אני מעוניין לתרום  |  כך התחלנו את המדרש התימני  |  וידאו - יום בחצריך  |  חומר מארכיון המדינה  |  תורמים בשקלים או בדולרים  |  קריאה בתורה לכל השנה  |  ת"ת מבשר טוב  |  ילדי תימן  |  פרשת השבוע  |  מדור פרשת השבוע  |  ס ר ט י - ו י ד א ו  |  

אתרים תימנים נוסח תימן תימני נט יד מהריץ מבשר טוב
 

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



 


יפוצו מעינותך חוצה
FacebookTwitter

      פרשת ניצבים וילך עא
דף הבית >> פרשת השבוע >> הרב ברוך רוזנבלום על פרשת השבוע >> ספר דברים הרב רוזנבלום >> פרשת ניצבים וילך עא
 
בס"ד
פרשת נצבים-וילך – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"א.
 
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת נצבים-וילך. אלה הפרשיות המסיימות את שנת תש"ע.
הפרשה פותחת - אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל.
כותב הזוהר הקדוש – הַיּוֹם, זהו ראש השנה.
ממילא אם כתוב אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם, הכוונה היא לראש השנה.
הזוהר הקדוש, מביא את זה בכמה מקומות – בספר איוב(א, ו) וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל-ה' וַיָּבוֹא גַֽם-הַשָּׂטָן בְּתוֹכָֽם...
(מלכים ב ב', ד) וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹא שָׁמָּה וַיָּסַר אֶל-הָעֲלִיָּה וַיִּשְׁכַּב-שָֽׁמָּה...
אם כתוב כאן אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם, הכוונה היא לראש השנה. כולנו נתייצב לדין, בראש השנה, כמו שכותב לנו ר' אמנון  ממגנצא בפיוט שלו –"וכל בעלי עולם, יעברון לפניו כבני מירון".
לפני שניגש לדבר על הנושא שאנחנו רוצים לדבר בו היום,  שזה ענין ראש השנה ועבודת השופר בראש השנה, נעמוד קודם כל על נושא בפרשת השבוע, נקודה קטנה, ולאחר מכן, נעבור לעסוק בענין ראש השנה.
אומר רש"י על הפסוק - והוא יהיה לך לאלהים. לפי שדבר לך ונשבע לאבותיך שלא להחליף את זרעם באמה אחרת, לכך הוא אוסר אתכם בשבועות הללו, שלא תקניטוהו אחר שהוא אינו יכול להבדל מכם. עד כאן פרשתי לפי פשוטו של פרשה. ומדרש אגדה, למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות, לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים, חוץ ממ''ט שבתורת כהנים, הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו, התחיל משה לפיסם אתם נצבים היום, הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כליה והרי אתם קימים לפניו.
שואלים כל המפרשים, על דברי חז"ל האלה – לכאורה, משה עשה כאן דבר והיפוכו, הוא הפחיד את עם ישראל ב-צ"ח קללות, או עוד 49 קללות, בפרשת כי-תבוא, וביחד 147 קללות, ואחרי שעם ישראל נבהל, הוא אומר להם - הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כלייה, אז אל תהיו בלחץ.
לכאורה, הדבר הזה לא מובן, אם אתה מעונין להביא אותם לחרדה, אז למה אתה מרגיע אותם? זאת השאלה שכולם שואלים.
ישנו משל נפלא של המגיד מדובנא – משל למלך, שהיה לו בן חולה מאוד, והבן שלו שכב במיטה עם חום גבוה, קודח מחום, כבר לא אוכל כמה ימים, וכל הרופאים מנסים למצוא מה פשר המחלה, ולא מוצאים את הסיבה...
אומרים למלך – תשמע, יש רופא אחד באוסטריה, מומחה גדול, אולי תזמין אותה, והוא אולי ימצא מזור לבנך.
הזמין אותו המלך ואמר לו – תקבל כל סכום שתרצה, רק תרפא את הילד שלי.
הרופא מגיע, הוא בודק את הילד ואומר למלך – אדוני המלך, מצאתי את הבעיה של הבן שלך, יש לו דלקת בקיבה, הוא צריך להקיא את הדלקת הזאת, אחרת יצטרכו לפתוח את הבטן.. אין ברירה אחרת..
שואל אותו המלך – איך גורמים לכך, שהוא יוציא את הדלקת?
אמר לו הרופא – אם הוא יקיא כמה פעמים, אז ההקאה תוציא את המיצים של הקיבה, וזה יגרום לו להקיא את המוגלה.
אמר הרופא – ארשום לו כדורים, הוא יתחיל להקיא  - פעם, פעמיים, שלוש.... עד שתצא מוגלה עם דם, ונדע שהוא התרפא.
אומר המלך לרופא – אדוני, הבן שלי לא לוקח כדורים, חוץ מכדורי פלאפל, הוא לא מכניס שום כדור לפה J
אם אתה רוצה, אתה יכל לתת לו בזריקות.
אמר הרופא – אין לזה זריקות. או סירופ או כדורים.
אמר לו המלך – לא זה ולא זה. בפה, הוא לא מכניס כדורים.
אמר לו הרופא - בסדר.... מוציא את הפנקס, ומתחיל לרשום מרשמים....
שואל אותו המלך – אדוני הרופא, למי אתה רושם את זה? למי זה הולך?
זה בשביל הבן שלך!
אדוני, לא שמעת שהבן שלי, לא בולע כדורים???
שמעתי, ואני רושם תרופות.
טוב... הוא מסיים לרשום ונותן למלך – קח, לך תשלח מישהו שיביא את התרופות.
הולך השליח, וחוזר מבית מרקחת, עם שתי סלים ותרופות.
הוא נכנס לחדר, והמלך מסתכל ושואל אותו – למי זה הבית מרקחת הנייד הזה?!
זה לבן שלך.
הבן שלי?! אין סיכוי, הוא אפילו כדורי מציצה לא לוקח, אין מה לדבר!
טוב שמעתי אותך... תן לעבוד... לוקח את הכדורים ומתחיל לכתוש אותם...
המלך מסתכל ולא מבין מה הולך כאן....
אחרי שגמר לכתוש חצי שקית, התחיל לפזר אותה מסביב לראש של החולה...
החולה נושם את הריח של האבקה... פתאום.... בעעעע.... התחיל להקיא..
יופי.... זה עובד...
לוקח עוד אבקה... עוד פעם מקיא... עוד אבקה... עוד פעם מקיא.... ככה עשר פעמים.
ב"ה יצאה המוגלה...
אמר לו הרופא למלך – אחרי שאמרת לי שהוא לא מוכן לקחת תרופות, הבנתי מה שאתה מדבר. אם הוא היה מוכן לקחת תרופות, יכלנו לפתור את זה בקופסה אחת, אבל אם הוא לא מוכן לקחת, אז אין ברירה, צריכים לכתוש לו הרבה תרופות.
אומר המגיד מדובנא – אם עם ישראל היתה בו יראה, לא היו צריכים את הקללות  מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה
כשהקב"ה ראה שהם לא מפחדים, אז צריכים 98 קללות.
כשעם ישראל מפחד מזה,  אמר להם הקב"ה – זה מה שרציתי. אם הייתם מפחדים בלי זה, לא היה צריך את כל הקללות. כל ה-147 קללות, צריכים כדי להביא אתכם למורא. זה היסוד!
באים רבותינו ואומרים - אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם – אחד הדרכים להגיע לזכייה בדין, הוא זה שאדם מפחד מן הדין. אם אדם ניכנס שקט ושליו, ליום הדין, הוא מאחל לעצמו ברכה"שלום יהיה לי", הוא מאחל לעצמו, כתיבה וחתימה טובה.

"מה רע, שישים שנה לא השתניתי, לא לטובה ולא לרעה, אז למה שיהיה לי יותר גרוע?!"
אומרת התורה -(דברים כט, יח) וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה – זה הדבר הכי גרוע שיכל להיות! {יט} לֹא יֹאבֶה ה' סְלֹחַ לוֹ...
ממילא, אחד הדברים שמסייעים לאדם לזכות בדין, זה כאשר אדם מפחד מיום הדין. עצם זה, זה מראה, שהוא יודע שיש כאן מלך, שיושב בדין, וגוזר, וכותב וחותם, וכולם כעוברים לפניו, אחד אחד. אי אפשר לשקר אותו, הקב"ה בוחן את הלב שלך, הוא יודע אם ההבטחה שלך, היא הבטחה. אם ההבטחה היא אמתית  וכנה באותו זמן, זהו יום הדין.
ברגע שאדם בא עם מורא ופחד, ביום הדין, זה עצמו מהווה זכיה ביום הדין. 
אנחנו בע"ה היום,  רוצים לעסוק בעבודת השופר, ובע"ה להיכנס לעומק עבודת ראש השנה:
השופר רמוז בפרשה שלנו, במילים(דברים כט, יז) שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה  ר"ת שופר.
לפני שנדבר על ענין השופר, ואני אומר כבר עכשיו, שהענין הוא קצת עמוק, אני מקווה שבס"ד נזכה להעביר את הדברים, אבל צריך לדעת, כשאנחנו מקיימים מצות שופר, כי הקב"ה אמר לתקוע בשופר, כמו שהגמרא אומרת(מסכת ראש השנה טז, א) - ואמר רבי יצחק למה תוקעין בר''ה למה תוקעין רחמנא אמר תקעו.
אנחנו מברכים"אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לשמוע קול שופר", כל אחד שומע קול שופר, וזו המצווה שאנחנו מקיימים. זו המצוה, וכל מה שנאמר עכשיו, זה יהיה רק כדי להעמיק  במצוה, בתוכן שלה, אבל המצוה עצמה, זה לשמוע קול שופר ולהמליך את הקב"ה בשופר.
בואו נתחיל שלב אחר שלב, ובע"ה אנחנו נבין דברים שרבותינו מגלים לנו, מה מונח בשופר:
צריך לדעת, שכל זמן שלא תוקעים בשופר, בראש השנה, הקב"ה מנהל את העולם בדין ולא ברחמים, כך כתוב במדרש(ויקרא רבה, פרשת אמֹר, כט, ג) - רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי נַחְמָן פָּתַח(תהלים מז, ו): עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה ה' בְּקוֹל שׁוֹפָר, בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וְעוֹלֶה עַל כִּסֵּא דִּין, בַּדִּין הוּא עוֹלֶה, מַאי טַעַם, עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה, וּבְשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נוֹטְלִין אֶת שׁוֹפְרֵיהֶן וְתוֹקְעִין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עוֹמֵד מִכִּסֵּא הַדִּין וְיוֹשֵׁב בְּכִסֵּא רַחֲמִים, דִּכְתִיב: ה' בְּקוֹל שׁוֹפָר, וּמִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶם רַחֲמִים וּמְרַחֵם עֲלֵיהֶם וְהוֹפֵךְ עֲלֵיהֶם מִדַּת הַדִּין לְרַחֲמִים, אֵימָתַי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי.
ממשיך המדרש ואומר - רַבִּי יֹאשִׁיָּה פָּתַח(תהלים פט, טז): אַשְׁרֵי הָעָם יֹדְעֵי תְרוּעָה ה' בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן, רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַר קְרָא בַּחֲמִשָּׁה זְקֵנִים שֶׁהֵם נִכְנָסִים לְעַבֵּר אֶת הַשָּׁנָה, מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה מַנִּיחַ סַנְקְלִיטִין שֶׁלּוֹ מִלְּמַעְלָן וְיוֹרֵד וּמְצַמְצֵם שְׁכִינָתוֹ בֵּינֵיהֶם מִלְּמַטָּן, מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אוֹמְרִים הָא תַּקִּיף הָא תַּקִּיף, הָא אֱלָהָא הָא אֱלָהָא, מִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ(תהלים פט, ח): אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדשִׁים רַבָּה, מֵנִיחַ סַנְקְלִיטִין שֶׁלּוֹ וּמְצַמְצֵם שְׁכִינָתוֹ בֵּינֵיהֶם לְמַטָּה, כָּל כָּךְ לָמָּה, שֶׁאִם טָעוּ בִּדְבַר הֲלָכָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵאִיר פְּנֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן.
אָמַר רַבִּי יֹאשִׁיָּה, כְּתִיב: אַשְׁרֵי הָעָם יֹדְעֵי תְרוּעָה, וְכִי אֵין אֻמּוֹת הָעוֹלָם יוֹדְעִים לְהָרִיעַ, כַּמָּה קְרָנוֹת יֵשׁ לָהֶן, כַּמָּה בּוּקִינוּס יֵשׁ לָהֶם, כַּמָּה סַלְפִּירְגָסִי יֵשׁ לָהֶם, וְאָמַרְתָּ: אַשְׁרֵי הָעָם יֹדְעֵי תְרוּעָה, אֶלָּא שֶׁהֵן מַכִּירִין לְפַתּוֹת אֶת בּוֹרְאָן בִּתְרוּעָה, וְהוּא עוֹמֵד מִכִּסֵּא הַדִּין לְכִסֵּא רַחֲמִים וּמִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶם רַחֲמִים וְהוֹפֵךְ לָהֶם מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת רַחֲמִים, אֵימָתַי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי.
לשון המדרש הוא, שרק עם ישראל יודעים"לפתות" את הקב"ה, שום אומה אחרת לא יודעת לעשות זאת.
והשאלה שנשאלת היא – מה הפיתוי שיש בתקיעת שופר? ולמה אם גוי ייקח שופר, ויתקע, הוא לא ידע"לפתות" את הבורא?
שאלה נוספת, שמובאת בגמרא(מסכת ראש השנה טז, א) -  אמר רבי אבהו למה תוקעין  בשופר של איל אמר הקדוש ברוך הוא תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני.
פירוש הדבר, שאנחנו תוקעים בשופר, כאילו אנחנו בעקידה.
והשאלה שנשאלת היא – מה יש, אנחנו לא עושים שום פעולה. אנחנו יושבים ושומעים תקיעת שופר, ואומרת הגמרא, שבזה שאתה שומע תקיעת שופר מאיל, נחשב לך כאילו עקדת עצמך.
איפה העקידה? מה עשינו פה?! לא פשטנו צווארנו.... שום דבר... איפה בא לידי ביטוי כאילו עקדתם עצמכם לפני?
הזכרנו בשבוע שעבר, למי שזוכר את דברי הספרי, שאומר שעקידת יצחק היתה בראש השנה.
הוא מביא על זה פסוק(בראשית כב, יד) אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶֽה. הַיּוֹם זהו ראש השנה, כך מביא הזוהר, וכך גם אומר הספרי.
אומר המדרש(תנחומא פרשת וירא, אות כג), מביא המדרש את אותם דברים, כמו של הספרי, רק הוא לא אומר שזה היה בראש השנה  - אָמַר לוֹ: כְּשֵׁם שֶׁהָיָה בְלִבִּי מַה לַּהֲשִׁיבְךָ וְלוֹמַר לְךָ, אֶתְמוֹל אָמַרְתָּ לִי כִּי בְּיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע, עַכְשָׁו אַתָּה אוֹמֵר לִי הַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה, וְכָבַשְׁתִּי אֶת יִצְרִי וְלֹא הֵשַׁבְתִּיךָ, כָּךְ כְּשֶׁיִּהְיוּ בָנָיו שֶׁל יִצְחָק חוֹטְאִין וְנִכְנָסִין לְצָרָה, תְּהֵא נִזְכָּר לָהֶן עֲקֵדָתוֹ שֶׁל יִצְחָק וְתֵחָשֵׁב לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ אֶפְרוֹ צָבוּר עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְתִסְלַח לָהֶן וְתִפְדֵּם מִצָּרָתָן. זוהי בקשתו של אברהם אבינו
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה אָמַרְתָּ אֶת שֶׁלְּךָ וְאֹמַר אֲנִי אֶת שֶׁלִּי. עֲתִידִין בָּנָיו שֶׁל יִצְחָק לַחֲטוֹא לְפָנַי וַאֲנִי דָן אוֹתָם בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. אֶלָּא אִם מְבַקְשִׁין שֶׁאֲחַפֵּשׂ לָהֶן זְכוּת וְאֶזְכֹּר לָהֶן עֲקֵדַת יִצְחָק, יִהְיוּ תוֹקְעִין לְפָנַי בְּשׁוֹפָר שֶׁל זֶה. אָמַר לוֹ: וּמַה הוּא הַשּׁוֹפָר? אָמַר לוֹ: חֲזוֹר לַאֲחוֹרֶיךָ. מִיָּד, וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחָז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו.
בפעם הראשונה, שאברהם אבינו רואה שופר, שזה כשהאיל הסתבך בקרניו
זֶה אֶחָד מֵעֲשָׂרָה דְּבָרִים שֶׁנִּבְרְאוּ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יִהְיוּ תוֹקְעִין לְפָנַי בְּקֶרֶן אַיִל וְאוֹשִׁיעֵם וְאֶפְדֵּם מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם. וְהוּא שֶׁדָּוִד מְשַׁבֵּחַ, מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי וּמְנוּסִי(ש"ב כב, ג).
עד כאן דברי התנחומא.
במדרש רבה(בראשית רבה, פרק נו, ט)  מובא - וַיִּשָֹּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר(בראשית כב, יג), מַהוּ אַחַר, אָמַר רַבִּי יוּדָן אַחַר כָּל הַמַּעֲשִׂים יִשְׂרָאֵל נֶאֱחָזִים בַּעֲבֵרוֹת, וּמִסְתַּבְּכִין בְּצָרוֹת, וְסוֹפָן לִגָּאֵל בְּקַרְנוֹ שֶׁל אַיִל, שֶׁנֶּאֱמַר(זכריה ט, יד): וַה' אֱלֹהִים בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע וגו'.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אַחַר כָּל הַדּוֹרוֹת, יִשְׂרָאֵל נֶאֱחָזִים בַּעֲבֵרוֹת, וּמִסְתַּבְּכִין בְּצָרוֹת, וְסוֹפָן לִגָּאֵל בְּקַרְנוֹ שֶׁל אַיִל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַה' אֱלֹהִים בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע
.
עד כאן, דברי שתי המדרשים.
יוצא, שבתקיעת שופר אנחנו נושעים, הקב"ה מוחל לנו על העוונות,"בתקיעת שופר, כאילו עקדתם עצמכם לפני".
אנחנו רוצים להבין, מה המיוחד בשופר הזה, מה יש בשופר הזה, שכל הישועות נאמרו בו?
רעיון נוסף, מופיע בדברי גמרא(מסכת ראש השנה טז, א) - בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בר''ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון שנאמר {תהילים לג-טו} היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם ובחג נידונין על המים.
אומרת הגמרא, באותו עמוד למטה - תניא א''ר יהודה משום ר''ע  מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח מפני שהפסח זמן תבואה הוא אמר הקב''ה הביאו לפני עומר בפסח כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות ומפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת מפני שעצרת זמן פירות האילן הוא אמר הקב''ה הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן ומפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג אמר הקדוש ברוך הוא נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה ואמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר.
מובא כאן, שכמו שאם נותנים בחג הפסח תבואה, מתברכים התבואות, וכמו שבחג העצרת נותנים שתי הלחם, אז מתברכים הפירות, וכמו שבחג הסוכות מביאים מים, מתברכים המים, כך בראש השנה, כמו שאומרים מלכויות וזיכרונות ושופרות, כך הקב"ה מולך עלינו, וזה שהוא מולך עלינו, זו הברכה הכי גדולה שיכולה להיות!
איך ממליכים את הקב"ה?
ואמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות מלכיות כדי שתמליכוני עליכם!
אז לכאורה, במה זה מספיק?
בזה שאנחנו אומרים זיכרונות מלכויות ושופרות, זה מספיק.
ממשיכה הגמרא ואומרת - מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר.
הגמרא סוטרת את עצמה, מיני ובי, בהתחלה אומרת הגמרא - ואמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות – זה מספיק, וכשהגמרא מסיימת, היא אומרת -  ובמה בשופר.
אז אם אתה אומר ובמה בשופר, אז זה לא ואמרו לפני.
היה צריך לומר תקעו לפני מלכיות זכרונות ושופרות, אבל הגמרא לא אומרת את זה, אלא היא אומרת - ואמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות, ובסוף היא שואלת – ובמה?
מה זה ובמה?  בפה!
אתה אומר ואמרו לפני, אם אמרו, אז זה אמירה בפה בלבד. למה הגמרא ממשיכה ובמה בשופר? כך שואלים המפרשים, על דברי הגמרא.
אנחנו בע"ה, רוצים להעמיק בדברים:
ישנו ספרי, בפרשת בהעלותך, שהוא הקטע המסיים את סדר השופרות(במדבר י, י) וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.
רבותי, זה המקור בתורה, כמו שאומר הספרי, למלכויות זיכרונות ושופרות.
אומר הספרי - וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת, הרי שופרות. וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן, הרי זיכרונות. אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, הרי מלכויות.
שואל הספרי – אם ככה יוצא, שבתורה כתוב קודם כל שופרות, זיכרונות ובסוף מלכויות, והרי אנחנו לא אומרים ככה, אלא קודם כל מלכויות, זיכרונות ובסוף שופרות – זה נגד מה שכתוב בתורה!
מה ראו חכמים, לומר מלכויות בהתחלה, אם בפסוק כתוב  אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם בסוף? אלא, המליכהו עליך בתחילה, ואחר-כך, בקש רחמים מלפניו.
קודם כל תמליך את הקב"ה, ואחרי שהמלכת אותו, בקש רחמים!
במה תמליך אותו, שואל הספרי?
ואומר – בשופר. ואין שופר, אלא של חירות, שנאמר(ישעיה כז, יג) בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל.
שואל הספרי – אבל איני יודע מי התוקע?
תלמוד לומר(זכריה ט, יד)  וַה' אֱלֹהִים בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע.

ועדין איני יודע מאין התקיעה יוצאה?
תלמוד לומר -(ישעיה סו, ו) קוֹל שָׁאוֹן מֵעִיר קוֹל מֵֽהֵיכָל
אומר לך הספרי – בתורה כתוב לך מה הסדר- וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת, הרי שופרות. וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן, הרי זיכרונות. אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, הרי מלכויות. אז למה אנחנו לא עושים ככה?
אומר לך הספרי – קודם כל תתחיל מלכויות, תמליך את הקב"ה, ואחרי זה תבקש ממנו!
שואל הספרי – במה ממליכים אותו?
ואומר – בשופר.
מי תוקע בשופר?
הקב"ה.
מאיפה יוצאים הקולות?
מבית המקדש.
תשאל את המתפללים – מי תוקע כאן?
יגידו לך – משה... דוד... יחזקאל...
אומר הספרי – יש לך טעות! אתה יודע מי תוקע בשופר? האלוקים תוקע בשופר, שנאמר(זכריה ט, יד)  וַה' אֱלֹהִים בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע.
זאת אומרת, שמי שיתקע בשופר בע"ה, זה יהיה הקב"ה! ולא משה, ולא דוד, ולא יחזקאל!
כל המפרשים מנסים להבין, למה הספרי מתכוון.
אנחנו בע"ה, רוצים להבין את הענין, בואו וניכנס לעומק הדברים:
רעיון נפלא, מביא אותו המהרש"א, במסכת ראש השנה, אבל מקור הדברים קדום הרבה יותר, הוא מופיע בכתבי ר' יוסף אלבו(בעל העיקרים חלק א, מאמר א, פרק ד).
רבותי, אני אומר קודם כל, את היסוד שלו:
מי שראה פעם את ספר העיקרים, של ר' יוסף אלבו... אנחנו לאחר התפילה אומרים, חוץ מעלינו לשבח שדיברנו בשבוע שעבר, אומרים, או שש זכירות, לפי מה שאומרים האשכנזים, או עשר זכירות, שאומרים בני עדות המזרח, ולאחר מכן יש י"ג עיקרים.
הרמב"ם חילק את העיקרים, לי"ג חלקים.
ר' יוסף אלבו, חולק עליו וסובר שישנם רק שלושה עיקרים, וזה הספר שנקרא ספר העיקרים.
ר' יוסף אלבו, הוא אחד מהראשונים, והוא חולק על הרמב"ם. הוא סובר שיש רק שלושה עיקרים והשאר כמו ענפים היוצאים מן העץ.
 
נקריא את מה שהוא כותב, וממנו נתחיל את העבודה – הדרך הנכון, שיראה לי בספירת העיקרים, שהם שורשים ויסודות לתורה האלוקית  הוא, כי העיקרים הכוללים לדת האלוקית הם שלושה – מציאות ה', השגחה לשכר ולעונש, תורה מן השמים. ואלו השלושה, הם אבות לכל העיקרים.
הראיה שלי, שאלה היסודות- מראש השנה.
בראש השנה, באו אנשי כנסת הגדולה, ותיקנו לנו סדר עבודה, בתפילת המוסף – מלכויות, זיכרונות ושופרות.
המורה על היות שלושת העיקרים האלו, שהם שורש ויסוד  לאמונה, אשר בה יגיע האדם אל ההצלחה האמיתית, הוא מה שיסדו לנו, אנשי כנסת הגדולה, בתפילת המוסף של ראש השנה, שלוש ברכות – מלכויות, זיכרונות ושופרות.
מלכויות, כנגד  מציאות ה'. זיכרונות, כנגד שכר ועונש. שופרות, כנגד תורה משמים.

כי ברכת המלכויות, היא כנגד מציאות ה', וזה מה שאנחנו אומרים - עַל כֵּן נְקַוֶּה לְךָ יְיָ' אֱלֹהֵינוּ... יכירו וידעו כל יושבי תבל. כי לך תכרע כל ברך. תשבע כל לשון... ויקבלו כולם את עול מלכותך.. זה מלכויות. יסוד ראשון, מציאות ה'.

זיכרונות, שכר ועונש - אַתָּה זוֹכֵר מַעֲשֵׂה עוֹלָם וּפוֹקֵד כָּל יְצוּרֵי קֶדֶם.
נח היה צדיק, ניצל בתיבה –"וגם את נח באהבה זכרת". הרשעים שלא היו ככה, תבעו במבול – שכר ועונש.
וברכת השופרות, לרמוז על העיקר השלישי, שהוא תורה מן השמים, ועל כן נאמר אַתָּה נִגְלֵיתָ בַּעֲנַן כְּבוֹדֶךָ עַל עַם קָדְשְׁךָ לְדַבֵּר עִמָּם מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּם קוֹלֶךָ, ולפי שמתן תורה היה באמצעות קול שופר חזק מאוד, לכן הוא נקרא שופרות.
וזהו שאמר הנביא ישעיהו(לג, כב) כִּי ה' שֹׁפְטֵנוּ ה' מְחֹקְקֵנוּ ה' מַלְכֵּנוּ הוּא יוֹשִׁיעֵֽנוּ  – אתה רוצה ישועה, תאחוז בשלושת היסודות האלה.
כִּי ה' שֹׁפְטֵנוּ זה יסוד שכר ועונש. ה' מְחֹקְקֵנוּ  זה תורה משמים, שנאמר(דברים לג, כא) כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן
ה' מַלְכֵּנוּ זה יסוד מציאות ה'.
ממשיך ר' יוסף אלבו וכותב – על כן סיים הוּא יוֹשִׁיעֵֽנוּ, כלומר, כי עיקר הצלחת האדם תלוי באמנתם, יש לו בהם יתרון גדול על כל העולם, וראוי שיושיענו בייחוד על כולם.
אומר לנו ר' יוסף אלבו – אתה רוצה להיוושע?? כל יהודי צריך ישועה בראש השנה... הישועה טמונה בשלושת הדברים האלה. זה מה שאומר  הנביא הוּא יוֹשִׁיעֵֽנוּ! אם אתה מאמין במציאות ה', אם אתה מאמין שהוא השופט, אם אתה מאמין שתורה מן השמים, הוּא יוֹשִׁיעֵֽנוּ  - זו הישועה!
באו אנשי כנסת הגדולה, שידעו מה נעשה בשמים ביום הדין, ואמרו לנו – אתם רוצים ישועה בראש השנה???
זה הסדר – מלכויות, זיכרונות ושופרות!
לאחר ההקדמה הזאת, של ר' יוסף אלבו, שעומד עליה גם המהרש"א, במסכת ראש השנה, אני רוצה ברשותכם, לחזור לשיעור הקודם, ולהזכיר כמה עקרונות, שדיברנו בשיעור הקודם:
רב, שכתב את תפילת ראש השנה, כתב לנו שנדע, שיום הדין, ראש השנה, נקבע כבר לפני 5771 שנים.
הקב"ה אמר אותו לאדם הראשון, באותו יום, א' בתשרי, לפני 5771 שנים.
"מראשית כזאת הודעת, ומלפנים אותה גילית, זה היום, תחילת  מעשיך, זיכרון ליום ראשון"
כל מה שאנחנו עושים בראש השנה, חוזרים לנקודת ההתחלה של יום ראשון.
עפ"י זה, הסברנו בשבוע שעבר, למה אנחנו משתחווים בראש השנה.
מה זה"ואנחנו כורעים ומשתחווים"? מה זה"עלינו לשבח"? מה זה ההשתחוויה?
זה כנגד מה שהנחש פיתה, את אדם וחווה לא להשתחוות... זה דיברנו בשבוע שעבר, ואנחנו רוצים להמשיך.
כותב הר"ן(מסכת ראש השנה, פרק ג, דף ג' מדפי הרי"ף) את הסדר של היום הראשון.
היום הראשון, הכוונה לא' בתשרי, יום בריאת האדם, יום השישי בשבוע.
 
אומר המדרש(ויקרא רבה, פרשת אמֹר, כט) - בְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה  עָלָה בַּמַּחֲשָׁבָה, בַּשְּׁנִיָּה נִתְיָעֵץ עִם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, בַּשְּׁלִישִׁית כִּנֵּס עֲפָרוֹ, בָּרְבִיעִית גִּבְּלוֹ, בַּחֲמִישִׁית רִקְּמוֹ, בַּשִּׁשִּׁית עֲשָׂאוֹ גֹּלֶם, בַּשְּׁבִיעִית נָפַח בּוֹ נְשָׁמָה, בַּשְּׁמִינִית הִכְנִיסוֹ לַגָּן, בַּתְּשִׁיעִית נִצְטַוָּה, בָּעֲשִׂירִית עָבַר, בְּאַחַת עֶשְׂרֵה נִדּוֹן, בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה יָצָא בְּדִימוּס. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם, זֶה סִימָן לְבָנֶיךָ כְּשֵׁם שֶׁעָמַדְתָּ לְפָנַי בַּדִּין הַיּוֹם הַזֶּה וְיָצָאתָ בְּדִימוּס, כָּךְ עֲתִידִין בָּנֶיךָ לַעֲמֹד לְפָנַי בַּדִּין בְּיוֹם זֶה וְיוֹצְאִין לְפָנַי בְּדִימוּס, אֵימָתַי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ.
זאת אומרת, שהקב"ה אמר לאדם הראשון, דע לך, מהיום והלאה, כשם שדנתי אותך היום, וקבעתי את דינך, שאתה צריך לעבוד קשה לפרנסתך, ועל אשתך גזרתי, שבעצב תלד בנים, ועל הנחש גזרתי, שעפר יאכל כל ימי חיו, זה היה בראש השנה! כבר 5771 שנה, יושב הקב"ה בדין, בכל שנה ושנה.
אנחנו, יש לנו נשמה, את הנשמה הזאת, נפח הקב"ה באדם הראשון, וכולנו היינו בתוכו, כל נשמות העולם, היו בתוך אדם הראשון.. הקב"ה נפח בו נשמה, בשעה השביעית, של יום השישי.
מה פירוש הדבר נשמה? למה קוראים לנשמה, נשמה?
הפירוש הפשוט של הדבר – נשמה, מלשון נשימה, ויש לזה סימוכין מדברי מדרש(בראשית רבה, פרק יד, אות ט):
רַבִּי בִּיסְנִי וְרַבִּי אַחָא וְרַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר אוֹמְרִים, הַנְּשָׁמָה הַזּוֹ מְמַלְּאָה אֶת כָּל הַגּוּף, וּבְשָׁעָה שֶׁאָדָם יָשֵׁן הִיא עוֹלָה וְשׁוֹאֶבֶת לוֹ חַיִּים מִלְּמַעְלָה. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא אָמַר, עַל כָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה שֶׁאָדָם נוֹשֵׁם צָרִיךְ לְקַלֵּס לַבּוֹרֵא, מַה טַּעַם(תהלים קנ, ו): כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ, כָּל הַנְּשִׁימָה תְּהַלֵּל יָהּ.
ההלכה, אם קובעים שאדם מת, זה לא  א.ק.ג, אלא לוקחים נוצה ושמים אותה ליד האף.
כל זמן שיש אוויר והנוצה זזה, מפנים עליו את הגל, אפילו שיודעים שנפל לו על הראש חצי טון. מבחינת התורה, אם יש אוויר, הוא חי.
זו הנשמה – מקור החיים.
בא ר' חיים מוולוז'ין(נפש החיים שער ג, פרק טו ואומר – אם בגלל הנשימה, היו קוראים לזה נשמה, גם בהמה נושמת, גם קוף נושם וגם ינשוף נושם, אז מה תגיד, שיש להם נשמה?! אז למה קוראים לזה נשמה?
לא בגלל שהם נושמים, כי הקב"ה נפח באדם נשמה.
הנפיחה, שהקב"ה נפח באדם, לכן הנשמה נקראת נשמה, שנאמר וַיִּפַּח בְּאַפּוֹ נִשְׁמַת חַיִּים.
אומרים לנו חז"ל – מה שהקב"ה נפח, הוא נתן משלו, אז חלק אלוהָ ממעלה, שנקראת נשמה, נמצאת בנו, ממתי?
מהשעה השביעית של יום השישי, היום הראשון בבריאה.
רבותי, אם אלה פני הדברים, אני רוצה בע"ה לעמוד על משפט אחד, שכותב השם משמואל, בספרו, במערכות ראש השנה, מה שאביו אמר לו, משפט אחד:
הגיד לי, כבוד קדושת אבי זצ"ל, האדמו"ר מסוכטשוב – ענין השופר של ראש השנה, הוא מעין מאן דכתיב באדם הראשון וַיִּפַּח בְּאַפּוֹ נִשְׁמַת חַיִּים, וזה מה שכתב בספרי, בפרשת בהעלותך, שהקב"ה, הוא התוקע.
כולם מתפלאים, מי תוקע?!
דוד תוקע, משה תוקע, יחזקאל תוקע... אומר הספרי – לא! הקב"ה תוקע!
אומר השם משמואל – אמר לי אבי, בראש השנה, אנחנו חוזרים לנקודת ההתחלה, שהרי נאמר זה היום תחילת מעשיך זיכרון ליום הראשון ומה היה ביום הראשון?
וַיִּפַּח בְּאַפּוֹ נִשְׁמַת חַיִּים. כשאנחנו לוקחים את השופר, ונופחים בו, אנחנו חוזרים לנטילת הנשמה, שהקב"ה הכניס באדם הראשון. זה מה שקרה בראש השנה, ולכן אנחנו תוקעים בשופר.
שואל הספרי – ומי תוקע בשופר?
אומר הספרי – הקב"ה תוקע בשופר.
שאלנו – הרי דוד תוקע, משה תוקע, יחזקאל תוקע...
אומר לך השם משמואל – לא! אבי אמר לי, שמה שאנחנו תוקעים בשופר, זה זכר ל וַיִּפַּח בְּאַפּוֹ נִשְׁמַת חַיִּים.
אז כמו שהקב"ה נפח באדם נשמה, בראש השנה, אנחנו עושים את זה באמצעות שופר.
עד כאן, יסוד מספר אחד.
רבותי, אנחנו אומרים בכל בוקר" אֲדוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר מָלַךְ, בְּטֶרֶם כָּל יְצִיר נִבְרָא"
הקב"ה מלך כאן, עוד בטרם היה כאן אדם הראשון. מה קרה אחרי שאדם הראשון נברא?
לְעֵת נַעֲשָׂה בְּחֶפְצוֹ כֹּל, אֲזַי מֶלֶךְ שְׁמוֹ נִקְרָא.  מה ההבדל בין קודם לאחר-כך?
לפני שאדם הראשון נברא, הקב"ה היה מושל. אחרי שאדם נברא, הקב"ה נהיה מלך.
מקודם הוא היה אֲדוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר מָלַךְ, הוא מלך בכוח כביכל, ולאחר מכן, שאדם הראשון נברא, היה כאן מצב חדש לְעֵת נַעֲשָׂה בְּחֶפְצוֹ כֹּל, אֲזַי מֶלֶךְ שְׁמוֹ נִקְרָא, עכשיו יש מישהו שיקרא לו מלך. עכשיו יש את המהות של מלך.
מלך, לא יכל להיות בכפיה – ומלכותו ברצון קיבלו עליהם.
אומר הגאון מוילנה -(תהלים כב, כט) כִּי לַה' הַמְּלוּכָה וּמשֵׁל בַּגּוֹיִם – על ישראל הוא מולך ברצון, על הגויים הוא מושל.
מושל זה בכוח, מלך, זה ברצון!
אני רוצה להגיד יסוד, שראיתי אותו בספר דולה ומשקה, של הגאון ר' יעקב הורביץ זצ"ל, בשם מורו ורבו, ר' יצחק קוטנר.
כשראיתי את זה השבוע, פשוט תפסתי בהלה ממה שהוא כותב. ברגע הראשון, לא הבנתי איך הוא עלה על הרעיון הזה. תשמעו מה הוא אומר:
האריה, הוא מלך החיות.
הנשר, הוא מלך העופות.
השור, הוא מלך הבהמות.
שואל ר' יצחק קוטנר – למה שהנשר, לא יהיה מלך החיות?
הוא יכל לבוא לאריה מלמעלה, כמו אפצ'י, ולתת לו קטנה בראש J, למה הוא לא נחשב מלך על האריות? כך הוא שואל.
ולמה האריה, שיש לו כזאת רעמה, ושהוא נותן שאגה כל היער זז, לא יכל להיות מלך על העופות?
אומר ר' יצחק קוטנר – מלך, יכל להיות רק במינו. נשר, יכל להיות מלך, רק במינו – על העופות.
אריה, יכל להיות מלך על החיות. השור, הוא על הבהמות. מלך שייך רק במינו.
שואל ר' יצחק קוטנר שאלה מפחידה – תגידו לי, מה אתם ממליכים את הקב"ה בראש השנה??? מה יש לכם איתו?? מה אתם ממליכים אותו, הוא במין שלכם???? מה יש לו איתך???
אתה קורא את השאלה הזאת בפעם הראשונה, אתה חוטף שוק!
חמישים שנה אתה צועק"אין לנו מלך אלא אתה"... מה יש לך איתו???
אומר ר' יצחק קוטנר – אם תבין מה יש בראש השנה, תבין מה יש לך עם המלך.
מה עשה הקב"ה?
הלך ביום ראשון שישי בשבוע, א' תשרי, בשעה השביעית, אדם הראשון שכב על הרצפה, היה גולם. בא הקב"ה, ונפח בו נשמה. מה אומרים חז"ל?
הוא נתן יחידה משלו לתוך האדם. בצלם אלוקים ברא את האדם.
הוא ברא אותך בצלמו כדמותו! הוא הכניס בך יחידה ממנו!
הגוף שלך פועל מכוח אחד – מהכוח שהקב"ה נפח בך נשמה!
אם ככה, אומר ר' יצחק קוטנר – במה אתה ממליך את הקב"ה?
החלק ששייך אליו, הוא זה שממליך אותו, מהו?
הנשמה!
ממה יוצאת הנשמה?
אתה תוקע בשופר, ומשם יוצאת הנשמה.
זה לא שייך לגוף, זה לא שייך למיתרי הקול, זה לא שייך לבטן, זה יוצא ישירות מהנשמה, משם יכולה לצאת מלוכה!
כי מלך, הוא מלך רק על מינו! על הנשמה, שם יש מלך!
אם שם יש מלך, אומר לנו הקב"ה - ואמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות.
מלכויות, כדי שתמליכוני עליכם. זיכרונות, כדי שיעלה זיכרונכם לפני לטובה... ובמה?
מה זה ובמה?
בפה שאני מדבר.
מי אתה שתמליך אותו?!
ובמה? בשופר! כי השופר בא ישירות מהנשמה!
השופר, הוא זה שמחבר אותך עם הקב"ה! אחרת אתה לא במינו, אין לך שום קשר איתו!
כל היכולת שלך להמליך אותו, הוא בזה שאתה ממליך אותו ע"י השופר, שהוא הכוח של הנשמה, הנמצאת באדם.
אם ככה, בואו נחזור בחזרה, למה שהיה לפני 5771 שנה:
אומר הפרקי דרבי אליעזר(פרק יא) – לאחר שזרק הקב"ה נשמה באדם הראשון, נעמד על רגליו, והיה מתואר בדמות אלוקים. ראו אותו כל הבריות ונתייראו, כסבורים היו שהוא בוראם, ובאו כול להשתחוות לו, אמר להם – באתם להשתחוות לי?! בואו, אני ואתם, ונלך ונלביש גאות ועוז, ונמליך עלינו את מי שבראנו, לפי שהעם ממליכין את המלך, ואין המלך ממליך את עצמו אם אין העם ממליך אותו.
"אני אדם הראשון, יש לי במה להמליך אותו!"
למה מקודם, האריות והנמרים והחתולים לא המליכו?
כי הוא לא במינו.
כשנברא האדם, שהנשמה היא חלק אלוהָ ממעל, היא יכולה להמליך, כי זה במינו!
לכן בא אדם הראשון להמליך אותו, ומה הוא אמר?
(תהילים צג, א)  ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ – זה הפרק שאנחנו אומרים אותו, בכל יום שישי בשבוע.
"היום יום שישי בשבת, שבו היו הלוים אומרים במקדש" ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ, למה?
כי זה הפרק, שאמר אותו אדם הראשון ביום שישי.
זה הפרק שאנחנו ממליכים את הקב"ה ביום שישי, כמו שאדם הראשון עשה.
אם ככה, נוכל עכשיו להבין:
לאחר מלכויות, אנחנו תוקעים בשופר, למה?
כי במלכויות, אנחנו ממליכים את הקב"ה, במה?? בשופר!
השופר מוציא את הנשמה, הנשמה יכולה להמליך את הקב"ה.
רבותי, נעבור לסדר הזיכרונות:
ואמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר.
מה עכשיו שופר?
בשלמא, להמליך עכשיו את הקב"ה בשופר, כי הנשמה שהיא חלק אלוהָ ממעל, היא יכולה להמליך, אבל מה שייך לומר ואמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר?
רבותי, שופר, זה סוד תחיית המתים, זה שופר.
ביום הראשון לבריאה, לפני 5771 שנה, בשעה השביעית, הקב"ה לקח אדם, ששכב על הרצפה והיה יסודו מעפר, נפח בו נשמה, ואחרי זה, הוא נהיה בן-אדם. מתי זה היה?
בראש השנה. אז מה הקב"ה עשה?
נפח נשמה.
נפיחת הנשמה, הפכה אותו ממת לחי! הוא קם על רגליו!
אומרים חז"ל – תגיד זיכרונות, כדי שיעלה זיכרונכם לטובה, תגמור את זה ותתקע בשופר.
למה לתקוע בשופר?
כי גם עקידת יצחק, זה תחיית המתים. למה?
בואו נקרא מה שכתוב בחז"ל(ילקוט שמעוני, בראשית, אות ק"א. פרקי דרבי אליעזר, לא):
אמר יצחק לאביו-  אבא, קשור את שתי רגלי ואת שתי ידי כדי שלא אבעט בך, כי אם אבעט בך, יכל הקרבן להיפסל. ועשה כן. והקב"ה רואה את האב מעקיד ואת הבן נעקד בכל לב, ושלח ידו ליטול את המעכלת, ומלאכי השרת צועקים ובוכים, שנאמר(ישעיה לג, ז) הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיֽוּן. אמרו מלאכי השרת, לפני הקב"ה, ריבונו של עולם, נקראת רחום וחנון, שרחמיך על כל מעשיך. רחם על יצחק, שהוא בן-אדם, ונעקד לפניך כבהמה. ר' יהודה אומר, כיון שהגיעה החרב על צווארו, פרחה נשמתו של יצחק. כיון שהשמיע הקב"ה, את קולו מבין הכרובים, ואמר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר, חזרה הנפש לגופה.
היה כאן מת, וחזר חי. מה קרה באמצע?
מי שרוצה, יסתכל באור-החיים הקדוש, ויראה שהנשמה של יצחק אבינו, עברה מהפך – מנשמת נקבה הפכה לנשמת זכר.
תפתחו אור-החיים הקדוש, ותבינו למה קודם לכן, לא היה לו שידוך.... לא ניכנס להסבר.
זאת אומרת, שלא רק שהוא מת, אלא באה נשמה חדשה.
אומר הקב"ה לאברהם אבינו – אתה רואה את האיל הזה, אתה רואה את השופר?
בשופר הזה, הם יסתבכו בראש השנה, יהיו להם עבירות, קח את השופר הזה!
יוצא שבעקידת יצחק, היה כאן מוות, וממוות חזר לחיים.
"אמרו לפני זיכרונות..", מה זה זיכרונות??
זה עקידת יצחק. אתה גומר את זה, תתקע בשופר. למה לתקוע בשופר?
כי שופר זה תחיית המתים. בשופר יש וַיִּפַּח בְּאַפּוֹ נִשְׁמַת חַיִּים.
שופר, זה ביטוי לתחיית המתים!
בשעה שיצחק נעמד על רגליו, כשהוא ירד מעל גבי המזבח, מה הוא אמר??
"ברוך אתה ה' מחיה המתים", כך כתוב בפרקי דרבי אליעזר.
כתוב בשיבולי הלקט, שמלאכי השרת צעקו"ברוך אתה ה' מחיה המתים", ובמדרש כתוב, שיצחק אבינו אמר, כי זה היה תחיית המתים.
אם ככה, וַיִּפַּח בְּאַפּוֹ נִשְׁמַת חַיִּים של מלכויות – תוקעים בשופר.
וַיִּפַּח בְּאַפּוֹ של יצחק נִשְׁמַת חַיִּים – תוקעים בשופר.
אם ככה, הגענו לשופרות:
ואמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות מלכיות כדי שתמליכוני... ובמה בשופר.
מה זה קשור לשופרות??
מה אנחנו אומרים בשופרות?
אַתָּה נִגְלֵיתָ בַּעֲנַן כְּבוֹדֶךָ עַל עַם קָדְשְׁךָ לְדַבֵּר עִמָּם מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּם קוֹלֶךָ כוּ'
מעמד הר סיני, כמו שכותב היעב"ץ, תורה מן השמים!
מה קרה במעמד הר סיני??
אומר המדרש(שמות רבה, פרק כט, ד) - אָמַר רַבִּי לֵוִי, שְׁנֵי דְבָרִים שָׁאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁיִּרְאוּ כְבוֹדוֹ וְיִשְׁמְעוּ קוֹלוֹ, וְהָיוּ רוֹאִין אֶת כְּבוֹדוֹ וְשׁוֹמְעִין אֶת קוֹלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר(דברים ה, כא); וַתֹּאמְרוּ הֵן הֶרְאָנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת כְּבֹדוֹ וְאֶת גָּדְלוֹ, וּכְתִיב(דברים ה, יא): וְאֶת קֹלוֹ שָׁמַעְנוּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ, וְלֹא הָיָה בָהֶם כֹּחַ לַעֲמֹד, שֶׁכֵּיוָן שֶׁבָּאוּ לְסִינַי וְנִגְלָה לָהֶם, פָּרְחָה נִשְׁמָתָם עַל שֶׁדִּבֵּר עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר(שיר השירים ה, ו): נַפְשִׁי יָצְאָה בְּדַבְּרוֹ. אֲבָל הַתּוֹרָה בִּקְּשָׁה עֲלֵיהֶם רַחֲמִים מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יֵשׁ מֶלֶךְ מַשִֹּׂיא בִתּוֹ וְהוֹרֵג אַנְשֵׁי בֵיתוֹ, כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שְׂמֵחִים וּבָנֶיךָ מֵתִים, מִיָּד חָזְרָה נִשְׁמָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר(תהלים יט, ח): תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ...
יוצא שגם בקבלת התורה, יצאה הנשמה וחזרה!!!
ואמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות מלכיות כדי שתמליכוני... ובמה בשופר, כי כל היסוד של שופר זה - וַיִּפַּח בְּאַפּוֹ נִשְׁמַת חַיִּים.
ומי תוקע בשופר, שואל הספרי  - הקב"ה. למה??
כי שופר זה ביטוי לתחיית המתים.
אם שופר זה ביטוי לתחיית המתים, אז מלכויות של היום הראשון, זה תחיית המתים של וַיִּפַּח בְּאַפּוֹ נִשְׁמַת חַיִּים.
עקידת יצחק, זו התקיעה השניה, והשלישית זה שופרות.
במעמד הר סיני, יצאה נשמתם וחזרה בחזרה. זה היסוד של שלושת הקולות.
אם ככה, נוכל בע"ה להבין יסוד נפלא:
אנחנו מסיימים את סדר השופרות, בפסוק שממנו לומדים, שהקב"ה תוקע בשופר - כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ קוֹל שׁוֹפָר וּמַאֲזִין תְּרוּעָה וְאֵין דּוֹמֶה לָךְ.
מה זאת אומרת?
למה, אם אני יקח שופר, ויתקע באיזה אוזן של מלך, בֹא נגיד אובמה, הוא לא ישמע את זה?!
מה זאת אומרת כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ קוֹל שׁוֹפָר וּמַאֲזִין תְּרוּעָה וְאֵין דּוֹמֶה לָךְ?
אף אחד לא שומע  שופר חוץ ממך?! מה, אף אחד לא שומע שופר? כל אחד שתתקע לו באוזן שופרות, ישמע שופר.
ראיתי פעם פירוש, לא זוכר בשם מי:
ראש השנה, זה יום הולדת של העולם. אדם נברא, כל תכלית העולם, זה בשביל האדם. אמר הקב"ה, אברא את הכל, כדי שאברא את האדם, הכל יהיה מוכן.
כל מלך, ביום ההולדת של הממלכה שלו, אוהב שישירו לו. עושים לו במה גדולה, יושבים שם כל השרים, מושיבים אותו על כיסא גבוה, עוברים כל ראשי הצבא, מצדיעים לו, שרים לו שירי הלל, מדברים לו דברי שבח...
הקב"ה אומר – תשמע, יום הולדת, זה ראש השנה. אני מבקש ממך יום תרועה יהיה לכם!
אתה יודע מה זה יום תרועה?
שואלים חז"ל – יום תרועה, יבבה או יללה? או"לילילי" או"לולולו", תעשה כל הזמן קולות של בכי.
תגיד, זה מה שאתה רוצה, ביום שאתה נהיה מלך? זה מה שאתה רוצה?!?!
מה הוא רוצה???
"אני רוצה שתבקשו חיים, אני רוצה שתבקשו פרנסה, אני רוצה שתבקשו ילדים, אני רוצה שתבקשו חינוך" למה???
"כי אם אתם מבקשים, זה סימן שאני המלך!!!"
מלך ביום ההמלכה, לא רוצה שיהללו לו במוח, הוא רוצה כבוד!
זה שהמלך אומר"תיילל ביום הזה"!  אין מלך שדומה לזה.
אין מלך בעולם שאוהב שמייללים לו ביום המלוכה, חוץ מהקב"ה!
כך ראיתי פשט, אבל  הפשט העמוק שבדבר- כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ קוֹל שׁוֹפָר וּמַאֲזִין תְּרוּעָה וְאֵין דּוֹמֶה לָךְ.
איפה אנחנו אומרים את המילה הזאת וְאֵין דּוֹמֶה לָךְ?
שלוש פעמים ביום - מִי כָמוֹךָ בַעַל גְּבוּרוֹת, וּמִי דוֹמֶה לָּךְ, מֶלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִיחַ יְשׁוּעָה.
וּמִי דוֹמֶה לָּךְ – כולם יכולים להרוג, אבל אף אחד לא יכל להחיות!
תחיית המתים, יכל לעשות רק הקב"ה, הוא מחיה המתים! הכינוי וּמִי דוֹמֶה לָּךְ, נאמר תמיד על תחיית המתים.
מִי כָמוֹךָ בַעַל גְּבוּרוֹת, וּמִי דוֹמֶה לָּךְ, מֶלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה – בזה אין לך דמיון.
בא רב וכותב לנו - כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ קוֹל שׁוֹפָר וּמַאֲזִין תְּרוּעָה... מה זה קול שופר?
קול שופר, זה תחיית המתים! הקב"ה תוקע בשופר!
וּמִי דוֹמֶה לָּךְ – אין דומה לך! תחיית המתים ושופר, אין דומה לך!
זה העבודה של ראש השנה, לזה אין מתחרים, לזה אין שום מלך שיכל.
וְאֵין דּוֹמֶה לָךְ - זה היסוד של ראש השנה.
אם אלה הם פני הדברים, זכינו בס"ד להבין, מה זה שופר.
שופר, יסוד המלכות, מחזירים אותנו אחורה ל - וַיִּפַּח בְּאַפּוֹ נִשְׁמַת חַיִּים.
היסוד השני של ראש השנה – עקידת יצחק, מחזירים את יצחק לחיים.
היסוד השלישי, של תורה מן השמים, מחזירים את כל עם ישראל לחיים, ע"י שופר.
אם אלה הם פני הדברים, נוכל להבין, מה אנחנו מבקשים מהקב"ה:
מבקשים מהקב"ה,(ישעיה יח, ג) כָּל-יֹשְׁבֵי תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ כִּנְשֹׂא-נֵס הָרִים תִּרְאוּ וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָֽעוּ – מה אנחנו מבקשים???
שהקב"ה יחיה את מתי ישראל.
כותב רבינו בחיי, זה מה שכתוב כאן - כָּל-יֹשְׁבֵי תֵבֵל אלו החיים, וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ אלו המתים, מבקשים מהקב"ה, שידאג שתהיה הגאולה כִּנְשֹׂא-נֵס הָרִים תִּרְאוּ וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָֽעוּ...(כז, יג) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם
מתי זה יהיה??
בתחיית המתים.
תחיית המתים העתידית, תהיה באמצעות שופר! איך אני יודע?
מצאתי מדרש נפלא, מופיע במדרש אותיות דר' עקיבא באות ט', שאומרכיצד מחיה הקב"ה המתים, לעתיד לבוא?
נוטל הקב"ה שופר גדול בידו, שהוא אלף אמה באמה שלו. ותוקע בו, וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו.
[יום של הקב"ה, זה אלף שנים שלנו, תארו לכם מה זה אמה של הקב"ה!]
בתקיעה ראשונה, העולם רועש, בתקיעה שניה העפר מתפרד, בשלישית עצמותיהם מתקבצים, ברביעית אבריהם מתחממים, בחמישית עורותיהם מתרקמים, בשישית רוחות ונשמות מתכנסות, ובתקיעה השביעית חיים ועומדים על רגליהם.
למה בשביעית?
כי חוזרים לשעה השביעית, של היום הראשון בבריאה, לפני החטא של אדם הראשון.
תחיית המתים, חוזרים לתחילת המסלול, לפני החטא, עוד לפני שהיצר הרע היה באדם! חוזרים לשחיטת היצר הרע! חוזרים לנקודת ההתחלה! זה מה שאנחנו מבקשים מהקב"ה.
ריבונו של עולם, תקע בשופר גדול לחירותנו, קח כבר את השופר הגדול הזה בידיים! תחייה את מתי ישראל, זה סוד השופר!
למה הוא תוקע בשופר, כדי להחיות אותם???
כי סוד תחיית המתים, נמצא בשופר!
יכל לעמוד כאן דוד ויחזקאל וויקטור, לתקוע בשופר, אבל לא אתה תוקע!
אומר לנו הספרי – הקב"ה תוקע!
אומר השם משמואל – כי חוזרים ל - וַיִּפַּח בְּאַפּוֹ נִשְׁמַת חַיִּים, וזה פירוש הדבר, שה' תוקע.
עד כאן השיעור, עכשיו אני יתן לכם מרגלית טרייה מהיום:
בזכות הציבור, חיפשתי מרגלית לראש השנה, ומצאתי זוהר, שפשוט זה היה בתוך אוטו, ולא יכולתי לרקוד, אבל רקדתי קצת, אז הנהג אומר לי"תפסיק, אתה הורס את השסי" J
בקיצור, מצאתי זוהר, והזוהר הזה ממש ברכה, למה שאמרנו עד עכשיו.
הבנתי שהשופר בא מהנשמה, הבנתי רעיון נפלא שכולם אומרים, אבל למה בשופר??? מה יש לשופר, שהוא המבטא את תחיית המתים??? למה הכל נעשה בשופר???
אומר הזוהר הקדוש(חלק א, קי"ד. חלק ב, ר"נ.) - גדול כוחו של השופר, לעורר רחמים למעלה ולסתום פי המשטין והמקטרג, משום שיוצא ממנו קול, שמעורבים בו אש, רוח ומים.
בחללו רוח, המעורב בלחות מים, ובחמימות הבל פיו, היינו אש.
אדם לוקח שופר, נופח בו, יש רוח, הרוח היא חמה, אז היא גם יסוד של אש וגם יסוד של רוח, וגם בשופר יש רוק.
עד כאן דברי הזוהר, לכאורה דברים שם פלא.
בא הספר זאב יטרף, במערכות ראש השנה, ומביא כמעט את אותו רעיון, שמופיע בהשם משמואל, אבל ממש בלשון נפלא.
שואל הספר זאב יטרף, שאלה עצומה, הוא מביא מהר"ל  על התורה, אבל לא מצאתי את זה. זה מופיע במהר"ל(תפארת ישראל).
הקב"ה הוריד את התורה להר סיני, כתוב שם, שבמעמד הר סיני, היו קולות וברקים וענן כבד וקול שופר.
אומר המהר"ל – ע"י שנתן הקב"ה תורה לישראל, נעשו עליונים ותחתונים כאחד. עד לפני זה, היה משהו אחר לגמרי – השמים, שמים לה', והארץ נתן לבני אדם.
שואל המהר"ל – למה נתן הקב"ה את התורה, בקולות וברקים ובענן כבד על ההר? הוא יכל לתת את זה בשני סוגי שמש, בשלוש סוגי ירח...
כותב המהר"ל – קולות וברקים וענן כבד – קול זה רוח, ברק זה אש, וענן זה מים. שלושת הכוחות האלה, הם מלמעלה. וכאשר ירד הקב"ה על הר סיני, עם קולות וברקים וענן כבד, ובני האדם קיבלו את התורה, בני האדם הם יסוד העפר.
דהיינו, אומר המהר"ל - קולות וברקים וענן כבד, זה יסוד המים הרוח והאש. האנשים שקיבלו את התורה למטה, עם הר סיני שהיה למטה, זה יסוד העפר.
במעמד הר סיני, חזרו לנקודת ההתחלה, של בריאת האדם.
ממה האדם נברא?
תפתחו שערי קדושה, לר' חיים ויטאל, שאומר – האדם נברא מארבע יסודות – רוח, מים, אש ועפר. אלה ארבעת היסודות.
אם ככה, כותב הספר זאב יטרף – אם אתה אומר, שהיסוד של מעמד הר סיני, היה בקולות וברקים וענן כבד על ההר, זה שלושת היסודות של רוח, מים ואש, ובני האדם שקיבלו את התורה למטה, הם יסוד העפר. בארבעת היסודות האלה, זה השלמה של בריאה מחודשת.
במעמד הר סיני, היתה כאן בריאה מחודשת! היה כאן תחיית המתים, ואנשים נולדו מחדש!
איך ניתנה תורה?
בארבעת היסודות.
בקול שופר, כותב הזוהר הקדוש, יש לך רוח, שהיא חמה, זה יסוד האש, ויש לך רוק, שזה יסוד המים. האדם שתוקע, הוא יסוד העפר.
זהו השלמות, של ארבעת היסודות, של בריאת האדם!
אם אתה רוצה לדעת, למה הקב"ה אומר לך, לקחת שופר ולתקוע בו, ובזה תעשה תחיית המתים... כי ארבעת היסודות של תחיית המתים, זה מים, אש, רוח ועפר. בתקיעת שופר, מתחברים ארבעת הדברים האלה ביחד.
אלה היסודות הנפלאים, שלמדנו היום בענין תקיעת שופר, וכאן בע"ה אנחנו רוצים לסיים, אבל לא לפני שנאמר כמה מילים לפני ראש השנה, דברים הקשורים לעבודת ה':
אם למדנו היום בשיעור, בכל שנה ושנה בראש השנה, מתחילים חיים חדשים, וזה שנאמר וַיִּפַּח בְּאַפּוֹ נִשְׁמַת חַיִּים. והבקשה הראשונה, שאנחנו מבקשים מהקב"ה, בתפילת ערבית של ערב ראש השנה, מה מבקשים??
זָכְרֵנוּ לְחַיִּים!
זו הבקשה הראשונה. למה מבקשים את זה?
כי זה היסוד של ראש השנה, התהליך של ראש השנה בשעה השביעית, נפח בו נשמה.
בכל שנה מחדש, כותב הרב מבריסק בספרו, בראש השנה, מתחילים את היצירה מחדש, נותנים חיים!
בא בן-אדם לקב"ה ואומר לו – תשמע, מה שיש לי, שלי.
אני ב"ה, יש לי בבנק מיליון דולר – יש. שתי דירות לילדים – יש. ב"ה יש, בזה ריבונו של עולם אל תיגע.  את זה כבר נתת לי, זה שלי.
עכשיו אני יגיש לך רשימה חדשה, לקראת השנה הקרובה, ותרשום...
ריבונו של עולם, קצת חיים... מה אני מבקש ממך... זָכְרֵנוּ לְחַיִּים, מֶלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים, כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים, לְמַעַנְךָ אֱלֹהִים חַיִּים...
אתה רוצה חיים? קיבלת.
 
אתה יודע איזה סוג של חיים?
יש אנשים שחיים, יש להם בלון על הגב, ויש להם צינור לבן כזה, מחובר לאף, עם שנורקל מאחורה, הם חיים! בא כל שלושה ימים טנדר של חמצן, ממלא לו את הבלון, והוא ישן ככה...
הוא חיי???
כן, הוא חי, הוא אפילו מדבר בטלפון! אפילו נוסע לטיול!
ריבונו של עולם, תגיד, זה חיים!?? אני ביקשתי חיים עם בלון???? אתה יכל ככה לסחוב?!
ריבונו של עולם... אני מבקש ממך... מִי כָמוֹךָ אַב הָרַחֲמִים זוֹכֵר יְצוּרָיו בְּרַחֲמִים... חיים ברחמים ריבונו של עולם... לא התכוונתי עם בלון...
בסדר, אתה רוצה בלי בלון? קיבלת!  אני ייקח אותך למחלקות בבילינסון, יש שמה אנשים בלי בלונים, אבל יש דברים אחרים...  יש כאלה שלא יכולים לקום  מהכיסא... הם יושבים בלי לזוז, אבל הם חיים!
זה חיים?!
אתה גומר את כל התפילה... מגיע למודים אנחנו לך... פתאום אתה מקבל אומץ!
וכתב לחיים טובים כל בני בריתך... ריבונו של עולם, נגמרו הבקשות על חיים ברחמים, אני מבקש חיים טובים!
"אני לא צריך להסביר לך מה זה חיים טובים... אתה רוצה שאני יסביר לך? אתה הרי יודע יותר ממני, מה זה טוב... תפתח פרשת בחקותי, ושם כתוב 'אם תשמע בקול ה'...' כתוב שם, מה זה חיים טובים!"
גמרת את ה- 18, נהיית מגיש בקשת סיוע – בספר חיים,ברכה ושלום, פרנסה טובה, גזירות טובות, נחמות וישועות.. לא אני לבד, לבד לא שווה לי כלום. אנחנו!
מי זה אנחנו?
אני, המשפחה שלי, החברים שלי, הדודים שלי, כולם! ועוד לא גמרנו... וכל עמך בית ישראל, לחיים טובים ולשלום!
"אולי, ריבונו של עולם, לא הבנת למה אני מתכוון... חכה רגע.. אני רק יעשה  עושה שלום"....
גמרת"עושה שלום", יש רשימה של 44 בקשות - אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מַלֵּא יָדֵינוּ מִבִּרְכוֹתֶיךָ: אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מַלֵּא אֲסָמֵינוּ שָׂבָע... תרשום ריבונו של עולם...
תראה מה זה.. לפני עשרים דקות ביקשת רק קצת אוויר, עכשיו אתה מבקש את כל הסופר שיהיה שלך! איזה רשימה של בקשות, מאיפה אתה מקבל כזה ביטחון?!?
האמת היא, שיש כזה מדרש בתהילים, אני יעשה אותו קצת מצויר, שלא תחשבו לרגע, שכך זה כתוב במדרש, אבל הנוסח מופיע במדרש:
מעשה באדם אחד, שדפק על דלת, ומבקש מבעל הבית קצת מלח – סליחה אדוני, אולי יש לך קצת מלח?
מלח.. מי לא יתן מלח?! J אפילו אשתו של לוט נתנה מלח.
מוציא לו את המלחייה ונותן לו קצת מלח...
מה זה?... סליחה אדוני, מה רצית שאני יעשה עם זה?...
ביקשת מלח, לא?
כן.. אבל מה אתה רוצה שאני יעשה עם זה? תביא איזה עגבניה... משהו.. איך אני יאכל את המלח לבד...
מביא לו בעל הבית עגבניה..
תגיד, מה נראה לך שאני צמחוני?! אוכל עגבניות אמצע היום... מה אתה חושב שזה תפוח!?
נו אז מה אתה רוצה!?
תביא לי איזה בגט!
מוציא לחמניה מהפריזר... מפשיר לו אותה ונותן לו...
עגבניה... מלח... לחמניה... תגיד, מה זה, סעודה מפסקת לפני ט' באב?!!? תשים איזה חביתה, קצת חומוס, תמרח, י'קמצן! JJJ
אומר המדרש – ממה הוא התחיל?????
התחיל עם מלח  ויצא עם סעודה.
המדרש לוקח את זה, לסדר הבקשה של דוד המלך(תהילים כז, ד) אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ
ביקשת אחת, הבאת 15?!
זאת השיטה, תבקש מלח תוציא בגט J
אתה בא מגיש רשימת בקשות... אבל יש כלל – בתחילת ה-18 ביקשת חיים – ריבונו של עולם תן לי חיים!
עם בלון? לא. בכיסא גלגלים? לא. אז מה אתה רוצה?
אני רוצה חיים טובים, אתה רוצה לדעת איזה?
''ובספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה וישועה ונחמה וגזרות טובות, נזכר ונכתב לפניך אנחנו וכל עמך ישראל לחיים טובים ולשלום!"
מה  קרה, למה לא ביקשת על ההתחלה??
היית בא על ההתחלה, ואומר - מֶלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִׁיעַ וּמָגֵן... ובספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה וישועה ונחמה וגזרות טובות...
היית דופק בדלת ואומר – תשמע, אני רוצה בגט, עם צ'יפס, עם סלט, עם חומוס...
מה אתה חשוב שאני מסעדה!? טורק לך את הדלת בפרצוף!
מלח?! מי לא ייתן מלח... חיים עם בלון?!
עזוב אותך... בלון תיתן לאמישרגזJ
אני רוצה לחיות חיים עצמאים.. בלי בלון...
איפה מתחילה היכולת של לבקש???
היכולת לבקש, מתחילה בְ- מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ. כל זמן שאתה נמצא באבות, אתה נמצא בהתחלה...
הגעת לסוף התפילה, התכופפת ואמרת מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ... מודים לך על כל נשימה ונשימה...
אהה, אתה יודע להודות... אם ככה, אתה יכל לבקש – וכתוב לחיים טובים...
אומר הקב"ה – אתה יודע להגיד תודה רבה, עכשיו אתה יכל לבקש!
הקב"ה אוהב לתת, למי שיודע להגיד תודה! זה יסוד ראש השנה... לפני שניגשים!
אנחנו נבוא ביום רביעי הבא, נתחיל עם רשימה של בקשות – תכתוב.. ותכתוב.. ותכתוב..
יגיד הקב"ה – תגיד, השנה עברה פחות או יותר בסדר, נכון? בלי בלון, נכון שיש לך קצת מינוס בבנק, אבל אתה נושם בלי קשיים.. נכון?! אתה חי.. אתה לא מתחת לאדמה... לא סוחבים אותך עם אלונקה...
כמה פעמים עמדת בצד בלי תפילה? ביום ראשון, תשב, תפוס סידור, ותעשה חשבון נפש, איך עברו עליך 12 החודשים!
ריבונו של עולם.. עוד מעט השנה נגמרת, אני רוצה להגיד לך ריבונו של עולם – תודה רבה!
לבד, בלי סדר תפילה, תדבר כמו בן אל אבא  - אבא, אני רוצה להגיד לך תודה! איזו שנה נתת לי, זיכיתי ללמוד תורה, זיכיתי להתייגע, זכיתי להבין... תרשה לי להגיד לך תודה!
זה היסוד! אחרי שאתה אומר תודה, אתה יכל לבקש!
אחר-כך, אנחנו עוברים ל - וַיִּפַּח בְּאַפּוֹ נִשְׁמַת חַיִּים... הקב"ה מתחיל חיים חדשים, זה ה – וַיִּפַּח של ראש השנה.
לפני שאתה בא לבקש, תגיד תודה. זה היסוד של ראש השנה!
כאן המקום, להודות לקב"ה, שזכינו בס"ד, שנה שלמה שיעורים, לחדש בתורה בס"ד, להביא את דברי הראשונים והאחרונים, ואת דברי המפרשים, ללמוד ולהבין. הקב"ה הראה לנו נפלאות מתורתו, צריכים להגיד תודה רבה, על זה שזיכה אותנו לשבת באוהלה של תורה, לשבת ולהתייגע בתורתו!
אם אתה מודה, יש לך רשות לבקש!
נודה לקב"ה, כמו שהוא נתן לנו את השנה הזאת, יתן לנו הקב"ה, גם את השנים הבאות עלינו לטובה, שנזכה ללמוד בצוותה, בבריאות איתנה, ונזכה כולנו להיכתב ולהיחתם, בספרם של צדיקים גמורים, לשנת גאולה וישועה, ונזכה סוף סוף, לשמוע קול שופרו של משיח צדקנו במהרה בימנו אמן ואמן!!!
 
 
 
 
 

 
 
 

מתימן יבוא הישיבה המרכזית לבני עדת תימן. ירושלים רחוב תרמ"ב 6. טלפון: 02-5812531    דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com פקס: 077-4448207 חשבון בנק הדאר: 4874867
מבשר טוב - ת"ת לבני עדת תימן רחוב אבינדב 22 ירושלים. גני ילדים רחוב ארץ חפץ 116 כניסה ד ירושלים.  
 
 
דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com
לייבסיטי - בניית אתרים