אני מעוניין לתרום  |  כך התחלנו את המדרש התימני  |  וידאו - יום בחצריך  |  חומר מארכיון המדינה  |  תורמים בשקלים או בדולרים  |  קריאה בתורה לכל השנה  |  ת"ת מבשר טוב  |  ילדי תימן  |  פרשת השבוע  |  מדור פרשת השבוע  |  ס ר ט י - ו י ד א ו  |  

אתרים תימנים נוסח תימן תימני נט יד מהריץ מבשר טוב
 

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



 


יפוצו מעינותך חוצה
FacebookTwitter

      פרשת וישלח עד
דף הבית >> פרשת השבוע >> הרב ברוך רוזנבלום על פרשת השבוע >> ספר בראשית הרב רוזנבלום >> פרשת וישלח הרב רוזנבלום >> פרשת וישלח עד
 
בס"ד
 
פרשת וישלח – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ד.

פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת וישלח.
עוסקת התורה, בחזרתו של יעקב אבינו לארץ ישראל, לאחר עשרים שנה, ששהה יעקב אבינו בבית לבן.
היינו רוצים לעמוד על נקודה אחת, כאן בפרשה... אבל לפני זה, נקרא קטע אחד מדברי הרמב"ן (פרשת לך-לך), וזאת תהיה ההקדמה, לנושא שאנחנו רוצים בע"ה, לעסוק בו היום.
בפרשת לך-לך {יב, ו} אומרת התורה - וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ
שואל הרמב"ן – מה זה משנה לנו, אם אברהם הלך עד מְקוֹם שְׁכֶם, או שהוא היה בבית שמש... מה זה משנה לנו, מה שהתורה מפרטת לפרטי פרטים, שאברהם אבינו הגיע עד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה?
אומר רש"י - אלון מורה. הוא שכם, הראהו הר גריזים והר עיבל ששם קבלו ישראל שבועת התורה.
על הפסוק הזה, עומד הרמב"ן, ובונה יסוד לכל ספר בראשית, ואנחנו נשתמש בו היום, מבלי להביא את כל המקומות שהרמב"ן מדבר עליהם, רק להזכיר מה שהרמב"ן כותב...
כותב הרמב"ן - ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם. אומר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בענין אברהם יצחק ויעקב והוא ענין גדול הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה ואמרו (תנחומא ט) כל מה שאירע לאבות סימן לבנים ולכן יאריכו הכתובים בספור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים ויחשוב החושב בהם כאלו הם דברים מיותרים אין בהם תועלת וכולם באים ללמד על העתיד כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלשת האבות יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבא לזרעו ודע כי כל גזירת עירין כאשר תצא מכח גזירה אל פועל דמיון תהיה הגזרה מתקיימת על כל פנים ולכן יעשו הנביאים מעשה בנבואות כמאמר ירמיהו שצוה לברוך והיה ככלותך לקרוא את דברי הספר הזה תקשור עליו אבן והשלכתו אל תוך פרת ואמרת ככה תשקע בבל וגו' (ירמיה נא סג סד) וכן ענין אלישע בהניחו זרועו על הקשת (מלכים ב יג טז-יז) ויאמר אלישע ירה ויורה ויאמר חץ תשועה לה' וחץ תשועה בארם ונאמר שם (פסוק יט) ויקצוף עליו איש האלהים ויאמר להכות חמש או שש פעמים אז הכית את ארם עד כלה ועתה שלש פעמים תכה את ארם ולפיכך החזיק הקב"ה את אברהם בארץ ועשה לו דמיונות בכל העתיד להעשות בזרעו והבן זה ואני מתחיל לפרש הענינים בפרט בפסוקים בעזרת השם.
אומר לנו כאן הרמב"ן כלל... התורה כותבת את פרשת הבארות של יצחק אבינו... חפרו באר אחת, קראו לה בשם  עֵשֶׂק... חפרו באר אחרת, קראו לה שִׂטְנָה... חפרו באר שלישית, קראו לה רְחֹבוֹת... מה זה משנה לנו, איך קראו לבארות?!
כל מה שהתורה כותבת, אומר הרמב"ן, יש לזה מטרה אחת - ללמד אותנו, מה יקרה עם עָם ישראל, לאורך הדורות.
בספר בראשית, מפרשת לך-לך, ועד פרשת ויחי, ועד בכלל....אומר הרמב"ן, שכמעט בכל מקום, שהוא מוצא חיבור, עם מה שקרה עם אבותינו, ולמה שעתיד לקרוא עם עָם ישראל, הוא מחבר את זה, למה התורה כותבת את זה...
ישנו ספר שנקרא שׂם דרך, של הגאון ר' שמחה זיסל ברוידא, ששם יש מאמרים נפלאים, שמצטטים את הרמב"ן, כמעט מילה במילה, ומקשרים אותו מה קרה עם עם ישראל לאורך הדורות.... אבל זה לא הנושא שלנו היום...
אני רוצה בע"ה לעמוד על נושא אחד בפרשה, ולקשר אותו למה שקרה ליעקב אבינו, ולחבר אותו למה שקרה לדורנו אנו... ולחבר אותו, למה שעתיד להיות בע"ה, בבית השלישי.... הדברים אקטואליים גם לפרשה זו, ונחזור בע"ה, גם בשבוע הבא... נראה את זה במבט שונה, בפרשת וישב, אבל קודם כל, בואו ונראה מה כתוב בפרשת וישלח....
בפרשת וישלח, עוסקת התורה, במעבר של יעקב אבינו דרך מַעֲבַר יַבֹּק...
יעקב אבינו עובר דרך מַעֲבַר יַבֹּק... והוא מעביר את כל אשר לו...
ליעקב היה מה להעביר... לא היה ניתן להזמין חברת הובלות, ולשים את זה בתוך ארגז אחד....
אומרת התורה {לב, כד} וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ
חז"ל במדרש {בראשית רבה, פרשה עג, אות יא} אומרים - רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר מֵאָה וְתַרְתֵּין רִבְוָן שִׁבְעָה אֲלָפִים מָאתָן עֶדְרִין הֲווֹ לֵיהּ לְאָבִינוּ יַעֲקֹב. רַבִּי לֵוִי אָמַר שִׁשִּׁים רִבּוֹא כְּלָבִים. רַבָּנָן אָמְרֵי מֵאָה וְעֶשְׂרִין רִבּוֹא. וְלָא פְּלִיגֵי, מַאן דַּאֲמַר שִׁשִּׁים רִבּוֹא, לְכָל עֵדֶר וְעֵדֶר חַד כֶּלֶב. מַאן דַּאֲמַר מֵאָה וְעֶשְׂרִים רִבּוֹא, לְכָל עֵדֶר תְּרֵין כַּלְבִּין
מיליון ומאתיים, זה רק הכלבים, שהיו שומרים על הצאן של יעקב אבינו.... תיקחו בחשבון, כמה צאן היה ליעקב אבינו, כשהוא מעביר אותו מחרן, לארץ ישראל!
בן פורת-יוסף.... העביר את כל אשר לו, לארץ ישראל...
ממשיכה התורה ואומרת  - {כה} וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ...איך הוא נישאר לבדו?! הרי הוא העביר את אשתו, את ילדיו...
אומרת הגמרא (מסכת חולין צא, א){בראשית לב-כה} ויותר יעקב לבדו אמר רבי אלעזר שנשתייר על פכין קטנים מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם וכל כך למה לפי שאין פושטין ידיהן בגזל
מה זאת אומרת... יעקב שיש לו כל-כך הרבה ממון, צריך לחזור אחרי כוסות חד-פעמיים?!
אבל זה כבר שיחה בפני עצמה... עוד נעסוק בזה בע"ה, בלי נדר...
אומרת התורה  -.... וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר... {כו} וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ... {כז} וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי אומרת הגמרא – אמר לו שחרר אותי, כי הגיע זמני לומר שירה כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי לא אשלח אותך, עד שתברך אותי {כח} וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: {כט} וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל
שינוי השם שעשה כאן המלאך, זה לא שינוי השם, שהקב"ה ציוה לשנות את שמו...
המלאך עכשיו אמר לו, שהיות וניצחת מלאך, שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים, לכן השם שלך הוא ישראל...
מאוחר יותר, נתן לו הקב"ה את השם הזה... אבל כאן, המלאך מיוזמתו, נתן לו את השם ישראל.
ממשיכה התורה ואומרת - {לב} וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ: {לג} עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה
מה שנישאר לנו, מכל המאבק הזה, קיבלנו לאו בתורה – {מצוה ג', במנין המצוות}  איסור אכילת גיד הנשה.
דבר נוסף הרווחנו, שב"ה, יש במסכת חולין, את פרק גיד הנשה.
דבר נוסף הרווחנו, שב"ה יש פרנסה לעוד יהודים, שעובדים בבית המטבחיים, שמנקרים את גיד הנשה.
אז גם פרנסה, גם תורה.... הכל יצא ב"ה, עד הצד הטוב ביותר J
אנחנו רוצים לדבר על המאבק הזה, של יעקב אבינו, עם המלאך, אבל קודם כל, בואו ונתחיל לדבר דבר דבור על אופניו:
בשעה שאנחנו לומדים את הפסוקים כפשוטם... אנחנו קוראים את הפסוקים, ואנחנו יודעים שהיה את המאבק עם המלאך, ומבחינתו מה שנותר, זה הלאו – איסור אכילת גיד הנשה...
אבל הש"ך על התורה כותב, שבגלל המאבק הזה, קיבל עם ישראל, ארבע תעניות.
אומר הש"ך - עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל. מתי בני ישראל לא אוכלים?
בימים שנקראים - אֶת גִּיד.
אֶת = אב תשע {תשעה באב}.
ג – ג' בתשרי, צום גדליה.
י – עשרה בטבת.
גִּיד = 17 – שבע-עשר בתמוז.
הַנָּשֶׁה – אותיות השנה.
אומר הש"ך על התורה – עם ישראל מתענה ארבע תעניות, בעקבות המאבק הזה.. עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מתי עם ישראל לא אוכלים? אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה במהלך השנה, עם ישראל לא אוכלים ארבעה ימים.
אומנם יש לנו תענית נוספת – תענית אסתר, אבל התענית הזאת לא קשורה לתעניות האלה, כי ארבעת התעניות הללו, קשורות לחורבן בית המקדש.
אפשר לרמוז גם כן, לתענית אסתר – אֶת = תענית אסתר... אבל הוא לא מביא את הדברים האלה, ואם הוא לא מביא, אז אנחנו גם כן, לא נכניס...
אלו הדברים שמביא הש"ך על התורה, והשל"ה הקדוש, בפרשת השבוע מביא אותו.
אם ככה למדנו, שמהמאבק הזה, לא רק שנישאר לנו לאו, של איסור אכילת גיד הנשה, ולא רק פרק במסכת חולין, ולא רק משרות לאנשים שמנקרים, אלא גם ארבע תעניות, שמתענה עם ישראל במהלך השנה... ננסה בע"ה להבין, מה מנוח כאן.
הזוהר הקדוש {פרשת וישלח ק"א, ע"ב} – שס"ה גידי האדם, מכוונים כנגד שס"ה לאוין, ושס"ה ימות השנה.
הגמרא במסכת מכות אומרת – רמ"ח איברים, כנגד רמ"ח מצוות 'עשה', ושס"ה גידים, כנגד שס"ה מצוות 'לא תעשה'.
אותו גיד הנקרא גיד הנשה, אומר הזוהר, מכוון כנגד תשעה באב...
מופיע עוד יום אחד, שראיתי במפרשים.... כותב החידושי הרי"ם –  יום חג השבועות, מכוון כנגד, איסור אכילת בשר וחלב...
כותב הזוהר הקדוש – אותו גיד הנקרא גיד הנשה, מכוון כנגד תשעה באב, שהוא חלק השטן עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה, ובתשעה באב, לא אוכלים ולא שותים, וכל מי שאוכל בתשעה באב, כאילו אכל את גיד הנשה.
אנחנו רוצים להבין, מה מונח כאן:
בראש ובראשונה, נעמוד על דברי רש"י הקדוש.
אומר רש"י  - ופירשו רבותינו זכרונם לברכה שהוא שרו של עשו.
מה הסיבה, שבא פתאום שרו של עשו להילחם איתו... מה הוא רוצה?
אז בתנחומא, בפרשת השבוע כתוב, שהוא  הגיע בגלל סיבה אחת – כי יעקב אבינו הבטיח לקב"ה - {כ} וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ: {כא} וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים: {כב} וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ
נענש יעקב אבינו, בארבעה עונשים, ולא קלט יעקב, על מה הקב"ה מעניש אותו...
אומרים חז"ל – הוא נתן דורות לעשו – נלקחו ממנו כל הדורונות.
הוא נאבק עם שרו של עשו, ונעשה צולע על ירכו.
דינה נלקחה ממנו, ע"י שכם בן חמור.
עד שרחל אמנו לא נפטרה, יעקב אבינו לא הבין, למה הקב"ה מביא עליו כל-כך הרבה עונשים.... רק לאחר מכן הוא הבין, שהוא לא קיים את הנדר, שהוא הבטיח לקב"ה - וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ – מיד הוא חזר לבית אל והקים שם מזבח....
לשון המדרש {תנחומא פרשת וישלח, אות ח} - בֹּא וּרְאֵה, כְּשֶׁהָלַךְ יַעֲקֹב לַאֲרַם נַהֲרַיִם מַה כְּתִיב שָׁם, וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר וְגוֹ' (בראשית כח, כ). הֱשִׁיבוֹ עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר. הָלַךְ וְנִתְעַשֵּׁר וּבָא וְיָשַׁב לוֹ וְלֹא שִׁלֵּם אֶת נִדְרוֹ, הֵבִיא עָלָיו עֵשָׂו וּבִקֵּשׁ לְהָרְגוֹ. נָטַל מִמֶּנּוּ כָּל אוֹתוֹ דוֹרוֹן, עִזִּים מָאתַיִם, וְלֹא הִרְגִּישׁ. הֵבִיא עָלָיו הַמַּלְאָךְ וְרָפַשׁ עִמּוֹ וְלֹא הִרְגִּישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, זֶה סַמָּאֵל שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו שֶׁבִּקֵּשׁ לְהָרְגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וְנַעֲשָׂה צוֹלֵעַ. כֵּיוָן שֶׁלֹּא הִרְגִּישׁ, בָּאת עָלָיו צָרַת דִּינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתֵּצֵא דִינָה. כֵּיוָן שֶׁלֹּא הִרְגִּישׁ, בָּאת עָלָיו צָרַת רָחֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר. מְסַיֵּעַ לֵהּ לְרַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן דְּאָמַר, כָּל הַנּוֹדֵר וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם גּוֹרֵם לְאִשְׁתּוֹ שֶׁתָּמוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם אֵין לְךָ לְשַׁלֵּם וְגוֹ'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַד מָתַי יְהֵא הַצַּדִּיק הַזֶּה לוֹקֶה וְאֵינוֹ מַרְגִּישׁ בְּאֵיזֶה חֵטְא לוֹקֶה, הֲרֵינִי מוֹדִיעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם (בראשית לה, א). אָמַר רַבִּי אִיבוֹ, מְהוֹלְתַּךְ טַרְשָׁא אַקִּישׁ עֲלָהּ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא הִגִּיעוּךָ הַצָּרוֹת הָאֵלּוּ אֶלָּא עַל שֶׁאֵחַרְתָּ אֶת נִדְרֶךָ. אִם אַתָּה מְבַקֵּשׁ שֶׁלֹּא יַגִּיעֲךָ עוֹד צָרָה, קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנָּדַרְתָּ לִי שָׁם נֶדֶר, אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָׁם מַצֵּבָה אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר (בראשית לא, יג). אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב, בִּשְׁעַת עַקְתָּא נִדְרָא, בִּשְׁעַת רְוָחָא שַׁמְטֵי. כְּשֶׁהָיִיתָ בְּצָרָה נָדַרְתָּ, וּכְשֶׁאַתָּה בְּרֶוַח שָׁכַחְתָּ. מִיָּד, וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל כָּל אֲשֶׁר עִמּוֹ וְגוֹ', וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה בֵּית אֵל וְגוֹ'...
בעל הטורים מביא, שהסיבה ששרו של עשו נתן לו מכה, על כף הירך היה, ששרו של עשו מחה על לקיחת הברכות, והיות וכל מה שקנה יעקב את הבכורה, זה כדי שהוא יהיה כהן... אמר יעקב אבינו – איך יכל להיות שהבכורות הם הכהנים המשרתים, ועשו יהיה כהן המשרת?!
אז איך פוסלים את יעקב מן הכהונה?
בא שרו של עשו, וניסה לעשות בו מום...
עוד מביא בעל הטורים – הוא ניסה לראות, אם זה שנאבק איתו, הוא מלאך או בן-אדם, כי איך יכל להיות שהוא נאבק עם יעקב, והוא גובר עליו?!
התכופף לראות אם יש לו ברכיים...
לשון בעל הטורים - ויגע בכף ירכו. לראות אם הוא מלאך כמותו אם היו לו קפיצים שהמלאכים אין להם קפיצים. א''נ לפוסלו מן העבודה לפי שקנה מעשו הבכורה שבהן העבודה: בכף ירכו. בגימטריא לפוסלו מכהונה.
סיבה נוספת, מדוע נתן לו המלאך מכה בכף הירך, מובאת ברבינו בחיי, בשל"ה הקדוש, בחיד"א ובעוד מפרשים...
אני רוצה להקריא את הנוסח של השל"ה הקדוש – ויש עוד סוד בזה, כי נגע הס"מ, שרו של עשו, בכף ירך יעקב.. כלומר, שהיה לו קטרוג בירך שלו, כי נשא יעקב שתי אחיות, והרי נאמר בתורה {ויקרא יח, יח} וְאִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרֹר לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ, והאבות קיבלו על עצמם, לקיים את כל התורה כולה, וכתב הרמב"ן, שהאבות שמרו את כל התורה כולה, אעפ"י שלא היו מצווים, ושמרו אותה בא"י בלבד, מכל מקום, קטרג ס"מ על יעקב. איש כמוהו, אשר צורתו חקוקה בכיסא הכבוד, אדם חשוב כמוהו, לא היה לו לפגום  אפילו בחו"ל. כי יעקב אבינו, בכל מקום שהוא נמצא, הוא א"י כ קשור בכיסא הכבוד. ואעפ"י שלא עשה עבירה ממש, מכל מקום אבק עבירה הוא... כמו שמצינו אבק ריבית... אבק גזל... כמו שמצינו אבק לשון הרע.
עד כאן דברי רבותינו.
ראיתי פירוש באחד הספרים, אני לא רוצה להגיד את שמו... אני חושב שהוא טועה במה שהוא אומר....
אני לא רוצה להגיד את שמו, כי יכל להיות שהוא צודק ואני טועה, לכן לא אומר את שמו... נביא את דבריו:
הוא כותב דבר, בשם השל"ה הקדוש, דבר שלא מצאתי בפרשת השבוע, אז אולי זה נמצא בשל"ה במקום אחר....
הוא אומרירך, זה ראשי תיבות – ים רקיע כיסא
השר של עשו בא, וטען טענה אחת – יעקב אבינו, ריבונו של עולם, עבורו בקעת ים.. שנאמר {לב, יא} כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה...
הבן-אדם הזה שנקרא יעקב אבינו, עבורו שינית סדרי רקיע... השקעת חמה שלא בעונתה... וכאן זרחה לו השמש, לפני הזמן....
אדם כזה, דמותו חקוקה בכיסא הכבוד. הוא לא אדם רגיל, שיכל לקחת שתי אחיות, לכן נתן לו המלאך מכה בכף הירך, לרמוז ל – ים, רקיע, כיסא.
אלה הדברים שכותב אותו ספר, בשם השל"ה הקדוש...
השל"ה אומר את הדברים, אבל הוא לא כותב, שהוא נתן לו מכה בגלל זה, שהקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה... זה לא מה שהוא אומר... נראה בדיוק בסוף השיעור, למה השל"ה הקדוש מתכוון...
אם אלה הדברים, שואלים רבותינו – מה רצה שרו של עשו, דוקא בכף הירך?
אומרים המפרשים – משום שיעקב אבינו לא היה בארץ ישראל, 20 שנה הוא לא כיבד את אביו...
אז שבע שנים, הוא הלך במצוות אמו...שנאמר {כז, מד} וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים...דיברנו בשבוע שעבר... ימים אחדים זה שבע שנים, שנה של שבתות.....
שיקר אותו לבן... הכניס לו לחופה את לאה... נאלץ לעבוד אותו עוד שבע שנים... 14 שנה הוא נימצא שם במצוות אמו... אבל למה נשארת עוד 6 שנים???
{ל, ל}... מָתַי אֶעֱשֶׂה גַם אָנֹכִי לְבֵיתִי...  מישהו אמר לך שאתה צריך לעשות לביתך?! מה אתה דואג שלא תהיה לך פרנסה?!
ב"ה ליצחק יש עושר רב...
על התביעה הזאת, שהוא לא כיבד את אבא שלו, נתן לו מכה בכף הירך...למה?
משום שכתוב"כי ברא קרא דאבוה" – הבן הוא הרגלים של האבא.... ואם אתה לא היית הרגלים של האבא כאן, היית שמה... לכן נתן לו מכה, בכף הירך.
פירוש נוסף אומרים המפרשים – נתן לו מכה בכף הירך, למה?
כי כל זמן שיעקב היה בחרן, היה עשו רץ בשביל אביו... הוא היה עושה את הכיבוד אב, כל הזמן ברגלים.... יעקב כיבד את אביו, בזה שהלך למצוא שידוך... עשו היה רץ כל הזמן בשליחות אבא שלו... אז היה לו כוח ברגלים, לאומת יעקב, שלא היה לו את הכוח ברגלים, כי הכוח של עשו נבע, מהשליחויות שהיה שולח יצחק את עשו.
רבותי, עד כאן עפ"י השיטה שסוברת, שהשר שנאבק עם יעקב אבינו, היה הס"מ, שרו של עשו...
אבל מי שיפתח  מדרשי חז"ל, ימצא שזה בכלל לא פשוט, שהשר שנאבק איתו ונתן לו את המכה, היה שרו של עשו...
אני רוצה להקריא בפניכם מדרשי חז"ל:
אומר המדרש (בראשית רבה, פרשה ע"ח, א) - אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הֵשַׁבְתִּי אֶת רַבִּי חֶלְבּוֹ וְהָא כְתִיב: וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר, וְהִגִּיעַ זְמַנִּי לוֹמַר שִׁירָה, משמע שהוא היה פה מזמן, והוא לא נברא רק לצורך זה  אָמַר לִי חָנוֹקָא סְבַרְתְּ לְמֶחֶנְקֵנִי, אֲמָרִית מָה הוּא דֵין דִּכְתִיב: וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר, אָמַר לִי זֶה מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל שֶׁהֵן שָׂרִים שֶׁל מַעְלָה, דְּכוּלָּא מִתְחַלְּפִין וְאִינוּן לָא מִתְחַלְּפִין. לא כל המלאכים נבראים ומסתלקים... ישנם מלאכים שלא מתחלפים, כגון מיכאל וגבריאל.
אומר היפה תואר – וכשם שמיכאל וגבריאל, הם המלאכים הראשונים הוותיקים, שאינם מתחלפים, כך גם המלאך הזה.
אומר המתנות כהונה – ואיתא בדברי הילקוט שמעוני, שאותו מלאך היה מיכאל. הוא בא להראות ליעקב אבינו, שכשם שלא יראת מהמלאך שנאבקת איתו, אל תתיירא מעשו.
בא המלאך ואומר – בֹא נעשה אימונים... לפני שאתה הולך להיאבק עם עשו, בֹא תאבק עם המלאך קודם.
אומר הילקוט שמעוני {אות קל"ב} - וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. יש אומרים מיכאל היה. אמר לו מיכאל, ומה אני, שאני אחד מהשרים הראשונים, עשית לי... אתה מתיירא מעשו?!
אין לך מה לפחד מעשו... אתה יכל להיות רגוע... עשו לא יגע בך לרעה...
אני רוצה להקריא קטע מפרקי דרבי אליעזר {פרק לז} – בא המלאך מיכאל ואמר לו"איך ייתכן דבר כזה, שאתה הבטחת לקב"ה, שכל אשר תיתן לי, 'עשר אעשרנו לך'... אז בשלמא בהמות... אני יכל להבין... תגיע לארץ ישראל, תגיע להר המוריה... שם תפריש את הקרבנות... אבל יש לך 12 ילדים, שנולדו לך בחרן... הבטחת לקב"ה 'כל אשר תיתן לי עשר אעשרנו לך'... למה לא הפרשת את אחד הילדים שלך, ואמרת"זה קודש לה'".
אמר לו יעקב – אתה צודק...

למה נתן לו מכה בכף הירך?
כי הילדים נקראים"יוצאי ירכו"....
נתן לו מכה בכף הירך ואמר לו  - בכף הירך אני תובע אותך! למה לא הפרשת מעשרות מהילדים שלך?!
אמר לו יעקב אבינו – יש לי ארבע בכורות, שלא קשורים ל'ענף המעשרות'... למה?
כי הם קדושים מרחם – ראובן מלאה, דן מבלהה, גד מזלפה ויוסף מרחל. כמה נישאר?
שמונה שבטים – שמעון, לוי, יהודה, נפתלי, אשר, יששכר, זבולון ובנימין...
אבל צריך שהעשירי יהיה קודש?
אז בואו ונתחיל לספור מההתחלה  -.... שמעון... לוי – תפס את לוי –"זה, מעשר לקב"ה".
ירד מיכאל המלאך ונטל את לוי והעלהו לפני הקב"ה, אמר לפניו רבונו של עולם, זה גורלך וחלק מעשרך [נ"א, מעשיך]. ופשט יד ימינו וברכו שיהיו בני לוי משרתים לפניו בארץ כמלאכי השרת בשמים
 עד כאן הברכה... רבותינו אומרים דבר נוסף – דע לך, שבשעה שנולד לוי, כתוב בפסוק {כט, לד} עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי... למה לא כתוב עַל כֵּן ותקרא שְׁמוֹ לֵוִי... הרי לאה קראה לו בשם... אלא הקב"ה קרא את שמו לוי.
אם ככה יוצא, שהקב"ה, הוא זה שנתן את השם ללוי...
רבותי, אני רוצה לומר עוד יסוד אחד, בביאור הדבר:
לכאורה, הדבר מתבקש בשאלה -  בכלל בנימין עוד לא נולד, איך אתה יכל להפריש מעשרות, ולהגיד שבנימין הוא אחד מן המעשרות? 
אז הפרקי דרבי אליעזר בעצמו כותב – התחיל משמעון וגמר בבנימין שבמעי אמו... כלומר הוא עדין לא יצא החוצה, אבל הוא היה במעי אמו, ולכן הוא ספר אותו...
אין חולק, אבל דבר אחד כן צריך להבין – לא ייתכן שבנימין היה במעי אמו שנתיים, זה ודאי לא... יעקב היה בדרך במשך שנתיים, ממעבר יבוק עד מתי שבנימין נולד לקח שנתיים... חז"ל אומרים שהוא היה 18 חודשים בשכם...
איך יכל להיות?! הרי בנימין נולד בכניסה לארץ ישראל... הדברים לא מסתדרים בכלל...
לא ראיתי מישהו שמעיר את זה... אבל אני חושב שהתשובה מאוד פשוטה, עפ"י חזקוני, שראיתי בפרשת השבוע:
{לה, כב} וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר {כג} בְּנֵי לֵאָה בְּכוֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשכָר וּזְבוּלֻן {כד} בְּנֵי רָחֵל יוֹסֵף וּבִנְיָמִן: {כה} וּבְנֵי בִלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל דָּן וְנַפְתָּלִי {כו} וּבְנֵי זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה גָּד וְאָשֵׁר אֵלֶּה בְּנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בְּפַדַּן אֲרָם
שואל החזקוני - אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בְּפַדַּן אֲרָם?! בנימין לא נולד לו, בפדן ארם...אלא, הוא נולד בכניסה לבית לחם! איך אתה יכל להגיד שהוא נולד לו בפדן ארם?
אומר החזקוני שתי תשובות:
1.  כיון ש-11 נולדו בפדן ארם, ורק בנימין לא, אז הוא ניכנס בתוך החבילה...
2. עוד יש לומר, שהיות ורחל אמנו, ביקשה על הבן הזה בפדן ארם, שנאמר {ל, כד} יֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר... אז הבקשה על בנימין היתה בפדן ארם, והיות שהבקשה נענתה מיד, פירוש הדבר, שהוא נולד בפדן ארם, כי הבקשה שלה התקבלה בפדן ארם.
אז אם הוא כביכל נולד בפדן ארם, אומר החזקוני, אז הוא גם מעשר אותו!
בא השפת אמת {ליקוטים בסוף ספר בראשית} ושואל שאלה  - תימא, מיכאל נתן מכה ליעקב אבינו בכף הירך?! הרי מיכאל הוא שׂרם של ישראל!
ואיך יתקע כף ירך יעקב?
אומר השפת אמת – ובדרך הדרוש ניתן לומר, שבאמת מקודם, לא היה נקרא המלאך הזה 'מיכאל שר ישראל', רק כיון שראה כוחו של יעקב אבינו, ונעשה אוהבו, כי המה האוהבים את עבדי ה', כמו שנאמר שמשה רבינו, שנעשו לו כולם אוהבים...ובאמת נקבע לו אחר-כך השם מיכאל, שהוא מעיד בשמים, מי כאל, היינו יעקב, שקרא לו אחר-כך הקב"ה 'אל'. ומקודם לא היה מיוחד לשם זה.
אומר השפת אמת – מתי נעשה מיכאל שרם של ישראל?! אחרי שהוא נתן מכה ליעקב אבינו.
הוא אומר את זה על דרך הדרוש... הפלא, שהוא מפחד לומר את זה...
אני מתפלא, כי זה מדרש מפורש, שכותב את הדברים האלה...
אומר המדרש {ילקוט שמעוני, אות קל"ב} – בשעה שהיו מדבקים יעקב אבינו ביחד עם מיכאל, ניגש מיכאל ונתן מכה בירך יעקב אבינו. אמר הקב"ה למיכאל, למה עשית כהן שלי בעל מום?
אמר לו רבונו של עולם, הוא כהן שלך?! אני כהן שלך!
אמר לו הקב"ה, אתה הכהן שלי למעלה, והוא הכהן שלי למטה.
מיד קרא מיכאל  למלאך רפאל, ואמר לו – אני מבקש ממך, אתה ממונה על הרפואות, עמוד איתי בצרה שאני נמצא כאן... נתתי מכה ליעקב אבינו.... ירד ורפאו.
אמר לו הקב"ה למיכאל – למה עשית כן, לבני בכורי??
אמר לו מיכאל – לכבודך עשיתי
אומר הזית רענן – או שיעקב לא יפחד מעשו, או כדי שידע להפריש מעשרות
אמר לו הקב"ה – מעכשיו, אתה תהיה ממונה עליו ועל זרעו, עד סוף כל הדורות.
מתי הוא קיבל את המינוי???
אחרי שהוא נתן את המכות ליעקב אבינו.
רבותי, הדברים מובנים מאוד... מה כתוב בספר דניאל???
מִיכָאֵל שַׂר יִשְׂרָאֵל.
איך הוא יכל להיות שר ישראל, עוד לפני שקראו לו ישראל?!
מתי שקראו לו ישראל?
אחרי שהוא נתן לו מכה, אומר לו המלאך {לה, י} לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל.
אז אם ככה, השם שלו נהיה ישראל, אחרי שהוא נתן את המכה...
אז אם אחרי שהוא נתן את המכות, הוא נקרא ישראל.... ממילא, מיכאל, נהיה השר הממונה עליו...
בואו נלך בע"ה, לבאר את הדברים, קצת יותר לעומק:
רבותי, יש פסוק שמופיע בשיר-השירים {ג, ו} מְקֻטֶּרֶת מֹר וּלְבוֹנָה מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל
אומרים חז"ל במדרש {שיר-השירים רבה פרק ג, אות ב'} – מה זה מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל? איזה אבקה יש כאן?
רַבִּי יוּדָן אָמַר תַּרְתֵּי, רַבִּי יוּדָן אָמַר כָּל הָרוֹכְלוּת שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין וּמַצְלִיחִין בָּעוֹלָם הַזֶּה, בִּזְכוּת אוֹתוֹ הָאָבָק שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ. רַבִּי יוּדָן אָמַר חוֹרֵי, כָּל פְּרַגְמַטְיָא שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין וּמַצְלִיחִין בָּעוֹלָם הַזֶּה, בִּזְכוּת אוֹתוֹ הָאָבָק שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ. רַבִּי עֲזַרְיָה אָמַר תַּרְתֵּי, כָּל מִלְחָמוֹת שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין וּמַצְלִיחִין, בִּזְכוּת הָאָבָק שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ. רַבִּי עֲזַרְיָה אָמַר חוֹרֵי, כָּל תּוֹרָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין בָּעוֹלָם הַזֶּה בִּזְכוּת יַעֲקֹב אָבִינוּ. תורה שאנחנו יושבים ולומדים עכשיו, זה בזכות אותו מאבק עם המלאך...
כל אחד שואל את עצמו – מה הקשר לתורה שאנחנו עוסקים עכשיו, זה בזכות המאבק עם אותו מלאך?
רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ אוֹתוֹ הָאָבָק נְטָלוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּנְתָנוֹ תַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד שֶׁלּוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (נחום א, ג): ה' בְּסוּפָה וּבִשְׂעָרָה דַרְכּוֹ וְעָנָן אֲבַק רַגְלָיו.
אותו אבק מהמאבק עם המלאך, אספו הקב"ה, ושמו מתחת כיסא הכבוד.
רבותי... האבק עלה עד כיסא הכבוד.... אתם יודעים מה המרחק מפה ועד כיסא הכבוד?
תפתחו גמרא (מסכת חגיגה) שמביאה – בין רקיע לרקיע, מהלך 500 שנה...
הגמרא שם אומרת, שנבוכדנצר אמר 'אעלה על במותי ארץ'... אני אעלה למעלה.... אמר לו הקב"ה – כמה אתה חי בסכ"ה, 70 שנה?!?
מרחק בין רקיע לרקיע, 500 שנה... אתה מגיע לשמה, יש שם מלאכים... מהרגל ועד הצוואר כפול מזה... מהצוואר ועד הראש, כפול מזה...
יעקב נילחם עם המלאך... אבק...  בא הקב"ה ואסף את האבק, ושם מתחת כיסא הכבוד....
כל אחד מבין, שהדברים לא כפשוטם... מבינים מונח כאן איזה שהוא סוד... הקב"ה לא אוסף סתם אבק... צריכה להיות כאן סיבה לאבק הזה...
רבותי, בואו וננסה להסביר את פשוטם של דברים, עד כמה שידינו מגעת בזמן הקצר:
ישנו ספר קדום, על מדרש רבה, שנקרא בשם נזר הקודש... בחלק מהמדרשים הישנים, מופיעים ממש 'פירורים' מהספר...
שם בפרק ע"ח, הוא מסביר מה זה המאבק הזה, ומה היתה המלחמה בין יעקב ומיכאל, מה הם רוצים אחד מהשני, למה זה הגיע עד כיסא הכבוד, ולמה צריכים לשמור את האבק מתחת כיסא הכבוד...
כדי להסביר את יסודם של דברים, הייתי רוצה קודם לעמוד על קטע, שכותב נזר הקודש, על תחילת מדרש רבה, וממנו נבין, למה בדיוק מתרחשת המחלוקת...
כשהוא מדבר, הוא כבר מבין שכולם למדו כבר, את פרק א'...
היות ולא כולם למדו את פרק א', בואו ונסביר, מה נעשה בפרק א' קודם:
בפרק א', פותח נזר הקודש במחלוקת של גמרא (מסכת חגיגה יב, א) שאומרת - ת''ר ב''ש אומרים  שמים נבראו תחלה ואח''כ נבראת הארץ שנאמר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ וב''ה אומרים ארץ נבראת תחלה ואח''כ שמים שנאמר {בראשית ב-ד} ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים אמר להם ב''ה לב''ש לדבריכם אדם בונה עלייה ואח''כ בונה בית שנאמר {עמוס ט-ו} הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה אמר להם ב''ש לב''ה לדבריכם אדם עושה שרפרף ואח''כ עושה כסא שנאמר {ישעיה סו-א} כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי וחכ''א זה וזה כאחת נבראו שנאמר {ישעיה מח-יג} אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים...
כל אחד שואל את עצמו – מה זה משנה  מה נברא תחילה?
רבותי, יש כאן יסוד נפלא ביותר...
דרך-אגב, למי שרוצה לקחת מפעל חיים, ישנו ספר לר' יוסף אנגל, שלקח את כל המחלוקות של בית שמאי ובית הילל, שנמצאים בש"ס כולו, ותפר אותם, אם שמים נבראו תחילה או ארץ נבראה תחילה.... צריך לקחת חופשה של שלושה חודשים מהעבודה, ולהתחיל לעבוד על הפרויקט הזה J
נחזור לנושא שלנו... שמים נבראו תחילה, או ארץ נבראה תחילה... למאי נפקא מינה?
יש מחלוקת עקרונית של חז"ל – מי יותר חשוב יותר, לפני הקב"ה, מלאך או אדם?
מצד אחד מלאך, הם נמצאים כל הזמן לפני הקב"ה... נמצאים בפמליה של מעלה... משוררים לפני הקב"ה, והמדרגה שלהם, לכאורה, גבוהה מאוד...תנועה אחת שהם עושים שלא כהוגן, הם מיד נשרפים... אז לכאורה, מי שצמוד לקב"ה 24 שעות ביממה... אין לו שינה, ולא תנומה ולא אוכל, ולא שום דבר... כל הזמן מול הקב"ה....
מצד שני אומרים – מה פתאום – האדם יותר חשוב, ממה שחשוב המלאך! למה?
כי מלאך חשוב, מסיבה אחת – כי הוא לא חוטא..... אבל זה לא אומר שהוא יותר חשוב, בגלל שהוא לא חוטא...
הוא לא חוטא, כיון שאין לו יצר הרע!
האדם יותר חשוב, כי יש לו יצר הרע... הוא מתמודד בכל רגע, והוא מתגבר על עצמו... אז מעלתו גדולה יותר ממלאך!
המחלוקת אם נבאו שמים תחילה או ארץ, אומר נזר הקודש, היא מחלוקת אם מלאך יותר חשוב, והמלאכים נבראו לפני בני-האדם, הם נבראו ביום השני?
או למאן דאמר – ארץ נבראה תחילה, אם הבן-אדם יותר חשוב? אם הבן-אם יותר חשוב, לכן הארץ נבראה תחילה... זה היה היסוד הראשון, כי עיקר משכנו"השמים, שמים לה', והארץ נתן לבני אדם"....תכלית הבריאה הוא, שהאדם חי כאן בעולם הזה, ומתגבר על יצר הרע.
רבותי, אם אלה הדברים בס"ד, נוכל רק להסביר מה אומרים חכמים:
וחכ''א זה וזה שמים וארץ כאחת נבראו שנאמר {ישעיה מח-יג} אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים... מה זה ביחד נבראו?
אומר נפש החיים -  מה פירוש הדבר"מלאך יותר חשוב"..."אדם יותר חשוב"?! ודאי שמלאך יותר נקי, אין לו שום עבירה, הוא לבן כולו!.... ודאי שהאדם מתגבר על עצמו!
כל אחד ומעלותיו... אבל יש מעלה, שמלאך אף פעם לא יעשה אותה... מלאך לא מתקדם, שנאמר (זכריה ג, ז) וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה
האדם הוא היחידי שכל הזמן עולה!
האדם, כותב הנפש החיים, יש לו עוד תפקיד – הוא יכל לקחת את הדבר הכי גשמי, ולרומם אותו לרוחניות.
אומרים בני עדות אשכנז בתעניות- כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל....
אמרת שהגשם והשלג לא ישוב! אז איך הוא חוזר?!
נתן זרע לזורע – הביא לך בורא פרי העץ... ולחם לאוכל.... המוציא לחם מן הארץ – הוא הוא חוזר חזרה למעלה....
אתה לוקח תפוח... מברך עליו... 'בורא פרי העץ'.... לקחת פרוסת לחם..."המוציא לחם מן הארץ" – רוממת את הגשם והשלג, לעלות לקב"ה! לרומם את הדבר הכי גשמי, לקב"ה!
את זה רק בן-אדם יכל לעשות... מלאך לא יכל לעשות!
אם ככה, גם המלאך הוא גדול, וגם האדם הוא גדול... אבל יש דבר שהמלאך לא יכל לעשות, שהאדם כן יכל לעשות.
רבותי, יוצא שהמחלוקת היא -  מה יותר חשוב, אם האדם, ובעבורו נבראה הארץ... או המלאך, שעבורו נבראו השמים?
אלו דבריו של נזר הקודש, בפתיחה לספר בראשית...
בא נזר הקודש בפרשת השבוע,  ואומר יסוד נפלא  ביותר, ואת היסוד הזה בע"ה, ננסה להבין, מה זה הענין הזה, שהאבק נאסף מתחת לכיסא הכבוד?
אני ינסה לפשט את הדברים עד כמה שניתן.... הדברים רחבים ועמוקים מאוד... צריכים לקחת, ולפורר אותם לפרטים.
ישנו מדרש, שמופיע בסוף שיר-השירים, על הפסוק {שיר-השירים ח, יא} כֶּרֶם הָיָה לִשְׁלֹמֹה בְּבַעַל הָמוֹן...
על הפסוק הזה יש פשט של רש"י.... במדרשי חז"ל, יש 6-7 פירושים... אנחנו רוצים לקחת את אחד הפירושים:
כֶּרֶם זהו כנסת ישראל, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ה, ז) כִּי כֶרֶם ה' צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל. הָיָה לִשְׁלֹמֹה, לַמֶּלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ. הָיָה לִשְׁלֹמֹה, לַמֶּלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ. בְּבַעַל שהלכו אחרי הקב"ה, כמו שאשה הולכת אחרי בעלה הָמוֹן, שֶׁהָמוּ אַחַר הַבַּעַל, לְפִיכָךְ בָּאוּ עֲלֵיהֶם הֲמוֹנִים, שֶׁהָמוּ אַחֲרֵיהֶם הֲמוֹנֵי מַלְאָכִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים סח, יג): מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן במה הם כל-כך מפחדים?
בשעה שעלה משה למרום, לקבל את התורה, היו מלאכי השרת מרטיטים, מה קרה?!
הם פחדו שהקב"ה הולך לתת תורה לעם ישראל... היו המלאכים שולחים פתקים לקב"ה, אומר המדרש - מְמַדְּדִין פִּיטְקִין... ואומרים לו – ריבונו של עולם, תשאיר את התורה בשמים... אל תתנה לעם ישראל!
ממשיך המדרש ואומר – אמרו לו המלאכים, ריבונו של עולם וּנְוַת בַּיִת, הַנָּוֶה שֶׁבַּבַּיִת אַתְּ מְחַלֶּקֶת שָׁלָל לְמַטָּה, הַנָּוֶה שֶׁבַּבַּיִת זֶה משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב, ז): בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא, וְאַתְּ נוֹתְנָהּ לוֹ וְהוּא מְחַלְּקָהּ שָׁלָל לַתַּחְתּוֹנִים. רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי כְּתִיב (תהלים ח, ב): ה' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי תְּנָה הוֹדְךָ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ, הוֹדְכָה בָהּ, אִישׁוּרָךְ הוּא שֶׁתְּהֵא תּוֹרָתְךָ בַּשָּׁמַיִם, אֲמַר לוֹן לָאו לֵית שׁוּקָא נָפֵיק מִן גַּבֵּיכוֹן אין לי שום תשוקה שיוצאת מהמלאכים, למה?
אָמַר רַבִּי יוּדָן משל למה הדבר דומה לְאֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן גִּדֵּם אֶצְבָּעִים, מֶה עָשָׂה הוֹלִיכוֹ אֵצֶל סִדְקָארִיס חיט לְלַמְּדוֹ אֻמָּנוּת, הִתְחִיל מִסְתַּכֵּל בְּאֶצְבְּעוֹתָיו, אָמַר כָּל עַצְמָהּ שֶׁל אֻמָּנוּת זוֹ אֵינָהּ נִקְנֵית אֶלָּא בְּאֶצְבָּעִים הֵיאַךְ זֶה שֶׁיִּלְמַד, הֱוֵי לֵית שׁוּקָא נָפֵיק מִן גַּבֵּיכוֹן, כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל הָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְדַדִּין לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, וְהָיוּ מְדַדִּין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאוֹמְרִים, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אִשּׁוּרְךָ הוּא, הוֹדְךָ הוּא, כְּבוֹדְךָ הוּא, שֶׁתִּהְיֶה תּוֹרָתְךָ בַּשָּׁמַיִם, אֲמַר לוֹן לֵית שׁוּקָה נָפֵיק מִן גַּבֵּיכוֹן, כְּתִיב בָּהּ (ויקרא טו, כה): וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים, וְכִי יֵשׁ אִשָּׁה בֵּינֵיכֶם, הֱוֵי לֵית שׁוּקָה נָפֵיק מִן גַּבֵּיכוֹן, וְעוֹד כְּתִיב בָּהּ (במדבר יט, יד): אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל, וְכִי יֵשׁ מִיתָה בֵּינֵיכֶם, הֱוֵי לֵית שׁוּקָה נָפֵיק מִן גַּבֵּיכוֹן, הוּא שֶׁהַכָּתוּב מְשַׁבְּחוֹ (תהלים סח, יט): עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי, אָמַר רַבִּי אַחָא אֵלּוּ הֲלָכוֹת שֶׁנּוֹהֲגוֹת בִּבְנֵי אָדָם, כְּגוֹן זָבִין וְזָבוֹת נִדּוֹת וְיוֹלְדוֹת, הֱוֵי לֵית שׁוּקָה נָפֵיק מִן גַּבֵּיכוֹן. וְרַבָּנָן אָמְרֵי לְמֶלֶךְ שֶׁמַּשִֹּׂיא בִּתּוֹ חוּץ לַמְּדִינָה, אָמְרוּ לוֹ בְּנֵי הַמְּדִינָה אֲדוֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ שִׁבְחֲךָ הוּא וּבְדִין הוּא שֶׁתְּהֵא בִּתְּךָ אֶצְלְךָ בַּמְּדִינָה, אָמַר לָהֶם וְכִי מָה אִכְפַּת לָכֶם, אָמְרוּ לוֹ שֶׁמָּא לְמָחָר אַתָּה הוֹלֵךְ אֵלֶיהָ וְדָר אֶצְלָהּ וְעִמָּהּ בִּשְׁבִיל אַהֲבָתָהּ. אָמַר לָהֶם בִּתִּי אַשִֹּׂיא חוּץ לַמְּדִינָה, אֲבָל אֲנִי דָּר עִמָּכֶם בַּמְּדִינָה. כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל אָמְרוּ לוֹ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם, אִשּׁוּרְךָ הוּא, הוֹדְךָ הוּא, שִׁבְחֲךָ הוּא שֶׁתִּהְיֶה תּוֹרָה בַּשָּׁמָיִם. אָמַר לָהֶם וְכִי מָה אִכְפַּת לָכֶם, אָמְרוּ לוֹ שֶׁמָּא לְמָחָר אַתָּה מַשְׁרֶה שְׁכִינָתְךָ בַּתַּחְתּוֹנִים, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹרָתִי אֲנִי נוֹתֵן בַּתַּחְתּוֹנִים, אֲבָל אֲנִי דָר בָּעֶלְיוֹנִים, אֲנִי נוֹתֵן אֶת בִּתִּי בִּכְתוּבָּתָהּ בִּמְדִינָה אַחֶרֶת שֶׁתִּתְכַּבֵּד עִם בַּעֲלָהּ בְּיָפְיָהּ וּבְחֶמְדָּתָהּ שֶׁהִיא בַּת מֶלֶךְ וִיכַבְּדוּהָ, אֲבָל אֲנִי דָר עִמָּכֶם בָּעֶלְיוֹנִים. וּמִי פֵּרַשׁ זֶה חֲבַקּוּק, שֶׁנֶּאֱמַר (חבקוק ג, ג): כִּסָּה שָׁמַיִם הוֹדוֹ וּתְהִלָּתוֹ מָלְאָה הָאָרֶץ, רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר כָּל מָקוֹם שֶׁהִשְׁרָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹרָתוֹ הִשְׁרָה שְׁכִינָתוֹ, וּמִי פֵּרַשׁ זֶה דָּוִד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קמח, יג): יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם ה' כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ הוֹדוֹ עַל אֶרֶץ וְשָׁמָיִם, קֹדֶם עַל הָאָרֶץ וְאַחַר כָּךְ עַל הַשָּׁמָיִם.
יוצא, שעיקר הפחד ל המלאכים היתה שהקב"ה יעזוב את שכינתו בעליונים.
רבותי, אם ככה, בואו נסכם קטע נוסף שאומר נזר הקודש:
אומר המדרש {ילקוט שמעוני, פרשת בלק. במדבר רבה, פרשה כ, אות כ} - (במדבר כג, כג): כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל, רָאֲתָה עֵינוֹ אֶת יִשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּתַלְמִיד לִפְנֵי רַבּוֹ לֶעָתִיד לָבוֹא וְשׁוֹאֲלִין מִמֶּנּוּ כָּל פָּרָשָׁה וּפָרָשָׁה לָמָּה נִכְתְּבָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה כג, יח): כִּי לַיּשְׁבִים לִפְנֵי ה' יִהְיֶה סַחְרָהּ לֶאֱכֹל לְשָׂבְעָה וְלִמְכַסֶּה עָתִיק. וְאוֹמֵר (ישעיה ל, כ): וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ, וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת רוֹאִין אוֹתָן וְשׁוֹאֲלִין אוֹתָן מָה הוֹרָה לָכֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְפִי שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לִכָּנֵס בִּמְחִיצָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וגו'. המחיצה של עם ישראל, יותר עמוקה, מזאת של מלאכי השרת.
יוצא שהקב"ה מסר פסק – מעלת בני האדם, יותר חשובה, ממעלת מלאכי השרת.
אם ככה רבותי, נוכל להבין דבר נפלא:
באו המלאכים, וטענו טענה, אומר נזר הקודש...
הטענה הזאת לא התחילה עכשיו... הטענה הזאת התחילה לפני עשרים שנה, עוד לפני המאבק של מיכאל עם יעקב אבינו...
כשיעקב הגיע להר המוריה וישן שם... כתוב בפסוק {כח, יב}... וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ
שואל נזר הקודש – למה כתוב וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ? היה לו לומר וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בסולם... מה זה בו?
אומר המדרש – עולים למעלה, ומסתכלים בדמותו של יעקב חקוקה בכיסא, ויורדים למטה, ורואים אותו ישן.
אומרת הגמרא (מסכת חולין צא, ב) – בקשו מלאכי השרת לפגוע ביעקב אבינו... הם סיכנו אותו!
איך?
אומר העץ יוסף – הם התקרבו אליו עד כדי כך, שמלאך כולו אש, ורצו לשרוף אותו.... פתאום {יג} וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו הגיע הקב"ה והם ברחו...
למה הם רצו לשרוף אותו? מה קרה?
אומר נזר הקודש – נתקנאו מלאכי השרת ביעקב אבינו – איך יכל להיות, שאדם שדמותו חקוקה בכסא הכבוד, אדם כזה ישן?!? חומריות יש אצל אדם, שדמותו חקוקה בכיסא הכבוד?!
ביקשו מלאכי השרת לפגוע בו! יג} וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו הגיע הקב"ה והמלאכים ברחו...
רבותי, אם אלה הדברים, בס"ד נוכל להבין את יסודה של המחלוקת:
המלאכים ידעו, שיעקב אבינו, אין כמוהו... עד גיל 77, אין ליעקב אבינו כלום, חוץ מתורה...
עד גיל 63, היה יש תם יושב אוהלים... בגיל 63, קיבל את הברכה, ולאחר שקיבל את הברכה, הלך לישיבת שם ועבר לעוד 14 שנה....
בגיל 77 הוא הגיע לחרן... עד אז, הכל בסדר גמור...
הוא מגיע לחרן, הוא מקיים את מצוות אמו... נולדים לו ילדים... אבל יעקב אבינו נישאר שם עוד 6 שנים, לעבוד בשביל הרכוש שלו....
אתה, יעקב אבינו, שדמותך חקוקה בכיסא, הולך לעבוד שש שנים?!?
הבינו המלאכים, שיש כאן אי-צדק!
איך יתכן שמעלת האדם, גדולה  ממעלת המלאך?!?
מלאך דבוק בקב"ה 24 שעות ביממה!
הקב"ה פסק כבר, בהר המוריה, שמעלת האדם גדולה ממעלת המלאך...וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו – הקב"ה מגן על יעקב אבינו מפני המלאכים!
אמרו מלאכים – מגן...מגן, זה עד גיל 77, אבל לא שהוא שהיה בבית חרן 20 שנה!
כאן בא המלאך מיכאל, וניסה להילחם ביעקב אבינו... על מה הוא ניסה להילחם?
על זה שהמלאך יותר חשוב מהאדם, ועל זה התנהלה המלחמה...
מה התברר במאבק הזה?
הוא ניסה לפגוע בו, אבל הוא לא הצליח... ולא רק שהוא לא הצליח... אומרים חז"ל – לא יכל המלאך הזה, לעזוב את העולם ולומר שירה, עד שיעקב אבינו נתן לו רשות...
אומר נזר הקודש – אם כך, גדול כוחו של המשלח, יותר מן המשתלח.
כוחו של יעקב גדול יותר, מכוח המלאכים! מלאך לא יכל לזוז, מבלי שיעקב נותן לו אישור.
רבותי יוצא, שהמאבק הזה שניהל יעקב אבינו עם מיכאל, הוא המהלך שהתנהל"מי יותר גדול", המלאך או האדם... ומי ניצח?
האדם. האדם יותר גדול ממלאכי השרת!
רבותי, בואו נעתיק את השיחה הזאת, לגמרא במסכת שבת:
הגמרא (מסכת שבת פח, ב) מספרתואריב''ל בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב''ה רבש''ע מה לילוד אשה בינינו אמר להן לקבל תורה בא אמרו לפניו חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם {תהילים ח-ה} מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים אמר לו הקב''ה למשה החזיר להן תשובה אמר לפניו רבש''ע מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם למה אתה מפחד מהבל שבפיהם?! תפחד שיתנו לך מכה! אמר לו אחוז בכסא כבודי וחזור להן תשובה שנאמר {איוב כו-ט} מאחז פני כסא
שואל נזר הקודש – למה צריכים לאחוז בכיסא הכבוד?! תגיד למלאכים"אל תגעו בו!"
ואומר – פשוט מאוד. משה רבינו חזר למחלוקת של יעקב אבינו עם המלאכים. אמר משה, אני פוחד מהבל פיהם של המלאכים...
מה זה הבל פיהם?
אומרת הגמרא – אינו דומה הבל פיהם, של בן-אדם שיש בו חטא, להבל פיה של בן-אדם שאין בו חטא!
אמר משה רבינו – אני מפחד מהבל פיהם, כי אין להם חטא, ואם ככה, מעלתם גדולה יותר.
אמר הקב"ה למשה – אל תפחד מהם, המאבק הזה היה כבר מזמן!
לקחתי את האבק הזה, ושמתי אותו.... אתה יודע איפה????
מתחת כיסא הכבוד! אחוז בכסא כבודי וחזור להן תשובה – תגיד להם"רבותי, המאבק הזה כבר הוכרע מזמן, עוד מזמן שמיכאל נאבק עם יעקב"
אם ככה רבותי, הבאנו דבר נפלא ביותר:
ממשיכה הגמרא ואומרת {פט, א}- אומר משה למלאכים, כתוב בתורה {שמות כ-ב} אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים אמר להן למצרים ירדתם לפרעה השתעבדתם תורה למה תהא לכם שוב מה כתיב בה לא יהיה לך אלהים אחרים בין עמים אתם שרויין שעובדין עבודת גלולים שוב מה כתיב בה זכור את יום השבת לקדשו כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות שוב מה כתיב בה לא תשא משא ומתן יש ביניכם שוב מה כתיב בה כבד את אביך ואת אמך אב ואם יש לכם שוב מה כתיב בה לא תרצח לא תנאף לא תגנוב קנאה יש ביניכם יצר הרע יש ביניכם מיד הודו לו להקב''ה שנאמר {תהילים ח-י} ה' אדונינו מה אדיר שמך וגו' ואילו תנה הודך על השמים לא כתיב מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב ומסר לו דבר שנאמר {תהילים סח-יט} עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם
יוצא, שכל נתינת התורה, בזכות שיש לנו יצר הרע!
מי הראשון שהכריע, שבן-אדם יותר חשוב ממלאך?
יעקב אבינו, שנילחם עם המלאך! תפס את המלאך ואמר לו"הכוח שלי גדול משלך!"
אם ככה, אחוז בכסא כבודי וחזור להן תשובה!
אם אלה הדברים רבותי, נוכל להבין דבר נפלא ביותר:
המחלוקת הזאת הוכרעה אז... אומר נזר הקודש – כתוב במדרש - (שמות יט, ב): וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר, בזכות ישראל סבא, זכו ישראל לעמוד תחת ההר.
בזכות ישראל סבא, שהכריעה את אותו מלאך, שמעלת האדם גדולה  ממעלת המלאכים, לכן ניתנה התורה לבני האדם.
אם ככה נוכל להבין דבר נפלא:
אומרת הגמרא (מסכת ברכות נח, א) – מה זה שנאמר {דברי הימים א' כט, יא} לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד? תנא משמיה דרבי עקיבא לך ה' הגדולה זו קריעת ים סוף והגבורה זו מכת בכורות והתפארת זו מתן תורה והנצח זו ירושלים וההוד זו בית המקדש...
אומרים חז"ל – אברהם אבינו נקרא חסד, יצחק אבינו נקרא גבורה, ויעקב אבינו נקרא תפארת – תפארת, זה מתן תורה.
בזכות מי זכינו למתן תורה?????
בזכות ישראל סבא, שגבר על מלאכי השרת, והוכיח להם שהארץ חשובה יותר מן השמים.
עד כאן דברי נזר הקודש... מי שרוצה, יעיין בדבריו בהרחבה...
אם ככה רבותי, הגענו לנקודה, שתחבר אותנו לתחילת השיעור:
בא השל"ה הקדוש בפרשת השבוע, ואומר – המלאך הזה בא, והתלונן על כך, שיעקב אבינו, שקיבל שלושה דברים – ים, רקיע וכיסא, איך יכל להיות שאדם כזה, לוקח שתי אחיות?!
מה הוא בא לעשות לו?
הוא בא לתת מכה ליעקב אבינו.
אומר השל"ה הקדוש – יעקב אבינו זכה, כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה.  יעקב אבינו זכה, שהקב"ה שינה עבורו את כל גרמי הרקיע, וזכה שדמותו חקוקה בכיסא הכבוד. בזכות זה, זכו ישראל לשלושה דברים – לקריעת ים-סוף, מתן תורה, ולבנין בית המקדש, שנקרא בשם"כיסא".
אומר הנביא {ירמיה יז, יב} - כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ.
כִּסֵּא, פירוש הדבר – בית המקדש.
יעקב זכה לשלושה דברים – ים, רקיע וכיסא... וישראל זכו לשלושה דברים  - קריעת ים סוף, מעמד הר סיני ובית המקדש.
אומר השל"ה הקדוש – בא המלאך, וניסה להפקיע את שלושת הדברים האלה, מיעקב אבינו. הוא בא להילחם איתו, שים לא יבקע בשביל ישראל, ולא יצאו ממצרים. התורה לא תינתן להם, ותינתן לאומות העולם, ובית המקדש שלא ינתן לישראל. הוא בא להילחם בים, ברקיע ובכיסא הכבוד.
הוא לא הצליח – לא בים, ולא ברקיע.... דבר אחד הוא כן הצליח – בכיסא.
לכן אומרת התורה {לב, כו}... וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב.... מתוך – הים, רקיע, כסא... הוא נגע רק בכ"ף שמזה.
מה זה הכ"ף?
זה הכיסא. בזה הוא הצליח לגעת!
הוא פגע בכיסא – בבית המקדש.
בבית המקדש הוא קיבל אחיזה, בעקבות המכה הזאת.
אומר השל"ה הקדוש – לכן כתוב בש"ך על התורה עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה.  מה זה אֶת?
שתי בתי המקדש שחרבו, הביאו לנו ארבע תעניות – אֶת – תשעה באב גִּ – צום גדליה. י – י' בטבת. גִּיד =17 – י"ז בתמוז.
רבותי, אני רוצה ללכת לעוד שלב אחד:
המלאך הזה הצליח לפגוע בכף הירך, ולא סתם...
למה הוא לא פגע במעמד הר סיני?? למה הוא לא פגע בקריעת ים סוף??
מה הוא רוצה מכ"ף הירך??
יש חתם סופר, שמופיע בפרשת דברים, בדרשה לז' באב, שנת תקצ"ו.
כותב החתם סופר – המלאך נאבק עם יעקב, בליל ט' באב, ובעלות השחר של ט' באב, הגיע הזמן שלו לומר שירה, על תקיעת כף ירך יעקב.
יעקב ברך מלבן, בערב ראש חודש אב, ולאחר שבעה ימים, השיגו לבן, והוא ביום ו' בערב, ובלילה שבין ז' לְ-ו', בא מלאך אל לבן בחלום, ואמר לו השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע, וביום ז' באב, במהלך היום, כרת יעקב אבינו ברית עם לבן.
הוא כרת ברית עם לבן. הקב"ה אמר לו 'אל תפחד... שוב לארץ ישראל', מה אתה כורת איתו ברית!?
והרמב"ן כתב, שמשום זה, פחד יעקב, על שכרת ברית עם לבן.
וביום ז' באב, גרם יעקב אבינו, שנכתבו בתורה שתי מילים בארמית - יְגַר שָׂהֲדוּתָא [בכל התורה כולה, יש רק שתי מילים בארמית, כולה כתובה בלשון הקודש!] וכיון שהכניס קליפה לקדושה, קיבלו הגוים רשות להיכנס לבית המקדש, ביום ז' באב.
אומרת הגמרא (מסכת תענית כט) – ביום ז' באב נכנסו אויבים להיכל, בז' בח' בט', אכלו שתו וקלקלו, וביום ט' הבעירו אש בבית המקדש.
למה נכנסו בז'?
משום שיעקב אבינו כרת עם לבן ברית!
ממשיך החתם סופר – ביום ח' באב, שלח מלאכים לעשו, לנסות לרצותו, ובליל ט' באב, נאבק עמו המלאך, וביום ט' באב, השתחווה יעקב אבינו בפני עשו, שבע פעמים ונשקו, ועליו נאמר תַּם עֲוֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ פָּקַד עֲוֹנֵךְ בַּת אֱדוֹם גִּלָּה עַל חַטֹּאתָיִךְ (איכה ד, כב).
ובאותו יום, יום ט' באב, יען הוא יום תקיעת ירך יעקב, הצליח מעשה שטן, ששמעו עם ישראל למרגלים, ואמרו (במדבר יד, ד): נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה. אותו יום, הוא יום שליטת הס"מ, כי הוא שר שירה לפני הקב"ה, באותו יום, לכן נאמר {דברים א, לד} וַיִּקְצֹף וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹֽר: {לה} אִם-יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה אֵת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה... כל ה-600,000 איש, מתו במדבר... אבל ביום למחרת, פסק כוחו של ס"מ, ובכו ישראל והתחרטו, ואמרו עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אוֹתָהּ, כבר היה גזר דין עם שבועה, שלא היה ניתן לשנות.
עד כאן דברי החתם סופר.
יוצא, שבגלל שהוא כרת ברית עם לבן, זאת הסיבה שהצליח שרו של עשו לפגוע בו בכף הירך.
אם ככה רבותי, נוכל לסיים בדבריו הנפלאים של השל"ה הקדוש, בתחילת מסכת תענית:
כותב השל"ה הקדוש - וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב – בכ"ף מתוך ה- יֶרֶךְ, הוא הכניס מכה.
אמרנו – מה זה הכ"ף? זה הכיסא, הכוונה לבית המקדש.
בית המקדש הראשון נחרב, בגלל עבודה זרה, אעפ"י שחז"ל אומרים, שהוא נחרב בגלל עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, אבל החתימה היתה על עבודה זרה, שמנשה הכניס להיכל צלם, בעל ארבעה פרצופים.
כותב השל"ה הקדוש – תחילת העבודה זרה, מתחילה בעגל.
בית המקדש השני נחרב, בגלל שנאת חינם.
כותב השל"ה – יוצא, שחורבן בית ראשון, בגלל חסרון של וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ, וחורבן בית שני בגלל חסרון ב- וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ.
שתי בתי המקדש, בכ"ף של הירך, הצליח השטן לפגוע.
כותב השל"ה הקדוש – המאבק הזה, העלה אבק עד כסא הכבוד.
אם אמרנו שכיסא, הכוונה לבית המקדש.
האבק פגע בכסא, בחורבן בית המקדש!
כותב השל"ה – אבק = 103 ועגל = 103. האבק הראשון עלה עד כסא הכבוד, הוא פגע בכסא, כלומר בבית המקדש הראשון. האבק השני, זה שנאת חינם.
אומרת הגמרא (מסכת גיטין נה, ב) – שנאת חינם התחילה בְ- אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים.
אבק, ראשי תיבות אקמצא ובר קמצא.
הבית השני נחרב, בגלל שנאת חינם.
יוצא שהמאבק הזה, שנאבק יעקב עם ס"מ, הביא לחורבן בית המקדש.
כותב הש"ך - אֶת גִּיד –ארבעה תעניות קיבלנו, בגלל אותו מאבק של יעקב, עם שרו של עשו.
רבותי, אני רוצה לסיים רק בנקודה אחת:
אם פתחנו את השיעור ואמרנו, שכל מעשה אבות סימן לבנים, וכל מה שקרה עם המלאך ויעקב, זה סימן לדורות... אם ככה רבותי, בואו נלמד עוד קטע אחד:
בשעה שהגיע יעקב אבינו, ונפגש עם עשו הרשע, אומרת התורה – {לג, ד} וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ...
כבר נפגשים... יעקב ביחד עם עשו..."אתמול השר שלך, פגשתי אותו... נתן לי מכה... פגע בבית המקדש"
במה הוא פגע?
בשתי בתי המקדש. בית המקדש הראשון, בגלל אבק, הכוונה לעגל, ובית המקדש השני, בגלל אקמצא ובר קמצא.
עשו לא רגוע, יש עוד בית מקדש אחד – בית המקדש השלישי.
אומר עשו – גם את זה אני רוצה לחסל!
הוא בא ליעקב אבינו, אומרת התורה - וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ...
אומרים חז"ל – נקוד על וַיִּשָּׁקֵהוּ, הוא לא רצה לנשק אותו, אלא מה?
רצה לתת לו נשיכה בצוואר.
למה בצוואר, מה יש שם?
רצה לתת לו נשיכה בעורק הראשי... אבל חז"ל מגלים לנו מה זה 'צוואר'...
כתוב בגמרא (מסכת מגילה), שבשעה שיוסף נפגש עם בנימין, כתוב שהוא  בכה על צוארי בנימין אחיו...
שואלים חז"ל – מה זה צוואר?
צוואר זה בית המקדש, שנאמר (שיר השירים ד) כְּמִגְדַּל דָּוִד צַוָּארֵךְ... מה הצוואר מחבר בין הראש לגוף, ככה בית המקדש מחבר, בין כנסת ישראל לקב"ה.
הצוואר הוא 'בית החיים', דרכו עוברים כל הצינורות החשובים בגוף. בית המקדש, הוא בית חיינו.
עשו בא, ורוצה לתת נשיכה גם בצוואר. מה הוא רוצה לנתק?
הוא רוצה להרוויח, גם את בית המקדש השלישי, אומר המהרש"ם מברעזן...
הוא בא לתת נשיכה, גם בבית המקדש השלישי... אבל כאן אומר הקב"ה – בשלישי, אני לא אתן לך אחיזה!
עשה הקב"ה את צווארו של יעקב שיש, נתן עשו נשיכה, ונשברו לו השיניים.
אומרים חז"לוַיִּבְכּוּ, זה על צווארו וזה על שיניו.
בבית המקדש השלישי, לא תקבל אחיזה! למה??
כי בית המקדש הראשון, נקרא הר.... הר, אין לו שום מחיצות מסביב.
בית המקדש השני, נקרא שדה... אין לו שום מחיצות מסביב.
בית המקדש השלישי - אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים... הוא בית.... בית יש לו מחיצות, הוא נצחי...
אם ככה, מנסה כבר עשו על הדרך,  כבר לקחת את בית המקדש השלישי...
אומר הקב"ה – בשום פנים ואופן לא. כאן לא תקבל שום אחיזה, הוא ישאר קיים לנצח!
אם ככה, אפשר לומר, דבר שלא ראיתי אותו כתוב, אבל אפשר לתת כתוספת:
אם אתה אומר שזה המלאך מיכאל, שנתן לו את המכה, על למה?
הוא בא להגיד לו – למה לא הפרשת מעשרות מהילדים שלך...
"יוצאי ירכו"... נתן לו מכה בכף הירך – יש לך 12 ילדים, למה לא הפרשת מעשרות?!?
הלך יעקב אבינו, והפריש מעשרות!
את מי הוא הפריש?
שבט לוי!
שבט לוי יעבדו לפני, אומר הקב"ה!
יעבדו בבית המקדש.... מנסה ס"מ, לעקור את בית המקדש, כדי ששבט לוי לא יעבוד בו!
למעשה, בתחילת המאבק, הביא את בתי המקדש, שיעבדו בו לויים...
יהי רצו ן שנזכה בקרוב ממש, לראות כהנים בעבודתם ולויים לשירם ולזמרם במהרה בימינו אמן ואמן!!!
 
 
 
 
 
 

מתימן יבוא הישיבה המרכזית לבני עדת תימן. ירושלים רחוב תרמ"ב 6. טלפון: 02-5812531    דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com פקס: 077-4448207 חשבון בנק הדאר: 4874867
מבשר טוב - ת"ת לבני עדת תימן רחוב אבינדב 22 ירושלים. גני ילדים רחוב ארץ חפץ 116 כניסה ד ירושלים.  
 
 
דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com
לייבסיטי - בניית אתרים