עצי שטים עומדים שעומדים דרך גדילתן דבר אחר עומדים שמעמידין את צפויין ד''א עומדים שמא תאמר אבד סברן ובטל סכויין ת''ל עומדים שעומדין לעולם ולעולמים.
אומרים חז"ל דבר נורא – הקרשים הללו, שהביא אותם יעקב אבינו מארץ ישראל, לעולם לא יכלו... לעולם לא תאחז בהם התולעת... לעולם לא יהיה בהם בלאי! עצי שטים עומדים, לעולמי עולמים!
כותב התנא דבי אליהו {פרק כה} – ומפני מה נטמן המשכן עד היום הזה? מפני שעשעוה  כשרים בנדבת ליבם.
כותב הספורנו, בתחילת פרשת פקודי – לא אחזה שום פחת במשכן. הוא נטמן כמו שהוא בתוך האדמה, בשעה שבנו את המקדש... למה???
כי העצים האלו נעשו מתחילה, ע"י יעקב אבינו – עצי שטים עומדים, לנצח נצחים! למה?
משום שיעקב אבינו ירד לבאר-שבע, כדי להביא עצי שטים... מה יש שם, שמשם צריך להביא עצי שטים?
אומר המדרש {בראשית רבה, פרשה צד, אות ד} - וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָׁבַע (בראשית מו, א), לְהֵיכָן הָלַךְ, אָמַר רַב נַחְמָן שֶׁהָלַךְ לָקֹץ אֲרָזִים שֶׁנָּטַע אַבְרָהָם זְקֵנוֹ בִּבְאֵר שָׁבַע, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית כא, לג): וַיִּטַּע וגו'. כְּתִיב (שמות כו, כח): וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים, אָמַר רַבִּי לֵוִי וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן שְׁנַיִם וּשְׁלשִׁים אַמָּה הָיוּ בוֹ, מֵהֵיכָן מָצְאוּ אוֹתוֹ לַשָּׁעָה, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ מֻצְנָעִין עִמָּהֶם מִימוֹת יַעֲקֹב אָבִינוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות לה, כד): וְכֹל אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ עֲצֵי שִׁטִּים, אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ.
העצים האלה, נטע אותם אברהם אבינו, בקדושה ובטהורה... לא איזה גנן מקומי מעירית באר-שבע J
אמר יעקב – את העצים האלה, ניקח לבניית המשכן, וכך יעמדו לעולמי עולמים, שום תולעת לא תאחוז בהם!
אם אלה הם פני הדברים, נוכל להבין מה עשה ר' חייא :
כולנו מכירים את הגמרא {מסכת בבא מציעא  פה, ב} - כי הוו מינצו ר' חנינא ור' חייא אמר ליה ר' חנינא לר' חייא בהדי דידי קא מינצית ח''ו אי משתכחא תורה מישראל מהדרנא לה מפילפולי אמר ליה ר' חייא לר' חנינא בהדי דידי קא מינצית דעבדי לתורה דלא תשתכח מישראל מאי עבידנא אזלינא ושדינא כיתנא וגדילנא נישבי וציידנא טבי ומאכילנא בשרייהו ליתמי ואריכנא מגילתא וכתבנא חמשה חומשי וסליקנא למתא ומקרינא חמשה ינוקי בחמשה חומשי ומתנינא שיתא ינוקי שיתא סדרי ואמרנא להו עד דהדרנא ואתינא אקרו אהדדי ואתנו אהדדי ועבדי לה לתורה דלא תשתכח מישראל...
לשון הרב - ר' חנינא אמר לר' חייא אם תשתכח התורה מישראל ח"ו, אני יכל להחזיר את התורה בפלפולי... אמר לו ר' חייא בהדי דידי קא מינצית דעבדי לתורה דלא תשתכח מישראל. מה עשה?
הלך וזרע זרעים של פשתן.. וכשיצאו גבעולי הפשתן, הוא עשה מהם רשתות... לאחר מכן, הוא פרש את הרשתות במקומות של הפקר... ולאחר מכן, ניצודו בהם צבאים... ולאחר מכן, שחט אותם, ונתן את הבשר לעניים.. והלך ושם את עורם בסיד... שרטט אותם, וכתב חמישה חומשי תורה ושישה סדרי משנה... וכל מי שלמד באותם ספרים הללו, לא שכח את תלמודו!
מאיפה למד ר' חייא את הסוד הזה, שמי שילמד בספר תורה שהוא כתב, לא ישכח את התורה?
שואל המהרש"א במקום – בהלכות ספר תורה לא מצאנו הלכה כזאת, שצריך לצוד את הפרה, ולקחת אותה... ולתת את הבשר לעניים... ולשרטט את הקלף... איפה מצינו הלכה כזאת?!
אומר לך ר' חייא – את היסוד הזה, למדתי  מיעקב אבינו... אם יעקב אבינו הלך מחברות לבאר-שבע, כדי לקחת את הארזים שנטע אברהם אבינו, למה?!
כי הראשית בקדושה!
ואומרת התורה {שמות כו, טו} וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים... איזה עצי שטים???
אומרת הגמרא – שעומדים לעד, ולעולמי עולמים!
אמר ר' חייא – אם אני מתחיל הכל מהתחלה, מנקודת האפס... כל מי שילמד בתורה שאני יכתוב, זאת תהיה תורה לעד ולעולמי עולמים, שלא תשתכח ממנו!
אם אלה הדברים, לאחר שהבנו מהי נקודת הראשית, וכמה היא חשובה... רק נאזכר דבר, שאמרנו אותו כבר, בפרשת כי-תבוא :
הזכרנו בפרשת כי-תבוא, שכל דבר שהוא ראשית, הקב"ה מעונין בו.
נאמר בתורה - בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ
אומרים חז"ל במדרש {בראשית רבה, פרשה א, אות ד} - רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב מַתְנָה אָמַר, בִּזְכוּת שְׁלשָׁה דְּבָרִים נִבְרָא הָעוֹלָם, בִּזְכוּת חַלָּה, וּבִזְכוּת מַעַשְׂרוֹת, וּבִזְכוּת בִּכּוּרִים, וּמַה טַּעַם, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָא חַלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, כ): רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם, אֵין רֵאשִׁית אֶלָּא מַעַשְׂרוֹת, הֵיךְ דְּאַתְּ אָמַר (דברים יח, ד): רֵאשִׁית דְּגָנְךָ, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא בִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, יט): רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ וגו'.
עפ"י זה, ביארנו למה הקדיש יהושע, את העיר יריחו קודש לה'... ואמר שמי שיבנה את העיר יריחו {יהושע ו, כו} אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֶת יְרִיחוֹ בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ...
למה הוא הקדיש אותה, קודש לה'?
אמר יהושע בן-נון – אם הקב"ה רוצה ביכורים, ורוצה דגן, ורוצה הפרשת חלה, ורוצה פטר חמור, ורוצה שנפריש את הבן הראשון שנולד... אז הוא רוצה את  הראשית... אז אתן לו, את העיר הראשונה שכבשתי!
בפיוט שחיבר יהושע בן-נון, שאנחנו אומרים אותו שלוש פעמים ביום - עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל, לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית – אותו יוצר, שרוצה את הראשית... את הפרי הראשון שקושרים עליו גמי... הוא היוצר, שאני מעניק לו את העיר יריחו.
זו המהות של הראשית. זו המתנה, שנתן יהושע לקב"ה.
בא הרמב"ם {מורה נבוכים} וכותב על הפסוק {דברים יח, ג}  וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח אִם שׁוֹר אִם שֶׂה וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה – מה המיוחד בשלושת הדברים הללו, שהם ניתנו לכוהנים?
כותב הרמב"ם - כי הלחיים ראשית הגוף, והזרוע בעבור היותו ראשית האברים והקבה ראשית המעים, כי הראשית בכולם ינתנו למשרתי ה׳, לכבודו יתברך.
אם אלה פני הדברים, נוכל להבין משנה במסכת אבות, בפרק ב':
חֲמִשָּׁה תַלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְאֵלּוּ הֵן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, וְרַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ. הוּא הָיָה מוֹנֶה שִׁבְחָן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס, בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה.  רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ. רַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן, חָסִיד. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל, יְרֵא חֵטְא. וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ, מַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם יִהְיוּ כָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם, וֶאֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס בְּכַף שְׁנִיָּה, מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ, אִם יִהְיוּ כָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס אַף עִמָּהֶם, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ בְּכַף שְׁנִיָּה, מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם.
מדוע הוא אומר על רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ? למה הוא משבח את האמא?
אומר הברטנורה במקום - אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ. מְאֻשָּׁר בְּמִדּוֹת טוֹבוֹת עַד שֶׁכָּל הָעוֹלָם אוֹמְרִים עָלָיו אַשְׁרֵי מִי שֶׁיְּלָדַתּוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, עַל שֵׁם שֶׁהִיא גָּרְמָה לוֹ שֶׁיְּהֵא חָכָם, שֶׁהָיְתָה מְחַזֶּרֶת עַל כָּל בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁבְּעִירָהּ וְאוֹמֶרֶת לָהֶם בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם בַּקְּשׁוּ רַחֲמִים עַל הָעֻבָּר הַזֶּה שֶׁבְּמֵעַי שֶׁיִּהְיֶה חָכָם, וּמִיּוֹם שֶׁנּוֹלַד לֹא הוֹצִיאָה עֲרַשְׂתּוֹ מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ בְּאָזְנָיו אֶלָּא דִּבְרֵי תּוֹרָה.
מהראשית שלו, שמה אותו אמו בבית המדרש, שאוזניו ישמעו דברי תורה!
יהודי גדול, מתושבי עירנו, שהסתלק לבית עולמו, לפני  פחות מחודש - רבי נתן געשטעטנער.
גאון עולם, שהיה ספון בתוך מקומו, וכמו גאונותו, כך היה גם ענוותן ונחבא אל הכלים... הוציא במהלך חייו 65 ספרים. פחות משמונים שנה, הוציא 65 ספרים, כאשר מוכן לדפוס, כפול מהמספר שהוציא! דברים נפלאים... שמכל העולם, היו מריצים אליו שאלות!
הספר האחרון, שהוא הוציא בחייו, נקרא דברי עמרם, שאותו הוא הוציא לעילוי נשמת אביו...
הוא הוצא כרך אחד... כאשר הכרך השני היה מונח על השולחן לדפוס, אבל הוא לא זכה לזה... נפטר לבית עולמו, כמדומני בכ"ג כסלו.
לקחתי את הספר... והתחלתי לעיין בו... הוא מביא שם סיפורים על אביו...
בין הסיפורים, הוא כותב ככה – הגיד לי, ר' אליקים קופל (בן עירו של אביו, שהיה בבית בזמן שהוא נולד) שברגע שהגיע המיילדת, כדי ליילד את אמי... אמר אביך למיילדת"ברגע שהילד יוולד, אל תגידי מילה... כשהוא ייולד, תתני מכה על החלון" וברגע שהמיילדת נתנה מכה על החלון, החל אביך לומר 'שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד', כדי שהמילה הראשונה שישמעו אוזניך, יהיה 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'
לא בוקר טוב, לא מזל טוב, לא האזנים שלו דומים לדודה חוה, ולא גבות לדודה שרה... שום דבר!
כך הוא מציין את השבח  על אבא שלו!
אומר לנו ר' יוחנן בן זכאי – אתה יודע איך יצא כזה גדול, כמו ר' יהושע בן חנניה?!
כי אמא שלו, הביאה אותו לבית הכנסת, כאשר הוא נולד, כדי שהאזנים שלו ישמעו דברי תורה!
למדנו את יסוד ההתחלה... אפשר להרחיב בזה עוד ארוכות...
פוסק מרן הבית יוסף – אדם המתפלל תפילת 18, ולא כיוון בברכת אבות, אעפ"י שכיוון בכל שאר הברכות, יחזור ויתפלל!
הרמ"א לא פוסק ככה, אבל כך פוסק מר"ן... למה?
כי זה יסוד ההתחלה של התפילה!
אומרת הגמרא {מסכת נדרים לב} – ברית מילה שקולה כתרי"ג המצוות, למה?
כי זו המצוה הראשונה שניתנה לאברהם אבינו, וזאת המצווה הראשונה, שמקיים אדם בגופו.
כמו שלמדנו יסוד ההתחלה לגבי מצוות, כך להבדיל, לגבי ההיפך מזה:
{ט, כ} וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם
אומר רש"י - ויחל. עשה עצמו חלין, שהיה לו לעסוק תחלה בנטיעה אחרת.
למה דבר ראשון, אתה נוטע כרם?
יש לך חיטה, שעורה, גפן.. למה דוקא כרם?
כותב הספורנו - ויחל נח. התחיל בפעל בלתי נאות ולכן נמשכו מזה מעשים אשר לא יעשו כי אמנם מעט מן הקלקול בהתחלה יסבב הרבה ממנו בסוף כמו שיקדה בחכמו' מהטעות בהתחלה. וזה בעצמו הורה באמרו ויחל העם לזנות.
ראיתי בספר של הרב זייצ'יק, הוא כותב – השבת הראשונה שעם ישראל נצטוו לשמור, היה במרה, שנאמר {שמות טו, כה} שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ. במרה נצטוו על השבת.
אומרת הגמרא {מסכת שבת קי"ח, ב} - אמר רב יהודה אמר רב אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהן אומה ולשון שנאמר {שמות טז-כז} ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט וכתיב בתריה ויבא עמלק...
למה דוקא עמלק מגיע??? למה לא הגרגשי... למה לא היבוסי??
היות והם פגעו בשבת הראשונה, שנקראה ראשית... לאחר הציווי על השבת במרה, יבוא עמלק, שנקרא ראשית גוים עמלק, וילחם במי שפגע בשבת הראשונה, שנקרא ראשית.
בעלי התוספות, בפרשת בלק, עומדים על דבריו של בלעם הרשע{במדבר כא, כ} וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד: {כא} וַיַּרְא אֶת הַקֵּינִי וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ וְשִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּךָ.
שואלים בעלי התוספות – שתי אומות הללו, נקט יחדיו? למה אתה מכניס את הקיני, שממנו היה יתרו, שאהב את ישראל, ביחד עם עמלק ששנא אותם?
לפי שעמלק היה ראשית לשנאה, והקיני ראשית לאהבה!
בפרשת בהעלותך, אומרת התורה, שמרים ואהרון, דיברו במשה, שנאמר {במדבר יב, א} וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח
הם שאלו, למה משה פרש מאשתו?
הקב"ה נגלה אליהם ואומר להם -  {ו} וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה' בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ: {ז} לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא: {ח} פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה
דרך-אגב – זה קשור לפרשת ויחי, משום שבסוף פרשת ויחי, אותו אדם שאינני יודע את שמו, שעשה את הסימנים בכל סוף פרשה, ואומר כמה פסוקים יש, ואיזה סימן יש שם... כותב, שישנם בפרשה הזאת פ"ה פסוקים, וסימן פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ, אז ממילא, זה קשור לפרשה...
{ט} וַיִּחַר אַף ה' בָּם וַיֵּלַךְ: {י} וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת
שואל הרב זייצ'יק – למה רק מרים, מה קורה עם אהרון?
אהרון, כתוב במסכת שבת, שהוא הצטרע, אבל לא כתוב שכלאו אותו שבעה ימים.
אומר הרב זייצ'יק – בכל אופן, שאתה רואה שמרים נהיתה מצורעת, וסגרו אותה לשבעה ימים, כי היא היתה הראשונה שדיברה וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן – היא פתחה בעבירה!
כותב רבינו בחיי {פרשת וישב} – אדם צריך להיזהר שהמילה הראשונה שהוא מוציא מהפה, לא  תהיה מילה רעה.
אומר המדרש {אסתר רבה, פרשה ט, אות ד} - אַרְבָּעָה הֵם שֶׁפָּתְחוּ בְּאַף וְאָבְדוּ בְּאַף, וְאֵלּוּ הֵן: נָחָשׁ, וְשַׂר הָאוֹפִים, וַעֲדַת קֹרַח, וְהָמָן. נָחָשׁ, דִּכְתִיב (בראשית ג, א):אַף כִּי אָמַר אֱלֹהִים. שַׂר הָאוֹפִים, דִּכְתִיב (בראשית מ, טז): אַף אֲנִי בַּחֲלוֹמִי. עֲדַת קֹרַח, דִּכְתִיב (במדבר טז, יד): אַף לֹא אֶל אֶרֶץ. הָמָן, דִּכְתִיב: אַף לֹא הֵבִיאָה אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה.
אומר רבינו בחיי – אתה מדבר? תיזהר מהמילה הראשונה, שאתה מוציא מהפה, כי היא עלולה לגרום לך צרה! כי ההתחלה היא זאת שקובעת.
את כל ההקדמה הזאת הבאנו, כי אנחנו רוצים לדבר על עשרה בטבת:
מה הקשר לדרשה הזאת, ולעשרה בטבת?
כותב הרמב"ם {הלכות תעניות, פרק חמישי} :
א. יֵשׁ שָׁם יָמִים שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל מִתְעַנִּים בָּהֶם מִפְּנֵי הַצָּרוֹת שֶׁאֵרְעוּ בָּהֶן כְּדֵי לְעוֹרֵר הַלְּבָבוֹת לִפְתֹּחַ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה וְיִהְיֶה זֶה זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵינוּ  שֶׁהָיָה כְּמַעֲשֵׂינוּ עַתָּה עַד שֶׁגָּרַם לָהֶם וְלָנוּ אוֹתָן הַצָּרוֹת. שֶׁבְּזִכְרוֹן דְּבָרִים אֵלּוּ נָשׁוּב לְהֵיטִיב שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו-מ) 'וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אֲבֹתָם' וְגוֹ'.
ב.  וְאֵלּוּ הֵן יוֹם [א] שְׁלִישִׁי בְּתִשְׁרֵי שֶׁבּוֹ נֶהֱרַג גְּדַלְיָה בֵּן אֲחִיקָם וְנִכְבַּת גַּחֶלֶת יִשְׂרָאֵל הַנִּשְׁאָרָה וְסִבֵּב לְהָתָם גָּלוּתָן. וַעֲשִׂירִי בְּטֵבֵת שֶׁבּוֹ סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל נְבוּכַדְנֶאצַּר הָרָשָׁע עַל יְרוּשָׁלַיִם וֶהֱבִיאָהּ בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק. וְי''ז בְּתַמּוּז חֲמִשָּׁה דְּבָרִים אֵרְעוּ בּוֹ. נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת. וּבָטֵל הַתָּמִיד מִבַּיִת רִאשׁוֹן. וְהֻבְקְעָה יְרוּשָׁלַיִם בְּחֻרְבָּן שֵׁנִי. וְשָׂרַף אַפּוֹסְטוֹמוֹס הָרָשָׁע אֶת הַתּוֹרָה. וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל.


ג. וְתִשְׁעָה בְּאָב חֲמִשָּׁה דְּבָרִים אֵרְעוּ בּוֹ. נִגְזַר עַל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ. וְחָרַב [ב] הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה. וְנִלְכְּדָה עִיר גְּדוֹלָה וּבֵיתָר שְׁמָהּ וְהָיוּ בָּהּ אֲלָפִים וּרְבָבוֹת מִיִּשְׂרָאֵל וְהָיָה לָהֶם מֶלֶךְ גָּדוֹל וְדִמּוּ כָּל יִשְׂרָאֵל וּגְדוֹלֵי הַחֲכָמִים שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וְנָפַל בְּיַד הָרוֹמִיִּים וְנֶהֶרְגוּ כֻּלָּם וְהָיְתָה צָרָה גְּדוֹלָה כְּמוֹ חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וּבוֹ בַּיּוֹם הַמּוּכָן לְפֻרְעָנוּת חָרַשׁ טוּרְנוּסְרוּפוּס הָרָשָׁע אֶת הַהֵיכָל וְאֶת סְבִיבָיו לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר(ירמיה כו-יח) (מיכה ג-יב) 'צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ'.
אלו דברי הרמב"ם בהלכות תעניות.
כותב השולחן ערוך להלכה {או"ח ס' תק"נ} – כל הצומות הללו, אם חלו להיות בשבת, נדחים לאחר השבת.
האבודרהם לא כותב כך – כל הצומות אם חלים בשבת, נדחים לאחר השבת, חוץ מתענית עשרה בטבת. תענית עשרה בטבת, איננה חלה לעולם בשבת, אבל הוא חל לפעמים ביום ו', ומתענים בו, ביום ו. ואפילו אם היה חל בשבת, לא היו יכולים לדחותו, משום שנאמר בו עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, כמו ביום הכיפורים, {יחזקאל כד, ב} בֶּן אָדָם כְּתָב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלִַם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה.
אומר לנו האבודרהם, שאם הצום הזה חל בשבת, מתענים בו בשבת... אבל היום הוא לא חל ביום שבת, אבל אם הוא חל בשישי, אנחנו מתענים ונכנסים לשבת מעונים.
מי שרוצה לקום לפני עלות השחר, לשתות משהו או לאכל, צריך להתנות את זה קודם שהוא הולך לישון, שהוא מתכוון לאכל ולשתות לפני התפילה...
זה וצום קצר... בסכ"ה 13 שעות... אבל מי שהוא חלוש, יכל לאכל עוד קודם עלות השחר.
בא הלחם משנה, ושואל שאלה עצומה {רמב"ם הלכות תעניות פרק ה'} - והובקעה ירושלים בחרבן [בית] שני. אע''ג דתענית דקרא דצום הרביעי לא הוי אלא בט' משום דהובקעה העיר בט' מ''מ השתא עבדינן ליה בי''ז מפני שחרבן בית שני חמיר והובקעה העיר בי''ז.
אומר לנו כאן הלחם משנה, שבחורבן בית ראשון, הובקעה העיר בט' בתמוז, ובבית שני בי"ז בתמוז.
אז מתי אנחנו מתענים?
בי"ז בתמוז.  למה?
אומר הרמב"ם – שבו הובקעה החומה, בבית שני.
והיות בית ראשון נחרב, ונבנה מחדש, מבחינתנו, בית שני יותר חמור.
שואל הלחם משנה -. וכי תימא  י' בטבת דעבדינן ליה משום דסמך מלך בבל ידו על ירושלים בחרבן בית ראשון היה לנו לשנותו ליום אשר סמך צר ידו על העיר בחרבן בית שני דחמיר לן.
מתי היה המצור בבית שני?
אני תמיד ידעתי שזה בכ"ב בניסן.
התקשר אלי תלמיד חכם אחד, ואמר לי – כ"ג בניסן.
אמר לי אחד, שזה לא יכל להיות בכ"ב בניסן, כי זה מימונה, וצום לא דוחה מימונה J
אז בכ"ג בניסן, החל המצור בבית שני, אז למה אנחנו מתענים בעשירי בטבת? הרי זה תחילת המצור, על בית ראשון! והרי אומר לנו הלחם משנה, שחורבן בית שני, יותר חמור!
אם זה חמור יותר, אז  למה אנחנו מתענים בעשרה בטבת? זאת השאלה ששואל הלחם משנה, והלחם משנה הולך בדרך שלו, ליישב את הדברים {עיין שם}
ישנו תירוץ, שמופיע בבית הלוי, שיש הבדל גדול בין כל הצומות, לבין עשרה בטבת.
כל הצומות, אם חלים בשבת, נדחים לאחר השבת, כיון שאין הבדל, מאיזה יום מימות השבוע, ומימות החודש, תצום.
העיקר שתצום בתמוז... העיקר שתצום באב... אין נפקא מינא לאיזה יום...  אלא העיקר הוא על החודש!
שונה מזה עשרה בטבת, שעיקר הדגש הוא על היום, שם נאמר אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, היום הוא הקובע.
אנחנו רוצים להבין, מדוע סובר האבודרהם, שאם חל הצום הזה בשבת, מתענים בו בשבת:
ישנו תירוץ שמצאתי, שאני חושב שהוא תירוץ נכון...
מצאתי אותו במדרש תנחומא, פרשת תזריע... שם מדבר המדרש, על טובות שעשה הקב"ה לעם ישראל בשעת הגלות.
אומר המדרש {תנחומא, פרשת תזריע, אות ט} - וְעוֹד טוֹבָה גְּדוֹלָה עָשָׂה עִם יִשְׂרָאֵל. כֵּיצַד, שֶׁבָּעֲשָׂרָה בְּטֵבֵת הָיוּ רְאוּיִין יִשְׂרָאֵל לִגְלוֹת מִיְרוּשָׁלַיִם. שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר, בֶּן אָדָם כְּתָב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְגוֹ' (יחזקאל כד, ב). מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר, אִם יוֹצְאִין עַכְשָׁו בַּצִּנָּה, הֵם מֵתִים. מֶה עָשָׂה. הִמְתִּין לָהֶם וְהִגְלָה אוֹתָם בַּקַּיִץ הוּא שֶׁהַנָּבִיא אוֹמֵר, אָסֹף אֲסִיפֵם נְאֻם ה' (ירמיה ח, יג), וְאֵין אָסֹף אֲסִיפֵם אֶלָּא גָּלוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: אָסֹף אֶאֱסֹף יַעֲקֹב כֻּלָּךְ (מיכה ב, יב). וְהִמְתִּין לָהֶם עַד הַקַּיִץ, וְאַחֵר כֵּן הִגְלָה אוֹתָם. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁקֹד ה' עַל הָרָעָה (דניאל ט, יד).
יוצא עפ"י דברי התנחומא, שבעצם היום שהיינו צריכים לצאת לגלות, ובית המקדש היה אמור להיחרב, היה צריך להיות בעשרה בטבת. רק הקב"ה ריחם עלינו, ולא עשה את זה בעשרה בטבת.
אז היות והיום הזה, היה יום שהכל צריך לדחות בו, רק בגלל סיבה צדדית, הקב"ה דחה את זה... זו חומרת היום של עשרה בטבת.
אבל כל מי שמתבונן, מה קרה בעשרה בטבת, יודע מה שכתוב בחז"ל {ילקוט שמעוני איכה, אות תתר"ט} – בשעה שהחל המצור על ירושלים, לא היה בירושלים שום דבר...
היו בירושלים גיבורים עצומים עד אין חקר, והיו נלחמים עם הכשדים ומפילים מהם חללים רבים. היה שם גבור אחד ושמו אביקא בן גבתרי. כשהיו חיילי נבוכדנצר מקלעים באבנים גדולות על החומה, היה אביקא מקבל את האבנים בידו ומשליכם חזרה על החיילים והורג מהם הרבה. כאשר גברו ההתקפות וזריקות האבנים, היה מקבל את האבנים אף ברגליו וזורקם...
תארו לכם בריון כזה כאן אצלנו, ליד שדרות, וכל קסאם שזורקים, הוא תופס ומעיף עליהם חזרה!
רבותי, החל המצור... אחד בא לבית הכנסת..."תגיד, אולי אתה יודע מה הולך מחוץ לחומה"?
"שמעתי, שאביקא בן גברתי הרג היום חמש-מאות"...
כל יום בחדשות מודיעים, שרק מחסלים את הבבליים... שום דבר לא קרה בירושלים... אווירה מרוממת... ידינו על העליונה.... ברוך ה' האבנים נופלים בשטחים פתוחים... רק אוספים את הברזלים, כדי לשים במוזיאון...
חוץ מזה, שום דבר לא קורה... אווירה רגועה ושקטה...
אז על מה צמים??? מה קרה???
עפ"י מה שאמרנו בתחילת השיעור, התשובה פשוטה מאוד:
מה שקובע, זו נקודת ההתחלה...
מתי היתה הפעם הראשונה, שהתחילו לצור על ירושלים???
בעשרה בטבת.
כותבת היערות דבש {דרוש ב'} – יום זה, עשרה בטבת, קשה לישראל מאוד, יותר מיום חורבן הבית. כי צרה גדולה היתה באותו יום, וכל ההתחלות קשות. כיון שהותרה הרצועה מלמעלה, לצור על העיר, אחר-כך היתה הדרך כבושה לפני אויבי עמו לעשות אשר זממו.
הכל תלוי בנקודת ההתחלה!
התחילו?!
נתן הקב"ה רשות, לצור את העיר... זו נקודת ההתחלה!
בעיר לא היה כלום, שום דבר!
אבל עם כל זה, העיר היתה במצור...
אומר ר' אליהו לופיאן – משל למה הדבר דומה?
משל לדגים בנמל יפו... יוצא דיג מהחוף אל הים.... פורש רשת ענקית, ואל תוך הרשת נכנסים מאות דגים... מרגישים שהם כלואים... אבל עושים סיבוב, ומרגישים שהם משוחררים... נתקעו בקיר, נתקעו בסלע, נתקעו בדופן של ספינה...  הם לא יודעים שזה רשת.  מתי הם ידעו שזה רשת?
אחרי שעה-שעתים, לאחר שהדיג יתחיל להעלות את הרשת מעל המים...
יושבים להם זוג דגים, בעל ואישה... אומר הגד לאשתו – מה דעתך לנסוע סוף שבוע לתורכיה?
אמרה הדגה – למה לא, רעיון טוב... בֹא נתחיל לשוט...
הם מתחילים לשוט... ובינתיים אדון בני הדיג, מסובב את הרולר.... ותוך שעתים נגמרו התוכניות, הם מוצאים את עצמם בחנות ביפו מקבלים זבנג בראש... מה אתה מתכנן?!
אומר ר' אליהו לופיאן – כשהחל המצור על ירושלים סביב, לכולם היו תוכניות...  אבל כולנו היינו ברשת!
כעבור שנתיים וחצי, 'כשהדיג החליט להרים את הרשת', אז הבנו מה קרה בעשרה בטבת...
עשרה בטבת זו נקודת ההתחלה, אז נכנסנו לתוך הרשת... כולם רקדו, אבל לא הבינו שהם כלואים בתוכו... זה בן אדם שרוקד, אבל הוא לא יודע, שאין יציאה מהבנין הזה...
כשהתברר לו שאין יציאה, הוא מפסיק לרקוד, אבל זה כבר מאוחר מידי...
אם אלה הדברים, נעבור לדבריו הקדושים של החתם סופר, וכאן יש לנו פתיחה חדשה, של הענין הזה, של עשרה בטבת :
אם אנחנו מבינים שעשרה בטבת, זו נקודת ההתחלה, ולא הרגישו כלום בירושלים, ורק בחלוף שנתיים וחצי הרגישו, אומר רש"י – כיון שנפטר יעקב אבינו, החל השיעבוד.
שאלנו  - איזה שיעבוד? על מה אתה מדבר? יוסף היה מלך... לוי חי עוד 23 אחרי זה...
גם בירושלים לא הרגישו שום שיעבוד. הכל היה בסדר גמור... אבל אחרי זה, שהחל השיעבוד, הבינו כולם, שזה בא בגלל שיעקב אבינו נפטר...
אומר רש"י – כיון שנפטר יעקב, החל השיעבוד... איזה שיעבוד?
עם ישראל החל להיות ברשת של פרעה, אז, הוא כבר התחיל לתכנן את כל התוכניות... זה נקרא תחילת השיעבוד, וההתחלה  היא זאת שקובעת.
אם אלה הם פני הדברים, נעבוד לדברי החתם סופר, ובזה נסיים:
 החתם סופר כותב בספרו – בֹא ואגלה לך, מה חומרת היום, בעשרה בטבת.
תענית של י"ז בתמוז שחל בשבת, נדחה ליום ראשון. תענית של ט' באב, שחל בשבת, נדחה ליום ראשון... גם צום גדליה ודאי שנדחה... מה יש בעשרה בטבת?
עשרה בטבת נופל בשישי, מתענים בשישי.. נופל בשבת, מתענים בשבת... מה קרה?
כותב החתם סופר – משום שבעשרה בטבת, זה היום שבו יושב הקב"ה עם פמליה שלו, למעלה בשמים... אלה אומרים - ריבונו של עולם, היום עשרה בטבת, תבנה את בית המקדש! תראה כמה חסד יש בעם ישראל, תראה כמה הם אוהבים זה את זה!
ואלה אומרים – ריבונו של עולם, תראה את האנשים האלה... רק בונים גדר, ישר מזמינים להם משטרה...
אלה מדבר בשבח, ואלה מדברים בגנות....
והקב"ה יושב בעשרה בטבת, עם פמליה של מעלה, ודן איתם, האם השנה יבנה בית המקדש או לא...
אומר החתם סופר – זה השוני שבין עשרה בטבת, לבין שאר הצומות.
כל הצומות האחרים, הם על דברים שקראו בעבר... החל המצור... נחרב המקדש... אלו דברים שהיו בעבר... דבר שנידון לגבי העבר, אינו דוחה שבת.
דבר הנידון לגבי העתיד, דוחה שבת.... למה?
כמו שנפסק בשולחן ערוך, שאדם שחלם חלום רע, בשבת... אומרים לו שיתענה בשבת. למה?
כי עונג שבת הוא לו.. אומרת הגמרא.
אם לא תרשה לו להתענות, הוא כל השבת יחשוב"מי יודע מה יש בחלום הזה", אז ביטלת לו את העונג שבת.
אם ביטלת לו עונג שבת... אם הדבר הוא לגבי העתיד... אומרים לו – תצום גם בשבת.
היות ובית המקדש, יבנה או לא, זה נחתם בעשרה בטבת, אומר לנו האבודרהם – על זה מתענים גם בשישי וגם בשבת, כי זה נפקא מינא גם לעתיד...
אבל יש כאן רעיון נוסף:
מתי אומרים שלא מתענים בשבת?
כשמדובר בתענית של 26 שעות – מתחיל  בכניסת שבת, ומסתיים בצאת השבת....
אבל תענית שמתחילה רק בעלות השחר, זה לא נקרא ביטולה של שבת. למה?
כי בליל שבת אתה עושה קידוש... אתה אוכל... אז אתה לא מבטל עונג שבת...
ביטול שבת, פירוש הדבר – תענית של 26 שעות.
אבל היות ובליל שבת עושים קידוש, ואוכלים... זה לא נקרא ביטולה של שבת, אז ממילא, אם זה חל בשבת, אפשר להתענות...
ממילא אנחנו מבינים, מה היסוד הזה של עשרה בטבת, שבו החל המצור על ירושלים....
כותב היערות דבש – כיון שהתחיל המצור על ירושלים, זה תחילת ההידרדרות של ירושלים... זוהי נקודת ההתחלה, וכל הנקודות קשות....
אומר לנו החתם סופר – ביום הזה, יושב הקב"ה עם הפמליה שלו, ודן האם השנה יבנה בית המקדש או לא.
אם אלה פני הדברים... מחר בע"ה יום שישי... לא יום של עבודה.... אז יש הרבה זמן...
כל אחד שיתפוס את עצמו... לקחת תהילים ולקרוא... ולבקש מהקב"ה, אחרי כמעט אלפיים שנה, שאין לנו בית מקדש... שהקב"ה ישלח לנו את משיח צדקנו, ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן ואמן!!!
 
 
 
 
 

 
 
 

מתימן יבוא הישיבה המרכזית לבני עדת תימן. ירושלים רחוב תרמ"ב 6. טלפון: 02-5812531    דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com פקס: 077-4448207 חשבון בנק הדאר: 4874867
מבשר טוב - ת"ת לבני עדת תימן רחוב אבינדב 22 ירושלים. גני ילדים רחוב ארץ חפץ 116 כניסה ד ירושלים.  
 
 
דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com
לייבסיטי - בניית אתרים