אני מעוניין לתרום  |  כך התחלנו את המדרש התימני  |  וידאו - יום בחצריך  |  חומר מארכיון המדינה  |  תורמים בשקלים או בדולרים  |  קריאה בתורה לכל השנה  |  ת"ת מבשר טוב  |  ילדי תימן  |  פרשת השבוע  |  מדור פרשת השבוע  |  ס ר ט י - ו י ד א ו  |  

אתרים תימנים נוסח תימן תימני נט יד מהריץ מבשר טוב
 

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



 


יפוצו מעינותך חוצה
FacebookTwitter

      פרשת כי תצא עב
דף הבית >> פרשת השבוע >> הרב ברוך רוזנבלום על פרשת השבוע >> ספר דברים הרב רוזנבלום >> פרשת כי תצא עב
 
בס"ד
פרשת כי תצא – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ב.
פרשת השבוע שנקרא בשבת זו, פרשת כי-תצא.
היא הפרשה השניה מתוך ארבעת הפרשיות, שקוראים בחודש אלול. כבר הזכרנו בשבועות שעברו, שחומש דברים, מתחיל בשלוש פרשיות של תוכחה – פרשת דברים, פרשת ואתחנן ופרשת עקב, ולאחר מכן, שלוש פרשיות שעוסקות במצוות – פרשת ראה, פרשת שופטים ופרשת כי תצא.
פרשת כי תצא, יש בה את ריבוי המצוות הגדול ביותר בתורה – 74 מצוות.
הספר שפתי צדיק כותב – המספר 74 מבטא ענין של עדות, כי המספר 74 זה גימטריא עד.
כמו שמצאנו בְ - שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחדיש לנו עי"ן גדולה ודל"ת גדולה, שזה עדות שאנו מעידים פעמיים ביום, שחרית וערבית.
אז ממילא, כותב השפתי צדיק, ש-74 המצוות שנמצאות כאן בפרשה, לפני ראש השנה, מהווה המלכה של הקב"ה למלך.
אנחנו היום בע"ה, נתחיל לעסוק בענין בן סורר ומורה, אבל אני חושב, שאנחנו לא נסיים את השיעור היום, כי הנושא הוא קצת ארוך ומורכב, אז לכן נסיים אותו במבט אחד, ובע"ה בשבוע הבא, יזכנו הקב"ה להמשיך את אותו  רעיון, לא מבחינה של בן סורר ומורה, אלא במבט של חודש אלול, דרך הפרשה הזאת.
הפרשה שלנו פותחת בנושא של אשת יפת תואר - {י} כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ: {יא} וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה: {יב} וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ: {יג} וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה.
האלשיך הקדוש, בתחילת הפרשה שואל – למה התורה פותחת ביחיד ועוברת לרבים ?
כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ – לשון רבים, ולאחר מכן, התורה עובדת ללשון יחיד - וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ.
אומר האלשיך הקדוש – הפרשה מדברת על יציאה לקרב, כנגד האויב, אבל יש לאדם חוץ מהאויב שהוא יוצא להילחם נגדו, יש לו עוד אויב, והאויב המרכזי מספר 1 של האדם, זה היצר הרע.
כמו שכותב חובת הלבבות(שער יחוד המעשה) – על חכם אחד, שפגש קבוצה של חיילים שחזרו מהמלחמה הקטנה. אמר להם החכם – חזרתם מהמלחמה הקטנה, היכונו למלחמה הגדולה.
שאלו אותו – לאיזה מלחמה גדולה אתה מתכוון ?
אמר להם החכם – אני מתכוון למלחמה כנגד היצר הרע, שהיא המלחמה המתמדת ללא הפסק.
מגלים לנו רבותינו, שהפרשה הזאת, פרשת אשת יפת תואר, נועדה ללמד אותנו, שאדם צריך לצאת למלחמה, כנגד היצר הרע שלו.
אבל יש לך כאן הבטחה אלוקית – כשאתה יוצא למלחמה כנגד אויב בשר ודם, לא בטוח, שהקב"ה ייתן לך לנצח אותו. ישנם קרבות שאתה  תפסיד.
אבל בקרב אחד, מבטיח לך הקב"ה, שאם תצא למלחמה, אתה תנצח – מלחמה כנגד היצר הרע.
כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ האויב מספר אחד, מבטיח הקב"ה וּנְתָנוֹ ה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ תצליח לחטוף בחזרה, את אותם עוונות שהוא לקח ממך, תצליח לחטוף ממנו בחזרה.
אבל, הקב"ה מיד בתחילת הפרשה אומר, שאתה צריך לדעת, שבמלחמת היצר, נקודת הפתיחה היא שלך, אתה פותח בקרב!
כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ – היציאה לקרב, היא יציאה שלך. אם אתה יוצא לקרב, אני מסייע בעדך, אני לא יוזם יציאה לקרב כנגד היצר הרע. היוזמה צריכה להיות שלך, אבל יש הבטחה לעזר שמים.
חז"לים מלאים בכל הש"ס כולו - פִּתְחוּ לִי פֶּתַח אֶחָד שֶׁל תְּשׁוּבָה כְּחֻדָּהּ שֶׁל מַחַט, וַאֲנִי פּוֹתֵחַ לָכֶם פְּתָחִים שֶׁיִּהְיוּ עֲגָלוֹת וּקְרוֹנִיּוֹת נִכְנָסוֹת בּוֹ.
אומרת הגמרא(מסכת יומא לט, א) - תנו רבנן {ויקרא יא-מד} והתקדשתם והייתם קדושים אדם מקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה מלמטה מקדשין. אותו מלמעלה בעולם הזה מקדשין אותו לעולם הבא.
אומרים לנו חז"ל – אבל את נקודת הפתיחה, אתה צריך לפתוח.
הגאון מוילנה, מבאר אם כך, גמרא(מסכת סוכה נב, א) - אמר רבי יצחק  יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום שנאמר {בראשית ו-ה} רק רע כל היום אמר רבי שמעון בן לקיש יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו שנאמר {תהילים לז-לב} צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב''ה שעוזר לו אינו יכול לו שנאמ' {תהילים לז-לג} ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו.
מה פירוש הדבר שעוזר לו ?
אומר הגאון מוילנה – אנחנו אומרים בתפילת העמידה מֶלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִׁיעַ וּמָגֵן  - מה זה מוֹשִׁיעַ ומה זה עוֹזֵר ?
אומר הגאון מוילנהמוֹשִׁיעַ זו ישועה, שהאדם לא עושה כלום.
שוכב על הרצפה, באים כוחות הצלה ומפנים אותו. הוא לא יכל לעשות כלום.
יש תהליך שנקרא עוֹזֵר – אתה עושה מה שאתה יכל, ומישהו בא ועוזר לך.
אתה עושה מה שאתה יכל – אתה רוצה לבנות סוכה, אתה לא יכל לבד, אז אתה מחפש מישהו שיעזור  לך – זה נקרא עוֹזֵר.
אומרת הגמרא - יצחק  יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום... ואלמלא הקב''ה שעוזר לו אינו יכול לו  - אתה תעשה מה שאתה יכל, ותקבל עזר שמים.
רבינו יונה(תחילת שערי תשובה)  כותב - והתבאר בתורה כי יעזור השם לשבים כאשר אין יד טבעם משגת. ויחדש בקרבם רוח טהור להשיג מעלות אהבתו שנאמר -(שם ל) ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכך נפשך. ואומר בגוף הענין ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך להשיג אהבתו. והנביאים והכתובים דברו תמיד על דבר התשובה עד כי באו עקרי התשובה כולם מפורשים בדבריהם כאשר יתבאר
מה כותב רבינו יונה ?!
כי יעזור השם לשבים – הקב"ה עוזר, אם אתה מתחיל בהתחלה.
החפץ חיים לומד את אותו עקרון, מפסוק בפרשה(כב, ד) לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ.
אומר רש"י - עמו. עם בעליו, אבל אם הלך וישב לו, ואמר לו הואיל ועליך מצוה אם רצית לטעון טעון, פטור.
יש מצוה עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ – אם בעל החמור אומר – בֹא תעזור לי להטעין את החמור...
אבל אם הוא לא רוצה לעזור לו להטעין את החמור, הוא אומר – אדוני, יש לך מצוה! בֹא בקשה תזכה במצוה, תשב... אני בינתיים יעשן סיגריה – אתה פטור מלעזור לו.
עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ – רק אם הוא עושה את זה, אתה חייב לעזור לו.
או שהוא ישב לו מהצד, ואמר שהוא עייף – בקשה תעמיס....
"מצדי תישאר כאן עד שבוע הבא, תביא מישהו אחר שיעמיס..
אומרת התורה - עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ, אומר החפץ חיים – גם בתשובה זה ככה.
אמר הקב"ה – אתה רוצה תשובה ? עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ – אם אתה מתחיל, אני עוזר לך.
פרשת יפת תואר, נדרשת בזוהר הקדוש, לענין המלחמה כנגד היצר הרע, והדרך להילחם בו, כאשר מדובר באשת יפת תואר.
 
 
הדרך להילחם כנגד ה"יפת תואר" היא - וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ: וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ...
כך אומרת התורה. למה ?
כותב רש"י - ובכתה את אביה. כל כך למה, כדי שתהא בת ישראל שמחה וזו עצבה, בת ישראל מתקשטת וזו מתנולת.
זאת אומרת, שיראו, שבת ישראל לבושה כמו שצריך, ב"ה נראית בסדר, והשנייה עם קרחת וציפורניים.
אומר הזוהר הקדוש – זו דרך התשובה, שניתנת לכל אחד שרוצה לשוב בתשובה.
האור-החיים הקדוש מביא אותו, שאדם שחטא באותו יצר הרע, שמנסה לפתות אותו בדרכים שנקראים"יפת תואר", הדרך של התשובה שלו זה, לבכות בבית חודש ימים.
אומר הזוהר הקדוש, אומר אור-החיים הקדוש – לא הכוונה אצלך בבית, אלא הכוונה לבית המדרש, וחודש ימים, הכוונה לחודש אלול, שבני עדות המזרח בס"ד, כבר התחילו לומר סליחות.
וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ – הכוונה לקב"ה, שהוא אבינו והוא צריך לבכות את האמא, שזאת התורה הקדושה. על כל עבירה שהוא עבר, יש פגיעה גם בקב"ה, וגם מה שהוא פגע בתורה הקדושה, ולכן כותב האור-החיים הקדוש בשם הזוהר, שהחודש הזה מיוחד לאדם, לעורר רחמי שמים, למשך 30 יום.
הגאון מוילנה(מגילת אסתר פרק ב, יב) לומד את פרשת אשת יפת תואר, לדרך תשובה לאדם -  וּבְהַגִּיעַ תֹּר נַעֲרָה וְנַעֲרָה לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מִקֵּץ הֱיוֹת לָהּ כְּדָת הַנָּשִׁים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי מְרוּקֵיהֶן שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּר וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּבְּשָׂמִים וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים: {יג} וּבָזֶה הַנַּעֲרָה בָּאָה אֶל הַמֶּלֶךְ אֵת כָּל אֲשֶׁר תֹּאמַר יִנָּתֵן לָהּ לָבוֹא עִמָּהּ מִבֵּית הַנָּשִׁים עַד בֵּית הַמֶּלֶךְ.
אני מקריא כמה שורות מדברי הגאון מוילנה, על הפסוק – והנה, בכל ראש השנה ויום הכיפורים, האדם חוזר בתשובה, וצועק"חטאתי ריבונו של עולם, סלח לי!", והקב"ה ברוב חסדיו ורחמיו, מעביר על עוונותיו, פירוש, שהעוון עצמו אינו נמחק, אלא תלוי – אם יחזור בתשובה שלמה – ימחול לו, אבל אם לא – לא ימחול.
אומר הגאון חידוש עצום – אדם יוצא אחרי ראש השנה ויום הכיפורים, מרגיש שנמחלו לו עוונותיו.
אומר הגאון מוילנה – נכון. אבל אתה נמצא, במה שנקרא"הערת אזהרה". יש עליך אזהרה.
כמו שבן-אדם עבר באדום, השופט אמר לו – תשמע, אני הפעם פוטר אותך מכנס, אבל אתה נמצא כרגע על תנאי. אם במהלך השנה הקרובה, אתה תעבור עוד פעם באדום, אתה תקבל 5 שנים שלילה.
כלומר אומר לו השופט – עכשיו אני פוטר אותך. אני יכל לתת לך שלילה לחצי שנה ותנאי, אבל הפעם אני פוטר אותך, ואם עוד פעם אחת תיתפס באדום, אתה תקבל שלילה לחמש שנים!
אומר הגאון מוילנה – הקב"ה מוחל ביום הכיפורים, אבל אומר הקב"ה –"בֹא ונראה מה יקרה במהלך השנה, הוא הבטיח שהוא לא יחזור על העבירות האלה...".
אומר הגאון מוילנה – זה מה שכתוב כאן, בפסוק במגילת אסתר, שממתינים לה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ... כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי מְרוּקֵיהֶן – המירוק הזה של העוונות, לוקח שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.
אז מה הוא צריך לעשות ?
אומר הגאון מוילנה – פירוש שימרקו את עצמן מן העבירות, אבל כדי למרק את עצמן מן העבירות, אומרת מגילת אסתר – צריך שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּר וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּבְּשָׂמִים וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים.
שואל הגאון מוילנה – מה זה שֶׁמֶן הַמֹּר ובְּשָׂמִים וּתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים ?
ואומר חידוש עצום, המקור הוא בזוהר הקדוש – והנה ידוע לכולם, שישנם שתי דברים באדם, שהם מותרות – השיער והציפורניים. זה דבר שאתה כל הזמן קוצץ אותם. והנה מרומז דבר זה, בפרשת כי-תצא למלחמה, כדאיתא בזוהר -וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ שהם המותרות.
אז שואל הזוהר - למה הקב"ה נתן לה לגדל את הציפורניים ולגלח את השיער ?
כי הקב"ה נתן את זה באדם, שידע, שהעולם הזה הוא בר-חלוף, וכמו שאתה קוצץ ציפורניים ושיערות, ואתה מבין שזה בר-חלוף, ככה הקב"ה רצה להגיד לך – הלו, כמה זמן אתה חושב שתחיה פה ?! 2000  שנה!?
מה יזכיר לך, שזה בר-חלוף ?
תסתכל על הציפורניים שלך, שאתה קוצץ אותם. תסתכל על השיער שלך, שאתה קוצץ אותו!
ראיתי פעם באחד הספרים, אני לא זוכר איפה ראיתי את זה – שלכן יש ענין,לקצוץ את הציפורניים ולגלח את השיער לכבוד שבת, כי ששת ימי המעשה, זה הכנה לקראת יום שכולו שבת ומנוחה, לחיי העולמים.
אז שישה ימים, זה שישים שנה, אח"כ, לקראת היום השביעי – ימי שנותינו בהם שבעים שנה...
לומר לך – דע לך, הימים האלו עוברים.
שואלת הגמרא(מסכת מגילה יג, א) – מאי שמן המור ? ר' חייא בר אבא אמר סטכת...
מה זה סטכת ?  שמשיר את השיער.
זה שמן שמורחים אותו, והוא מוריד את השיער מהבן-אדם. זה כמו המשחה שהיתה פעם – מישי, שהיו מורחים אותה, וזה היה משיל את השיער.
אז איך זה קשור אלינו ?
אומר לנו הקב"ה – אתה רוצה לדעת מה היא דרך התשובה ?
שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים ראשונים, תתנתק מהמותרות. ההתנתקות מן המותרות, זה הא"ב, בדרך התשובה, של בעל התשובה.
למה ?
כי ברגע שאדם רודף אחר המותרות, מה קורה ?
(דברים לב, טו) וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט...
אז הדרך הראשונה של האדם, אומר לנו הגאון מוילנה, להציל עצמו מן העבירה, זה שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּר – תוריד מעצמך את המותרות.
ואחרי זה, מה מגיע ?
וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּבְּשָׂמִים וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים.
אומר הגאון מוילנה – בַּבְּשָׂמִים זה מצוות 'עשה', וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים זה מצוות 'לא תעשה', ואם זה מה שתעשה במהלך השנה, שתשיל מעצמך את המותרות, ותלך שישה חודשים בשמן המֹר, ושישה חודשים בבשמים - וּבָזֶה הַנַּעֲרָה בָּאָה אֶל הַמֶּלֶךְ – ככה תוכל להתייצב בראש השנה, לפני הקב"ה"ריבונו של עולם, עשיתי את תהליך התשובה". ביאורו של הגאון מוילנה.
יוצא, שפרשת יפת תואר, היא מה שהקב"ה מאפשר לאישה, להיכנס לכרם ישראל, זה באמצעות ההתנתקות מן המותרות.
בא הספר שירת דוד, ואומר יסוד נפלא ביותר – ההבדל בין יהודי לגוי, הוא הבדל אחד:
אצל הגוי, יש רק את העולם הזה, אין אחריו עוד עולם. זה ניגמר כאן.
אצל יהודי, זהו רק פרוזדור, לפני שתיכנס לטרקלין.
מה ההבדל בניהם ?
הגוי חייב ליהנות בעולם הזה, כי זה הסיבוב האחרון שלו, אין לו משהו אחר, אז הוא אומר"אכל ונשתה, כי מחר נמות".
זה מה שאמר עשו – אם אתה רואה שאברהם אבינו מת, אז בֹא נאכל ונשתה, לפחות נהנה מהעולם הזה! 
אבל יהודי יודע, שהעולם הזה הוא בר-חלוף. לא משנה כמה זמן הוא חי כאן, מבחינתו הדבר החשוב, זה העולם הבא, אז הוא לא משקיע בעולם הזה, הוא לא משקיע בטיולים. למה ?
כי כל העולם הזה הוא ארעי!
זה ההבדל שמאפיין את היהודי והגוי. היהודי חי את החיים שלו, כדירת ארעי  בעולם הזה, והגוי, העולם הזה נחשב אצלו, כדירת קבע.
אם ככה, הוא אומר יסוד נפלא, להסביר את דברי חז"ל הקדושים, בגמרא(מסכת עבודה זרה ג):
אומרת הגמרא(מסכת עבודה זרה ג) – לעתיד לבוא, יבואו אומות העולם ויבקשו שכר."כל מה שבראנו בעולם, לכבוד ישראל בראנו...", והקב"ה אומר להם – שקר וכזב, כל מה שעשיתם, לכבודכם עשיתם!
כתוב שם, שאומות העולם מבקשים מהקב"ה – ריבונו של עולם, תן לנו מצוה אחת ונקיים אותה"
אומר להם הקב"ה – מי שטרח בשבת, יאכל בשבת.
אבל בכל אופן, תן לנו מצוה!
אין בעיה, אתן לכן מצוה – מצות קלה יש לי ושמה סוכה, לכו תבנו סוכה.
מיד כל אחד בונה סוכה בראש גגו, אומרת הגמרא, ויושב בסוכה.
 מה עושה הקב"ה ?
מקדיר עליהם חמה כבתקופת תמוז, וכל אחד יוצא מהסוכה, לא רק, אלא יוצא מהסוכה ובועט בה, שנאמר {תהילים ב-ג}  ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו.
שואלת הגמרא – הקב"ה מקדיר עליהם חמה כבתקופת תמוז!? הרי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו ? והרי גם יהודי שמצטער, פטור מלשבת בסוכה...
אומרת הגמרא – אמרתי שהוא חייב בסוכה ?! הוא יכל לצאת מהסוכה, אבל לבעוט בסוכה ?!
ומיד הקב"ה צוחק, שנאמר {תהילים ב-ד} יושב בשמים ישחק...
לשון הגמרא(מסכת עבודה זרה ג, א-ב) - אמרו לפניו רבש''ע תנה לנו מראש ונעשנה אמר להן הקב''ה שוטים שבעולם מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת מי שלא טרח בערב שבת מהיכן יאכל בשבת אלא אף על פי כן מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה ומי מצית אמרת הכי והא אמר רבי יהושע בן לוי מאי דכתיב {דברים ז-יא} אשר אנכי מצוך היום, היום לעשותם ולא למחר לעשותם היום לעשותם ולא היום ליטול שכר אלא שאין הקב''ה בא בטרוניא עם בריותיו ואמאי קרי ליה מצוה קלה משום דלית ביה חסרון כיס מיד כל אחד [ואחד] נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו והקדוש ברוך הוא מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא שנאמר {תהילים ב-ג}  ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו מקדיר והא אמרת אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו משום דישראל נמי זימני דמשכא להו תקופת תמוז עד חגא והוי להו צערא והאמר רבא מצטער פטור מן הסוכה נהי דפטור בעוטי מי מבעטי מיד הקב''ה יושב ומשחק עליהן שנאמר {תהילים ב-ד} יושב בשמים ישחק וגו'.
שואל הספר שירת דוד – אמר הקב"ה יש לי מצוה קלה לתת לכם, בֹא נראה איך תקיימו אותה!
 כל אחד הולך בונה סוכה ויושב בה... הקב"ה מוציא חמה ממקומה כבחודש תמוז, ומיד הם בורחים החומה ונותנים בעיטה בסוכה.
למה הקב"ה בחר דוקא במצוות סוכה ???
הקב"ה יכל להביא עוד מצוות. הוא לא מביא איזה, אבל בואו וניקח דוגמא:
הקב"ה אומר – מצוה קלה יש לי, וציצית שמה. כל אחד שילבש ציצית!
יופי...איזה ציצית ??
מצמר!
בן פורת יוסף, כל אחד לובש ציצית מצמר, וזה אכן מצוה קלה, בקושי עולה 100 ₪  J
טוב...הקב"ה מגיע, מוציא חמה מנרתיקה, יש 50 מעלות עכשיו בחוץ.. מה עושה הגוי ?
ריבונו של עולם, אני לא יכל ללכת עם ציצית, לא יכל!!!!  אין מזגן, אני לא יכל!
מיד מוריד את הציצית, וזורק אותה...
למה הקב"ה בחר דוקא במצוות סוכה ???
אומר הספר שירת דוד רעיון נפלא – מסיבה אחת פשוטה. אם ההבדל בין העולם הזה לעולם הבא, זה דירת ארעי, כי הגויים מחשיבים את העולם הזה, לעולם של קבע.
אומר הקב"ה – בואו אני אתן לכם, מתכון לשמירת המצוות, שתדע שאתה ארעי פה.
הגוי, לא מוכן לקבל את זה, שהעולם הזה, זו דירת ארעי.
כל המהות של סוכות, זה כדי ללמד אותך, שאתה ארעי בעולם הזה.
עפ"י הגאון מוילנה, שכל הענין של יום הכיפורים, אתה ניכנס לתהליך של 12 חודשים, שאתה צריך יְמֵי מְרוּקֵיהֶן, אז איך מתחיל יְמֵי מְרוּקֵיהֶן ?
בהתנתקות מן המותרות. איך אתה מתנתק מן המותרות ?
מיד אחרי יום הכיפורים -(ויקרא כג, מב)  בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים.
איך תתנתק מן המותרות ?!
שתדע שאתה בדירת ארעי, ממילא תתנתק מן המותרות.
יוצא, שההבדל בין יהודי לבין גוי, מהו ??
זה בין בעולם הזה לעולם הבא, זו נקודת המבחן!
גוי לא מוכן לקבל את זה, שהעולם הזה הוא ארעי, מבחינתו זה עולם של קבע.
אם זה עולם של קבע, אז הוא משקיע בעולם של קבע.
לכן, אומר הקב"ה – אתה רוצה, יש לי מצוה אחת קלה. אתה רוצה להתקרב אלי ? הדרך היא אחת – אם תדע, שהעולם הזה, הוא עולם ארעי!
אם אלה הדברים, בס"ד, נוכל להיכנס לפרשת בן סורר ומורה:
בן סורר ומורה, היא פרשה שעסקנו בה בשנים עברו, אני לא רוצה לחזור על דברים שכבר עסקנו, אנחנו רוצים ללכת למבט אחר לגמרי, להבין יסוד נפלא בעבודת ה':
אומרת הגמרא(מסכת סנהדרין ע, א ) - מאימתי חייב משיאכל תרטימר בשר  וישתה חצי לוג יין האיטלקי... שנאמר {דברים כא-כ} זולל וסובא.
בן סורר ומורה, אומרת הגמרא, נהרג על שם סופו. כרגע, אין בידו עוון, שהוא חייב מיתה.
לעולם לא הורגים אדם, שאין בידו עוון. אין דבר כזה להרוג בן-אדם, על סמך, מה שיהיה בעתיד.
בן סורר ומורה, זה דין מיוחד, שקיים אך ורק בבן סורר ומורה. כרגע הוא לא חייב בכלל.
למה אתה הורג אותו ?
כי ירדה תורה, לסוף דעתו של אדם. מהי סוף דעתו ?
אם זה בן-אדם כזה, שרוצה לאכל בשר ולשתות יין, אומרת המשנה(מסכת סנהדרין פרק ח, משנה ה) סוֹף שֶׁמְּכַלֶּה מָמוֹן אָבִיו וּמְבַקֵּשׁ מַה שֶּׁהֻרְגַּל בּוֹ וְאֵינוֹ מוֹצֵא, וְיוֹשֵׁב בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים וּמְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת, אָמְרָה תוֹרָה יָמוּת זַכַּאי וְאַל יָמוּת חַיָּב.
דהיינו, לבן הזה אין כרגע עונש, שמחייב אותו מוות, ועוד הורגים אותו בסקילה, למה ?
כי אולי יחלל שבת... הורגים אותו במוות, הכי חמור שישנו, ועם כל זה למה ?
כי התורה צופה נסתרות.
אומרת לך התורה – תשמע, פציינט כזה, בגיל 13, זה מה שהוא עושה, התוצאה של זה, שהוא יהיה גנב, הוא ירצח אנשים, הוא יחלל שבת...
כותב האבן עזרא  בפרשת השבוע - וסובא. מרבה לשתות והוא המשתכר והנה זה כמו אפיקורום כי לא יבקש חיי העוה''ז כי אם להתענג בכל מיני מאכל ומשתה.
מה זה בן סורר ומורה ? מה אתה מתפלא ?!
אם אמא שלו, באה ממקום, שהעולם הזה הוא העיקר, ומבחינתה העולם הזה, הוא העולם הנצחי, אז מה הוא עושה?
הוא עושה מה שעשה עשו – אכל ושתה כי מחר נמות!
אם אמא שלו באה ממקור כזה, והסבא שלו בא ממקור כזה, אז מה אתה רוצה!? אז גם הילד הולך באותם צעדים.
אומר האבן עזרא – מה הוא עושה ? כי לא יבקש חיי העוה''ז כי אם להתענג בכל מיני מאכל ומשתה.
אז אם אדם לוקח אשת יפת תואר, ומתחתן עם אישה, שמקורה, שהעולם הזה הוא מבחינתה עולם של קבע, אז יש ילדים, שזה מה שהם עושים. מבחינתם, העולם הזה, הוא עולם קבע, ואם ככה, אז הם אוכלים ושותים. זאת התוצאה שיוצאת מזה.
אומרת הגמרא – למה נסמכה פרשת אשת יפת תואר, לפרשת בן סורר ומורה ?
לומר לך, שכל הנושא אשת יפת תואר, בסופו של דבר, יצא לו בן סורר ומורה.
ישנה שאלה, ששנה אחת, כל השיעור היה מבוסס על זה. שאלה של הרא"ם(ר' אליהו מזרחי) – מה נשתנה בן סורר ומורה, מישמעאל ?
למה אצל ישמעאל, בשעה שבאו מלאכי השרת ושאלו את הקב"ה – ריבונו של עולם, אדם זה שעתיד להמית את בניך בצמא, אתה ממציא לו באר ? תהרוג אותו עכשיו, ככה הוא לא ייסר את ילדיך.
מה ענה הקב"ה ?
באשר הוא שם – אני דן את האדם באשר הוא שם, כרגע, אין בו שום עוון. אף עפ"י שכתוב, שהיה בו עוון, הוא היה מצחק, אבל כרגע, אין לו את העוון שבגינו אני צריך להמית אותו, ולכן אני דן אותו, באשר הוא שם.
דרך אגב, אחת הסיבות שקוראים את הפרשה הזאת בראש השנה, כדי לומר לאדם – תדע לך, בראש השנה, דם הקב"ה את האדם, באשר הוא שם.
חז"ל מגלים לנו, שיטת ר' שמעון בגמרא, שבן סורר ומורה, לא היה ולא עתיד להיות.
בן סורר ומורה, לא ייתכן שעתיד להיות, ולא היה. אעפ"י שאנחנו יודעים, שהגמרא(מסכת עבודה זרה) מביאה, שאבשלום היה בן של אשת יפת תואר, אבל אבשלום לא היה בן סורר ומורה, מהבחינה הזאת, הוא רק רדף אחרי אבא שלו להורגו, אבל חז"ל אומרים - תדרוש סמוכים, זה מה שאמרו לו.
בשעה שביקש דוד לעבוד עבודה זרה, אמר –"מה יגידו על אבא שהבן שלו רודף אחריו להרוג אותו".
אמרו לו - מה אתה שואל שאלות, למה הוא רודף אחריך, התחתנת עם אשת יפת תואר, לכן יש לך בן כמו אבשלום, שרוצה להרוג אותך.
אבשלום, אולי במהות שלו, הוא נחשב כבן סורר ומורה, אבל עם כל זה, אבשלום לא היה אחד שגנב כסף, ואכל בשר וזלל יין, זו לא היתה המהות אצלו.
רק המהות של בן סורר ומורה, שבסוף רוצה להרוג את אבא שלו, מצאת אצל בן של יפת תואר.
אומרת הגמרא(מסכת סנהדרין עא, א) - אמר רבי שמעון וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי אביו ואמו מוציאין אותו לסקלו  אלא לא היה ולא עתיד להיות ולמה נכתב דרוש וקבל שכר אמר ר' יונתן אני ראיתיו וישבתי על קברו
כל אחד שואל – ממתי אפשר לשבת על קבר ?
זו שאלה שרבותינו כבר דנים בה, אבל לא ניכנס לסוגיה הזאת. זאת סוגיה מאוד רחבה, נדמה לי שהתורת חיים, יש לו מערכה שלמה, להסביר את הדבר ולמה דוקא ר' יונתן ישב שם על הקבר.
יוצא, שפרשה שלמה בתורה, של בן סורר ומורה, אליבא דרבי שמעון, שהפרשה הזאת, לא היתה ולא תהיה. אין סיכוי שיהיה  דבר כזה.
למה אין סיכוי שיהיה דבר כזה?
מסיבה אחת פשוטה – משום שלא ייתכן, כמו ששיטת ר' יהודה, שתפסו בו אביו ואמו, דורשים חז"ל, שהאבא והאמא חייבים להיות שווים במראה בקול ובקומה, וכל זמן שהם לא שווים בזה, אי אפשר להוציא אותו להורג, הוא לא נקרא ן סורר ומורה.
לא ייתכן שלאבא ולאמא,  יהיה אותו קול, ואם לא ייתכן דבר כזה, לכן הוא סובר, שלא היה ולא עתיד להיות.
שואל רבינו בחיי – הקב"ה כותב פרשה שלמה בתורה, עפ"י שיטתו של ר' שמעון, שלא היתה ולא עתידה להיות ?!
את כל הלכות שחיטה, לומדים בתורה ממילה אחת -וזבחתָ
חז"ל שואלים – מפני מה התורה מספרת, את כל הסיפורים של אליעזר ?
כי יפה שיחת עבדי אבות, לפני הקב''ה, מתורתם של בנים.
הקב"ה יכתוב פרשה שלא היתה ולא עתידה להיות, ונכתבה כדי לדרוש ולקבל שכר?!
אבל הפרשה הזאת באה ללמד אותנו משהו! לא ייתכן שהפרשה באה, רק כדי לדרוש ולקבל שכר.
בשביל לדרוש ולקבל שכר, אפשר ללמוד גם מדרש רבה, אתה יכל ללמוד תלמוד בבלי.
למה התורה כותבת את הפרשה הזאת ? מה המסר שטמון בפרשה הזאת ? שאלתו של רבינו בחיי.
הוא מביא, שאת השאלה הזאת, הוא שאל את מורו ורבו הרשב"א.
אני מקריא כמה שורות מרבינו בחייאבל היה זה מחכמת התורה, ללמד דעת את העם בגודל חיוב אהבת ה', שהרי אין לך אהבה חזקה בעולם, כאהבת האב והאם לבן, וכיון שהבן עובר על מצות ה' יתעלה, וזה דרכו כסל למו, חייבים הם שתגבר עליהם אהבת ה' יתברך, על אהבת הבן, עד שיצטרכו להביא אותו, הם בעצמם, לבית דין לסקילה.
זאת אומרת, עכשיו מונח על כף המאזנים – האם אני צריך את הקב"ה או את הבן שלך ?
אם אתה אוהב את הקב"ה,  קח את הבן שלך, ותהרוג אותו. אם אתה אוהב את הבן שלך, ולא את הקב"ה, תשאיר את הבן שלך.
וכבר בא ענין זה, כותב רבינו בחיי, בשם הרמב"ם, בחיוב גודל האהבה לה' יתברך, מפורש הוא בענין העקידה, כי אברהם, עם היות אהבתו ליצחק, חזק חזקה, כבן שבא אליו אחרי הזקנה והייאוש, אעפ"י כן, כשציווהו להקריבו, עלה וטרח בדבר מיד, והגביר אהבת ה' יתברך על אהבתו ליצחק. על שלמות המעלה הזאת קראו 'אברהם אוהבי'. ומאז נתפרסם בכל העולם, גודל חיוב אהבה לה' יתעלה, שהיא ראויה לעבור על כל מיני אהבה, ומזה אמרו – דרוש וקיבל שכר. כך קיבלתי ממורי ורבי הרשב"א.
פירוש הדבר – שכאן בא הקב"ה ואמר – רבותי, הציווי להקריב ילד, על אהבת ה', נימצא כאן בפרשת בן סורר ומורה.
מאיפה אתה יודע, שאם יש לך שאלה – אהבת הבן או אהבת ה', אתה מקריב את הבן שלך ?
בן סורר ומורה, הוא המלמד אותך, שאם מונח על כף המאזנים, אהבת הקב"ה מול אהבת הבן שלך, אתה מקריב את הבן שלך, תמורת האהבה לקב"ה. עד כאן דברי רבינו בחיי.
בא הספר ביכורי משה, ואומר דבר נפלא ביותר– למה נסמכה פרשת אשת יפת תואר לפרשת בן סורר ומורה?

זה בא ללמד אותך, מה הכפרה לבן אדם שנושא אשת יפת תואר – הכפרה שלו, זה בן סורר ומורה.
איך אתה בא לידי כפרה ?
שימו לב איזה רעיון נפלא הוא מביא – ר' אלחנן וסרמן, הי"ד, בקובץ שיעורים, חלק ב', יש לו קונטרס שנקרא 'קונטרס דברי סופרים', ושם במאמר א', אותיות כ"ג-כ"ד, מדבר ר' אלחנן וסרמן, על ענין  שנקרא מצות ה', או רצון ה'.
הוא מחלק בין שתי הדברים האלה, בדבר נפלא – ישנם בני-אדם שיעשו את מצות ה', אבל לא יעשו את רצון ה'.
איך יכל להיות דבר כזה, שבן-אדם עושה מצות ה' ולא עושה רצון ה' ?
אומר ר' אלחנן וסרמן – בֹא ותראה, אתן לך מצוה אחת שכתובה בתורה – בלעם הרשע, הקב"ה לא רוצה שהוא יקלל את ישראל, והוא חוזר פעם אחר פעם, ורוצה ללכת לקלל.
שאומרים לו האנשים שבאו מטעם בלק – למה אתה לא בא ? תבוא תקבל כבוד!
אמר להם(במדבר כב, יח) לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה' אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה.
ברגע שמתחיל ללחוץ עליו ללכת, הוא אומר לקב"ה – ריבונו של עולם, מה אני יעשה, הם לוחצים אותי?!
אמר להם הקב"ה – אתה רוצה ללכת ??! לך! אבל רק מה שאשים לך בפה, אותו תדבר!
תגיד בלעם, אתה הולך לקלל...
הקב"ה רוצה שתקלל או לא ? מה הקב"ה רוצה עכשיו ?
ודאי שהקב"ה לא רוצה שתקלל.
אז למה אתה הולך ?
כי בדרך שרוצה ללכת האדם, אומרת הגמרא, מוליכים אותו!  אתה רוצה ללכת ? לך!
אומר בלעם – אני לא מענין אותי, מה רצון ה'. אותי מענין דבר אחד – אני יכל, או לא יכל ?
"יכל או לא יכל", זה אחד שמקיים את מצות ה' ולא את רצון ה'.
יכל אדם לקיים מצות ה', בלי רצון ה'.
אתם רוצים לדעת עד איפה זה מגיע ? בואו תראו דברים נפלאים, שכותב הספר ביכורי משה:
אשת יפת תואר, כשאתה לוקח את האישה הזאת, ראית את הבחורה הזאת, ורצית להתחתן איתה. קוראים לחה מריה. אתה עומד עכשיו מול הראי, ומסתכל במראה ואומר – תגיד, הקב"ה מתיר לי להתחתן עם האישה הזאת.
תגיד – האם הקב"ה מעוניין שאני יתחתן עם האישה הזאת ?
תעמוד מול המראה ותגיד את האמת – הקב"ה יהיה מעונין שאתה תהיה נשוי לגויה הזאת או לא ?
כל אחד יודע, שהקב"ה לא מעונין שאתה תהיה נשוי לגויה, למרות שהיא תתגייר, אלא מה ?
הקב"ה אומר - כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ...וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר.. אתה רוצה ??? אני מתיר לך להתחתן, לא דיברה התורה, אלא כנגד יצר הרע.
הקב"ה מתיר, אבל זה לא רצונו יתברך!
אלא מה ?
אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר, שעת מלחמה, אני מתיר לך!
אומר ר' אלחנן וסרמן – יש אחד שמקיים מצות ה', ויש אחד שמקיים רצון ה'.
בלעם לא ענין אותו, מה הקב"ה רוצה. הוא רק חיכה שהקב"ה יתיר לו, ללכת לקלל!
אומר ר' אלחנן וסרמן – בלעם אמר, אתה נותן לי ללכת ? אני הולך!
אהה, אבל הקב"ה לא רוצה שתקלל!
אומר ר' אלחנן וסרמן – לא עניין אותו רצון ה', עניין אותו מצות ה'! הקב"ה מרשה ? אני הולך!
הקב"ה לא רוצה שתהיה נשוי לגויה!
"אתה שואל אותי מה רצוני ? אני לא רוצה שתתחתן".
באה התורה ואומרת – דע לך, שמהבן שיוולד מהזוג הזה, של אשת יפת תואר, יצא בן סורר ומורה.
אומרת התורה[יט] וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ וְאֶל שַׁעַר מְקֹמוֹ: {כ} וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ זוֹלֵל וְסֹבֵא.
הבן הזה, אומר לך הקב"ה – אתה רוצה, אתה מביא אותו להריגה.
בית הדין לא תופס אותו, ומביא אותו להריגה, אלא מה ?
ההורים  צריכים להביא אותו!
אומר הספר ביכורי משה – אז מה הרווח הגדול ? בזה שההורים מביאים אותו, מה הם מקיימים ?
הם מקיימים את רצון ה'! למה ?
כי ההורים לא רוצים להרוג את הילד הזה! אם אחד מהצדדים לא רוצה, כבר לא הורגים אותו. אלא מה ?
וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ – שתיהם ביחד תופסים אותו, ומביאים אותו לבית הדין, ואומרים בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ זוֹלֵל וְסֹבֵא. אז מה הם עושים ?
בזה הם מקיימים את רצון ה'!
הקב"ה רוצה, שילד כזה שעתיד להשחית, עתיד לגנוב ולחלל שבת, שימות זכאי ולא ימות חייב.
בזה שמביאים אותו להריגה, הם מקיימים את רצון ה', חוץ ממצות ה'!
במה הם מתקנים ?
מתקן אותו בן-אדם, שהתחתן עם אשת יפת תואר, ששם הוא עשה את מצות ה', ולא את רצון ה'. בזה שהוא לוקח את הבן סורר ומורה והורג אותו, הוא מקיים את רצון ה', חוץ ממצות ה'!
בספר תולדות אדם, הוא מסביר עם זה גמרא(בבא בתרא י, א).
אומרת הגמרא(בבא בתרא י, א)-  וזו שאלה שאל טורנוסרופוס הרשע את ר''ע אם אלהיכם אוהב עניים הוא מפני מה אינו  מפרנסם א''ל כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם א''ל [אדרבה] זו שמחייבתן לגיהנם אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורין וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו והלך אדם אחד והאכילו והשקהו כששמע המלך לא כועס עליו ואתם קרוין עבדים שנאמר {ויקרא כה-נה} כי לי בני ישראל עבדים אמר לו ר''ע אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שכעס על בנו וחבשו בבית האסורין וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו והלך אדם אחד והאכילו והשקהו כששמע המלך לא דורון משגר לו ואנן קרוין בנים דכתיב {דברים יד-א} בנים אתם לה' אלהיכם אמר לו אתם קרוים בנים וקרוין עבדים בזמן שאתם עושין רצונו של מקום אתם קרוין בנים ובזמן שאין אתם עושין רצונו של מקום אתם קרוין עבדים ועכשיו אין אתם עושין רצונו של מקום אמר לו הרי הוא אומר {ישעיה נח-ז} הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית אימתי עניים מרודים תביא בית האידנא וקאמר הלא פרוס לרעב לחמך.
שואל הספר תולדות אדם – עושים רצונו של מקום, קרויים בנים, לא עושים רצונו של מקום, קרויים עבדים ?! עבד, פירוש הדבר, לא עושה רצונו של מקום ?!
אומר הספר תולדות אדם, יסוד נפלא ביותר – יש בן-אדם בס"ד, שרק מפציע השחר, הוא מיד מזנק מהמיטה, למה ?  כי הוא רוצה לזכות, לעשות רצונו של הקב"ה, שנאמר(תהלים ה) וַאֲנִי בְרוֹב חַסְדְּךְ אָבֹא בֵיתֶךְ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךְ בְּיִרְאָתֶךְ. כל הלילה הוא מחכה לרגע, שהוא יודה לקב"ה!
ישנו בן-אדם שהוא מתפלל, אבל אתה יודע למה הוא מתפלל ???
זה לא בגלל שהוא  מחכה לקב"ה, אלא מה ?
היות והוא רוצה לאכל, ואסור לאכל עד שלא התפללת,"אז מה אני יכל לעשות ? אין לי ברירה, אז אני מתפלל".
הוא מקיים את אותה הנחת תפילין, הוא מקיים את אותה תפילה.
מה ההבדל בניהם, שואל הספר תולדות אדם ?
זה נקרא בן, וזה נקרא עבד!
הבן קם בבוקר – מתי אני כבר יוכל לשרת את אבא שלי!
העבד, מה הוא עושה ?
הוא אומר"מה אני יכל לעשות ?! סוגרים לי את הידיים באזיקים ואומרים לי – תשמע, אם אתה לא מתפלל, אתה לא יכל לאכל".
זה ההבדל בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו. זה ההבדל בין בנים, לבין עבדים.
זה פירוש הדבר – עושי רצונו של מקום, וזה פירוש הדבר –אינם עושים רצונו של מקום.
הם עושים את הרצון של עצמם. מהרצון של עצמם, הם יפיקו אותו, ע"י זה שיקיימו את המצוה הזאת.
אלה הדברים שכותב הספר תולדות אדם.
אם ככה, נוכל להבין יסוד נפלא:
השפת אמת, מביא את הפסוק, שאנחנו אומרים אותו, ב'מזמור לתודה'-(תהילים ק, ג) וְלוֹ אֲנַחְנוּ עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ.
אנחנו קוראים את המילה לו ב- לא.
אומר השפת אמת – אם תיקח את הכתיב ואת הקרי, תקבל אותיות אלול. זה נקודת המבחן לאדם – כמה אתה וְלוֹ אֲנַחְנוּ – כמה אתה מחובר לקב"ה, וכמה אתה וְלא אֲנַחְנוּ – כמה אתה פחות מחובר לעצמך, ויותר לקב"ה. זה נקודת המבחן של אלול!
אלול, נקודת המבחן שלו היא – כמה אתה מחובר לקב"ה, וכמה אתה מחובר פחות לעצמך!
איפה נקודת  המבחן ?
נקודת המבחן היא, בשמירת המצוות. כמה אדם שומר מצוות, כמה הוא מקפיד על המצוות, כמה הוא קם בבוקר בשמחה לעבודת ה', זה נקודת המבחן.
ר' יצחק מקוזמיר,  מסיבר עם זה גמרא נפלאה במסכת חולין.
אומרת הגמרא(מסכת חולין ז, א) - דרבי פנחס בן יאיר הוה קאזיל לפדיון שבויין פגע ביה בגינאי נהרא אמר ליה גינאי חלוק לי מימך ואעבור בך אמר ליה אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני אתה ספק עושה ספק אי אתה עושה אני ודאי עושה אמר ליה אם אי אתה חולק גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם.
שואל ר' יצחק  מקוזמיר – איזה מן תשובה זאת ? הוא שאל אותך שאלה –"תגיד לי, למה אני צריך להיבקע בפניך?"
למה ?
כי אתה ספק עושה רצון קונך, אני ודאי עושה!
מה זה האיומים האלה ?? אם אי אתה חולק גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם, תענה לו תשובה!
אומר ר' יצחק  מקוזמיר – יש כאן תשובה!  אמר לו – היא הנותנת! בגלל שאני ספק עושה, ספק לא עושה, בגלל זה תיבקע מלפני! למה ??
כי אתה הולך במאה אחוז!
אדם שהולך במאה אחוז, הוא אדם שמקיים את מצות ה'!
איך אתה מוכיח, שאתה אוהב את הקב"ה ?
אם אתה הולך גם על חמישים אחוז. אם אתה הולך על עשרים אחוז. מה אתה מוכיח ???
אתה מוכיח שאתה אוהב את הקב"ה.
אתה הולך לבני-ברק להתפלל ערבית, כי בתל-אביב אין ערבית בשעה 11 בלילה.
מה אתה הולך ??? ואם לא יהיה מנין ??
בזה שאתה הולך שיש ספק, אם יהיה מנין או לא, בזה אתה מוכיח שאתה אוהב את הקב"ה!
אם אתה הולך, שבטוח יש מנין, אז זה לא מוכיח שום דבר.
אמר לו ר' פנחס בן-יאיר – בזה שאני הולך, שאין מאה אחוזי סיכוי, שאני אצליח לפדיון שבויים, בזה אני מוכיח את אהבתי לקב"ה! אם ככה, זאת סיבה שתבקע מלפני, כי ההנהגה שלך, היא הנהגה של עבד, וההנהגה שלי היא הנהגה של בן!
עד כאן, דברי רבותינו, ומכאן אנחנו רוצים להתחיל נושא, שממנו בע"ה, נתחיל בו השבוע, ונמשיך בו בס"ד, בשבוע הבא, למרות שאין קשר בין הדברים, אבל הם משיקים זה לזה.
כותב הטו"ר בסימן תי"ז – אמר לי אחי, שלשת הרגלים, כנגד שלושת האבות – פסח כנגד אברהם, שבועות כנגד יצחק, סוכות כנגד יעקב.
אני מביא את הסדר, לא לפי הסדר הרגיל, בגלל שלשני הראשונים יש מקור בתורה, לשלישי, יש מקור רק ממדרש.
פֶּסַח כְּנֶגֶד אַבְרָהָם, דִּכְתִיב: ''לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת''(בראשית יח, ו) וּבְפֶסַח הָיָה.
סֻכּוֹת כְּנֶגֶד יַעֲקֹב, דִּכְתִיב בֵּיה: ''וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת''(שם לג, יז).
שָׁבוּעוֹת כְּנֶגֶד יִצְחָק, אין לו מקור בתורה, המקור היחיד מופיע בפרקי דרבי אליעזר, ששם כתוב, שהקב"ה לקח את הקרניים מאילו של יצחק. קרן אחד השתמש בה הקב"ה, במעמד הר סיני, שנאמר(שמות יט, יג) בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר, והקרן השניה, עתיד הקב"ה להשתמש במהרה בימנו, בשעה שהוא יגאל אותנו, שנאמר תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ
מי שרוצה לדעת, איך יכל להיות שנשארו שם קרניים, אז הרמב"ן כבר דן בזה, שהרי אברהם אבינו הקריב אותו לעֹלה, וכידוע קרבן עֹלה מקריבים את הכל, אז איך יכל להיות שלא הוקרבו גם הקרניים ?
בלי להיכנס לסוגיה, רק הבאנו את המקורות J
וּשְׁנֵים עָשָׂר רָאשֵׁי חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה, שֶׁגַּם הֵם נִקְרָאִים מוֹעֲדִים, כְּנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.
מקור דברי האח, הם בפסיקתה ד' – כל מה שברא הקב"ה בעולם, בזכות שבטים ברא. אתה מוצא 12 חודשים בשנה, 12 מזלות ברקיע, 12 שעות ביום ובלילה. אמר הקב"ה – אפילו עליונים ותחתונים לא בראתי, אלא בזכות שבטים.
כל המערכות של 12, הם כנגד השבטים.
כנגד איזה שבט כל חודש ?
ניסן כנגד מי ?
האם אתה הולך בסדר הלידה – ראובן הוא הראשון ? או שאתה הולך בסדרות אחרות לגמרי ?
האם אתה הולך בסדר החודשים מתשרי? או שאתה מתחיל אותם מניסן ?
על זה, יש מחלוקות של רבותינו בחוכמת הקבלה.
דנים כל המפרשים, לנסות ולהבין כל חודש, כנגד מה.
יש כאלה שאומרים כפשוטו – ראובן כנגד ניסן, עד האחרון בנימין, כנגד אדר.
התחבר להם טוב, בנימין כנגד אדר, כי מרדכי היה הגואל, ומרדכי היה איש ימיני...
האר"י הקדוש כותב – והינה סדר החודשים, הוא עפ"י סדר חניית השבטים במדבר, דהיינו:
ניסן-אייר-סיון, כנגד יהודה-יששכר-זבולון.
ראובן-שמעון-גד, כנגד תמוז-אב-אלול.
תשרי-חשון-כסלו, כנגד אפרים-מנשה-בנימין.
טבת-שבט-אדר, כנגד דן-אשר-נפתלי.
ככה כותב האר"י הקדוש.
אותו דבר אפשר למצוא גם בנגלהילקוט שמעוני – דגלי השבטים, עפ"י סדר החנייה מכוונים כנגד דגלי מרום(הכוונה למזלות)...
עפ"י דברי האר"י הקדוש, הרבעון האחרון של השנה, שזה בעצם תמוז-אב-אלול, שהוא כנגד ראובן-שמעון-גד.
אילו היו שואלים אותנו – תגיד, אם נותנים לך לחבר את החודשים לשבטים, ולא אומרים לך את הסדר, אומרים לך – תבחר אתה! איזה חודש, היית מצמיד לאיזה שבט ?
כל אחד היה אומר משהו אחר...
אם היו שואלים אותי, אני הייתי מחבר לחודש אלול, את ראובן. למה ?
כי ראובן, אומרים חז"ל במדרש, הוא סמל התשובה(בראשית רבה, פרשת וישב, פרשה פד) - וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר(בראשית לז, כט), וְהֵיכָן הָיָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בְּשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ, כְּשֶׁנִּפְנָה הָלַךְ וְהֵצִיץ לְאוֹתוֹ בּוֹר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא  מֵעוֹלָם לֹא חָטָא אָדָם לְפָנַי וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה, וְאַתָּה פָּתַחְתָּ בִּתְשׁוּבָה תְּחִלָּה, חַיֶּיךָ שֶׁבֶּן בִּנְךָ עוֹמֵד וּפוֹתֵחַ בִּתְשׁוּבָה תְּחִלָּה, וְאֵיזֶה זֶה הוֹשֵׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר(הושע יד, ב): שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ.
למה המדרש אומר, שראובן פתח בתשובה תחילה ?
הרי גם אדם הראשון עשה תשובה, גם קין עשה תשובה... אז שואלים את זה כבר במדרש, לא ניכנס לזה...
ראובן פותח בתשובה תחילה, ופשוטם של דברים – הוא הראשון שפתח בתשובה, בלי שאמרו לו.
אף אחד לא אמר לו –"מה עשית ?????" שום דבר....
אדם הראשון, הקב"ה אמר לו אַיֶּֽכָּה ?
אמר לו – אהה, סליחה אכלתי...
אצל קין, הוא אומר לו – למה חטאת??  הֲלֹא אִם תֵּטִיב שְׂאֵת...
ראובן אף אחד לא אמר לו כלום, עשה תשובה מעצמו! אף אחד לא אמר לו כלום.
היות והוא עשה תשובה מעצמו, לא אמרו לך שאתה לא בסדר, היות וכך, הוא נקרא פותח בתשובה תחילה.
לכאורה, אנחנו היינו פותחים בראובן בחודש אלול, אבל אף אחד לא מביא את ראובן, בחודש אלול, מביאים אותו בחודש תמוז, כך כותב האר"י, ואילו גד נמצא בחודש אלול.
יסוד הדברים מופיע בפסיקתה(סוף פרשה מז), אומרים חז"ל – גל מחנה ראובן תימנה ועליו גד, שהוא גיבור, שנאמר(בראשית מט, יט) גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ, ועליו שמעון.
ראובן בתשובה, גד בגבורה ושמעון באמצע.
זאת אומרת, השלישיה הזאת, שמסיימת את השנה – ראובן נמצא בתשובה, הוא בחודש תמוז, גד בגבורה בחודש אלול, ושמעון באמצע חודש אב.
מה הקשר, שיש לשבט גד, עם חודש אלול ?
הרי חודש אלול הוא חודש התשובה, שנאמר וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים...
מה יש לחודש התשובה, עם שבט גד ??
כדי להבין מה מונח כאן, מצאתי רעיון נפלא, ואת הרעיון הנפלא הזה, אני רוצה לחלק לשני ספרים שונים, כל אחד הולך באותו קו, אבל בדרך אחרת לגמרי:
בספר אחד שנקרא דברי מועד, הוא לומד את ענין גד, בנושא שנקרא גבורה, כי הברכה שבירך יעקב אבינו את גד היא- גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגֻד עָקֵֽב.
אומר רש"י - גד גדוד יגודנו. כלם לשון גדוד הם, וכך חברו מנחם... יגודנו האמור כאן אינו לשון שיפעילוהו אחרים, אלא כמו יגוד המנו, כמו(ירמיה י כ) בני יצאוני, יצאו ממני. גד גדוד יגודנו. גדודים יגודו המנו, שיעברו הירדן עם אחיהם למלחמה כל חלוץ עד שנכבשה הארץ.
בברכת משה רבינו(פרשת וזאת הברכה), שם בברכה על גד נאמר כְּלָבִיא שָׁכֵן וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד.
אומר רש"י - וטרף זרוע אף קדקד. הרוגיהן היו נכרין, חותכים הראש עם הזרוע במכה אחת.
נשאלת שאלה – אם היית רואה הרוג על הרצפה, היית יודע אם הרג אותו מישהו משבט בנימן או משבט גד. למה ?
כי גד היה הורג את ההרוגים שלו, זרוע ביחד עם ראש, זאת אומרת, מכת אלכסון, שהורידה מן האויב, ראש ויד.
בא האזנים לתורה, ואומר – עפ"י זה תבין טוב מאוד. אמר משה רבינו וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד. הם לא הכניסו מכה מהראש לכיוון הזרוע, אלא הם הכניסו מהזרוע, לכיוון הראש באלכסון.
למה הם הורידו זרוע וראש ביחד ?
כי קודם כל, מניחים תפילין של יד ואחרי זה תפילין של ראש, והיות ולא הפסק של תפלין של יד ושל ראש, אצל שבט גד, לכן במידה כנגד מידה, צורת ההריגה היתה, של ראש ויד ביחד, כדי שלא יהיה הפסק, בין שתפילין של יד לתפילין של ראש.
יוצא עפ"י מה שאמרנו, ששבט גד, ניכון בגבורה מיוחדת.
בא הספר דברי מועד, ואומר עפ"י זה, להבין יסוד נפלא – אם פתחת את פרשת כי תצא- כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ, בכל המלחמה הזאת, מדבר הכתוב על היצר הרע.
פתחנו בתחילת השיעוראֹיְבֶיךָ למה בלשון רבים ?
כי מלבד האויב שאתה הולך להילחם איתו, יש לך אויב יותר גדול, הוא היצר הרע.
וכדי לנצח את היצר הרע, אתה צריך את הגבורה של שבט גד. בלי הגבורה של שבט גד, לא תוכל לנצח במלחמה.
איפה נמצאת הגבורה של גד ?
הגבורה של גד נמצאת, במה שכתוב גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגֻד עָקֵֽב – גד היו גיבורים.
אומרת המשנה באבות, פרק ד' - אֵיזֶהוּ גִבּוֹר? הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ.
כדי לצאת למלחמה כנגד היצר הרע, אתה צריך דבר אחד, מהו ?
להיות גיבור!
כל המשנה הזאת, מדברת כנגד ההיגיון - אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם.. אֵיזֶהוּ עָשִׁיר, הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ.. אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד, הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת, כל מה שכתוב,זה היפך השכל.
מי זה חכם ? אחד שמדבר כל היום, יכל לדבר 200 יום בלי הפסקה, דורש ודורש. אומרת המשנה – לא! הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם.
אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד ? מי שמכבדים אותו, באים פותחים לו את הדלת, סוגרים לו את הדלת, בֹא כנס..בֹא תצא..- לא! הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת.
אֵיזֶהוּ עָשִׁיר ? ביל גייטס – לא! הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, יש לו שתי פרוסות, הוא מבסוט מהחיים, הוא אפילו לא צריך לעשות ביטוח, כי אף אחד לא יגנוב לו את זה J
אֵיזֶהוּ גִבּוֹר? הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ.
הכל היפך ההיגיון!
גד, היכולת שלו היא גבורה. גד הוא גיבור.
וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים.
איזהו יֶרַח יָמִים ?
זהו חודש אלול. למה ???
כי את יוצא למלחמה על אויבך.
מי זה אויבך ?
זה יצר הרע. כדי להילחם בו, אומר לנו האר"י הקדוש – אלול, כנגד גד – אתה צריך את הגבורה של גד, כדי להילחם. אלה הדברים שכותב הספר דברי מועד, רעיון נפלא ביותר.
ישנו מדרש בשיר-השירים.
אומר המדרש(שיר-השירים רבה פרק ד) - וַיִּמָּסְרוּ מֵאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל אֶלֶף לַמַּטֶּה, אָמַר רַבִּי חֲנַנְיָה בַּר יִצְחָק בִּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף » הָלְכוּ לְמִלְחֶמֶת מִדְיָן. שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה, רַבִּי הוּנָא אָמַר שֶׁלֹא הִקְדִּים אֶחָד מֵהֶן תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ לִתְפִלִּין שֶׁל יַד, שֶׁאִלּוּ הִקְדִּים אֶחָד מֵהֶן תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ לִתְפִלִּין שֶׁל יַד לֹא הָיָה משֶׁה מְשַׁבְּחָן וְלֹא הָיוּ עוֹלִין מִשָּׁם בְּשָׁלוֹם, הֱוֵי אוֹמֵר שֶׁהָיוּ צַדִּיקִים בְּיוֹתֵר.
מה קרה ? הניח תפילין של ראש לפני תפילין של יד – לא חוזר בשלום מהמלחמה ?! מה קרה פה ?
שאלתו של הנתיבות שלום מסלונים, בפרשת מטות.
ישנו ספר נפלא שנקרא שבטי ישראל, המדבר על השבטים הקדושים, כל שבט במעלה שלו, כל שבט בייחודיות שלו, והוא שואל – מה החיבור, שהאר"י הקדוש, מחבר את שבט גד לאלול ?
הוא מדבר על זה בהרחבה גדולה, על דרך הקבלה. אנחנו לא רוצים להיכנס לדברים שקשורים לקבלה, אבל רק נתייחס למה שמביא הבני יששכר, ששם הוא מסביר מה הקשר בין כל חודש לשבט שלו.
כותב הבני יששכר- [המקור לזה, זה ספר יצירה, פרק ה, אות יג] המליך אות יו"ד במעשה, צר בהם בתולה בעולם ואלול בשנה ויד שמאל בנפש.
אם ככה יוצא, שהקב"ה ברא את יד שמאל בנפש, מזל חודש אלול, הוא כידוע בתולה, ואז השאלה שנשאלת היא – מה הקשר בין יד שמאל לחודש אלול?
אומר הבני יששכר- הנה יד שמאל, נבראה ביחד עם חודש אלול, כיון שהוא זמן המיוחד לתשובה, ותשובה מהני ליה, כיון שאנחנו קרובים כביכל  לקב"ה, והוא אב שלנו. והמקור לקירבה, שיש לנו עם הקב"ה, הוא בתפילין.
כידוע לכולם, שהקב"ה מניח תפילין, שנאמר בגמרא(מסכת ברכות) - חָשַׂף ה' אֶת זְרוֹע קָדְשׁוֹ, ומתקבלת ע"י כך,  תשובתנו ותפילתנו.
האשכנזים יש להם פיוט, שהם אומרים אותו בשיר הכבוד. יש כאלה שאומרים את זה בכל שבת, יש כאלה שאומרים את זה רק בימים נוראים, שם כתוב – פארו עלי ופארי עליו, וקרוב אלי בקראי אליו - התפילין נקראים פאר. אנחנו מניחים תפילין של הקב"ה, והקב"ה מניח תפילין, אז תפילין הם בעצם מהוות את הקירבה. למה ?
זרוע, זה מקום הנחת התפילין, כך כתוב בגמרא במסכת ברכות(ו, א) - א''ר יצחק מנין שהקב''ה  מניח תפילין שנאמר {ישעיה סב-ח} נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו בימינו זו תורה שנאמר {דברים לג-ב} מימינו אש דת למו ובזרוע עוזו אלו תפילין שנאמר {תהילים כט-יא} ה' עוז לעמו יתן..
אומרת הגמרא(מסכת מנחות ) – אין לו זרוע, פטור מהתפילין.
מקום התפילין שבראש, נקרא קדקד, כמו שנאמר בגמרא(מסכת עירובין צה, ב) - על ידך זו קיבורת בין עיניך  זו קדקד היכא אמרי דבי רבי ינאי מקום שמוחו של תינוק רופס.
זאת אומרת, שהמקום של הנחת תפילין ביד, נקרא זרוע, והתפילין שבראש נקרא קדקד.
בני גד כשהם היו הורגים את האויבים שלהם, אומר משה  וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד – הם לקחו את מקום הנחת התפילין, ובזה הם ניצחו את אומות העולם.
הקירבה המיוחדת של כנסת ישראל לקב"ה, באה לידי ביטוי בתפילין.
מלמדים אותנו רבותינו, בגמרא(מסכת סנהדרין מו, א) - אמר רבי מאיר בשעה שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי.
בשעה שאדם מצטער, נמצא בייסורים, אז אין לו את הקירבה לקב"ה. איפה זה בא לידי ביטוי ?
קלני מראשי קלני מזרועי – בתפילין של יד ובתפילין של ראש, זה החיבור שיש לקב"ה, עם כנסת ישראל.
בא הנתיבות שלום מסלונים, ואומר דבר נפלא – למה אסור להקדים תפילין של ראש, לתפילין של יד ?
ידוע לכולם, שישנו 'יהי רצון', שאומרים אותו לפני הנחת תפילין, ובו אנחנו אומרים, שאנחנו מניחים את התפילין על היד, כנגד הלב -"לשעבד בזה תאוות ומחשבות ליבנו לעבודתו יתברך שמו", ומניחים על הראש, כנגד המוח"שהנשמה שבמוחי, עם שאר חושי וכוחותיי יהיו משועבדים לאהבתו יתברך שמו".
אומר הנתיבות שלום מסלונים – כדי לדעת לצאת למלחמה, צריך לדעת לחבר את היד עם הראש. אי אפשר שלאדם תהיה מחשבה, שהוא דבוק בקב"ה רק בראש, לכן חייבים ראש וידיים.
בא הספר ילקוט הגרשוני, ואומר דבר נפלא – בפרשת בשלח כתוב(יז, ח) וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם.
שואלים חז"ל – מפני מה הגיע עמלק ? 
אומרים חז"ל - וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם כי רפו ידיהם מן התורה.
שואל הילקוט הגרשוני – רפו ידיהם מן התורה, לכן וַיָּבֹא עֲמָלֵק ?! שיקבלו פרקינסון, אם רפו ידיהם מן התורה, שיתחילו לרעוד להם הידיים!
איזה מידה כנגד מידה יש כאן ?
ואומר תשובה נפלאה ביותר – אמר הקב"ה – אם רפו ידיהם מהתורה, זה סימן שלא ראו אף פעם מלחמה. אם הייתם רואים מלחמה, לא היה לכם רפיון ידיים. למה ?
אומר הספר ילקוט הגרשוני דבר נפלא – במלחמה יש זרוע יבשה, לאומת זה, יש גם את המפקדה הכללית, את ראשי הצבא.
אי אפשר לנהל מלחמה, עם מפקדים ללא חיילים, ואי אפשר לנהל מלחמה עם חיילים ללא מפקדים. חייבים להיות מחוברים!
לכן, כשעם ישראל היו דבוקים עם הקב"ה במחשבה, אבל לא בידיים – רפו ידיהם מן התורה. מה הם אמרו ?
"מספיק שאנחנו דבוקים בקב"ה במחשבה. לא צריך את קיום המצוות בפועל, מספיק במחשבה"
אמר הקב"ה – אין דבר כזה"מחשבה". אי אפשר תפילין של ראש בלי תפילין של יד, אין דבר כזה!
צריך של יד עם של ראש, כמו שבמלחמה, צריך מפקד ביחד עם חיילים.
היות ורפו ידיהם מן המצוות, אמר הקב"ה – זה סימן שאתם לא מחברים את הראש והיד ביחד, לכן וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם.
ומה היה התיקון ?
משה עלה לראש הגבעה, והעם היו למטה, ובזה שהעם הסתכלו על משה רבינו, שהיה מפקד עליון, והיה עם ישראל נלחם, בזה הם חיברו את הראש ביחד עם היד.
הגמרא(מסכת נדרים לב) אומרת שאחד הדרכים של יצר הרע, להילחם באדם, הוא להשכיח ממנו שיש הקב"ה.
אם הוא הצליח להשכיח ממנו את זה, הוא ניצח בקרב.
אדם, ברגע שהוא זוכר את הקב"ה, הוא לא יעבור עבירה, כמו שכותב הרמ"א, בתחילת השולחן ערוך - שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד הוּא כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, זו המעלה הגדולה ביותר.
מה עושה יצר הרע ?
אומרת הגמרא(מסכת נדרים לב, ב) - ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא דבשעת יצר הרע לית דמדכר ליה ליצר הטוב – ברגע שאדם עובר עבירה, השטן דואג להשכיח ממנו את הקב"ה.
אם תזכור את הקב"ה, לעולם לא תחטא.
כותב הרמח"ל(דרך עץ החיים) – ואם היתה הידיעה רחבה ועומדת על לב בני האדם, לא היו חוטאים לעולם, אך לא היה היצר קרוב אליהם ושולט עליהם, כמו שאינו שולט במלאכים.
כותב הרמח"ל בספרו עץ החיים, שמלאך יכל לחטוא, איך ?
הוא מטפס לגבהים שאסור לא לטפס, כך כותב היערות דבש. למלאך זה, מותר להגיע עד קומה 3, לזה מותר עד קומה 5 וכד'.
כל מלאך בדרגה שלו, רוצה לראות יותר גבוה, כמו שאמר הגאון למגיד מדובנא – רבי, הלוואי והיה לי את היצר הרע שלך!
אמר לו – חס וחלילה!
איזה יצר הרע יש לך ?! מה יכל להיות ??
אמר לו הגאון מוילנה – היצר הרע שלי, הוא לטפס למקומות שאסור לטפס.
יצר הרע של מלאך, זה לראות במקומות שאסור להסתכל.
אז למה מלאכים לא חוטאים ???
אומר הרמח"ל – הקב"ה מולם. אם היתה הידיעה מונחת על הלב, לא היינו חוטאים. 
אלא מה ?
בא יצר הרע ומשכיח מאיתנו, את החיבור שבין הראש ליד. בא יצר הרע, ומנתק  את החיבור שבין הראש ליד.
בראש, יש את הקב"ה, היד, היא זאת שמבטאת את העבירות.
כל מי שמחבר את הראש לשל יד, יוצא למלחמה ונוצח!!!
זה שבט גד, הניצחון על יצר הרע, שלא לנתק את הראש מהיד!
אומרים לנו חז"ל - כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ – אתה יוצא למלחמה, חודש אלול הוא כנגד גד.
גד הוא בגבורה.
איזה גבורה יש לו ?
 וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד – הוא טורף את הזרוע ביחד עם הקדקוד. למה ???
כי הוא לא מפריד בין של יד לבין של ראש. הוא יוצא ראשון למלחמה!
לימד אותנו הכתוב, פרשת כי תצא, פרשה שיש בה את ריבוי  המצוות הגדול ביותר שבתורה.
פרשת כי תצא, פרשת יפת תואר, פרשת בן סורר ומורה, זו פרשה שעוסקת במלחמה כנגד היצר הרע.
וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים – זה חודש אלול. לבכות על מה שפגמנו באבא.
איך מתחילה הפגיעה ?
הפגיעה מתחילה בדבר אחד – מה שמצליח היצר הרע, לנתק בין תפילין של יד לתפילין של ראש.
הוא מצליח לנתק במחשבה, שיש הקב"ה בעולם, ושיש מי שמעניש, על עוברי מצוותיו, ויש מי שנותן שכר, על עושי מצוותיו.
אם אדם היה זוכר בכל רגע את הקב"ה, הוא לא היה בא לידי חטא.
למה הוא בא לידי חטא ???
בגלל סיבה אחת פשוטה – היצר הרע משכיח ממנו, את הקב"ה.
מה חובתנו ?
כולנו ניגשים שבועיים לפני ראש השנה, מאושר הבן-אדם שלא שוכח לרגע, את הקב"ה, שלא מקדים את תפילין של יד לתפילין של ראש, שהקב"ה, כל הזמן נמצא אצלו בראש!
אם לא תנתק בין תפילין של יד לתפילין של ראש, אם תהיה דבוק בקב"ה כל הזמן, תוכל להתגבר על חודש אלול, כשבט גד וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד, זה הכוח שיש לחודש הזה, להוריד את היד עם הראש ביחד, למה ???
כי אם תהיה דבוק בקב"ה, יחד עם היד ויחד עם הראש, תצא למלחמה על אויבך, מבטיח לך הקב"ה וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ – את כל מה שהוא לקח ממך, תוכל לחטוף חזרה ממנו. תוכל להחזיר לך בתשובה מאהבה, להפוך את אותם זדונות, לזכויות. מי מאיתנו לא יכל לנצל שבועיים, להתקרב לקב"ה מאהבה ?!?
לחבר בחזרה את היד לשל ראש, ובכך נזכה בע"ה כולנו, להיכתב ולהיחתם בספרם של צדיקים גמורים, לשנת גאולה וישועה במהרה בימנו אמן ואמן!!!
 
 

מתימן יבוא הישיבה המרכזית לבני עדת תימן. ירושלים רחוב תרמ"ב 6. טלפון: 02-5812531    דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com פקס: 077-4448207 חשבון בנק הדאר: 4874867
מבשר טוב - ת"ת לבני עדת תימן רחוב אבינדב 22 ירושלים. גני ילדים רחוב ארץ חפץ 116 כניסה ד ירושלים.  
 
 
דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com
לייבסיטי - בניית אתרים