אני מעוניין לתרום  |  כך התחלנו את המדרש התימני  |  וידאו - יום בחצריך  |  חומר מארכיון המדינה  |  תורמים בשקלים או בדולרים  |  קריאה בתורה לכל השנה  |  ת"ת מבשר טוב  |  ילדי תימן  |  פרשת השבוע  |  מדור פרשת השבוע  |  ס ר ט י - ו י ד א ו  |  

אתרים תימנים נוסח תימן תימני נט יד מהריץ מבשר טוב
 

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



 


יפוצו מעינותך חוצה
FacebookTwitter

      פרשת שמיני
דף הבית >> פרשת השבוע >> הרב ברוך רוזנבלום על פרשת השבוע >> ספר ויקרא הרב רוזנבלום >> פרשת שמיני
 
בס"ד
פרשת שמיני – הרב ברוך רוזנבלום
 
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת שמיני.
פותחת התורה ואומרת וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל.

בכ"ג לחודש אדר, החל משה רבינו את העבודה במשכן. המשכן היה מוכן כבר בכ"ה בכסלו והיה סגור בארגזים, עד כ"ג לחודש אדר.
בחודש אדר הקימו את המשכן, ומשה החל לעבוד בו, אלה היו שבעת ימי המילואים שבהם כיהן ככהן, משה רבינו, וביום השמיני מסר את העבודה לאהרון אחיו ולבניו.
אומר רש"י - ויהי ביום השמיני. שמיני למלואים, הוא ר"ח ניסן, שהוקם המשכן בו ביום, ונטל י' עטרות השנויות  בסדר עולם.
דברי חז"ל לגבי אותו יום, מופיעים בגמרא(מסכת שבת פ"ז, ב) - אותו יום נטל עשר עטרות ראשון למעשה בראשית ראשון לנשיאים ראשון לכהונה, ראשון לעבודה, ראשון לירידת האש, ראשון לאכילת קדשים, ראשון לשכון שכינה, ראשון לברך את ישראל, ראשון לאיסור הבמות ראשון לחדשים.
חז"ל אומרים במסכת מגילה(י,ב)- ויהי ביום השמיני- ותניא אותו היום היתה שמחה לפני הקדוש ברוך הוא כיום שנבראו בו שמים וארץ כתיב הכא ויהי ביום השמיני וכתיב התם(בראשית א-ה) ויהי בקר יום אחד.

שואלת הגמרא – הרי כל מקום שכתוב ויהי זה לשון צער, אז איך אתה מבאר את זה שכתוב ויהי ביום השמיני?

אומרים חז"ל – שבאמת היתה שמחה לפני הקב"ה, כיום שנבראו בו שמים וארץ, אבל באותו יום הסתלקו גם נדב ואביהו, אז היה בו צער.
חז"ל אומרים במדרש, שבאותו יום,ר"ח ניסן, הושלמה הבריאה, הבריאה הגיע לשלמותה, כי ביום הראשון לבריאה, כתוב וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד.
שואל המדרש- למה כתוב יוֹם אֶחָד? היה לו לומר יוֹם ראשון!
רש"י כותב - לפי שהיה הקב"ה יחיד בעולמו, שלא נבראו המלאכים עד יום שני.
אבל  המדרש אומר, שכיון שלא הושלמה הבריאה, לכן כתוב יום אחד, מתי העולם הגיע לשלמותו, מתי הגענו למיצוי העולם?
אומרים חז"ל -(במדבר ז, יב) וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת קָרְבָּנוֹ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב לְמַטֵּה יְהוּדָה.
בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן – הכוונה לר"ח ניסן, אז הושלמה הבריאה, אז הגיעו ליום הראשון.
חז"ל, בשיר השירים(ה, א), ואותו דבר תמצאו במדבר רבה(יג, ב) קצת בשינויי לשון, אומרים חז"ל על הפסוק בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה- באתי לגן אין כתיב כאן, אלא לגני, למקום שהיה עיקרי מתחילה – הקב"ה מהתחלה, רצה להשרות את שכינתו כאן, בעולם הזה, רק שסילקו את השכינה מכאן.

אומר המדרש:
כֵּיוָן שֶׁחָטָא אָדָם נִסְתַּלְּקָה הַשְּׁכִינָה לָרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן, חָטָא קַיִן נִסְתַּלְּקָה לָרָקִיעַ הַשֵּׁנִי, חָטְאוּ דּוֹר אֱנוֹשׁ נִסְתַּלְּקָה לָרָקִיעַ הַשְּׁלִישִׁי, חָטְאוּ דּוֹר הַמַּבּוּל נִסְתַּלְּקָה לָרָקִיעַ הָרְבִיעִי, חָטְאוּ דּוֹר הַפְלָגָה נִסְתַּלְּקָה לָרָקִיעַ הַחֲמִישִׁי, חָטְאוּ הַסְּדוֹמִיִּים נִסְתַּלְּקָה לָרָקִיעַ הַשִּׁשִּׁי, חָטְאוּ הַמִּצְרִיִּים נִסְתַּלְּקָה לָרָקִיעַ הַשְּׁבִיעִי. וּכְנֶגְדָן עָמְדוּ שִׁבְעָה צַדִּיקִים וְהוֹרִידוּ אֶת הַשְּׁכִינָה מִן הָעֶלְיוֹנִים לַתַּחְתּוֹנִים, וְאֵלּוּ הֵן: אַבְרָהָם הוֹרִידָהּ מִן הַשְּׁבִיעִי לַשִּׁשִּׁי, יִצְחָק הוֹרִידָהּ מִן הַשִּׁשִּׁי לַחֲמִישִׁי, יַעֲקֹב הוֹרִידָהּ מִן הַחֲמִישִׁי לָרְבִיעִי, לֵוִי הוֹרִידָהּ מִן הָרְבִיעִי לַשְּׁלִישִׁי, קְהָת הוֹרִידָהּ מִן הַשְּׁלִישִׁי לַשֵּׁנִי, עַמְרָם הוֹרִידָהּ מִן הַשֵּׁנִי לָרִאשׁוֹן, משֶׁה הוֹרִידָהּ מִן הָעֶלְיוֹנִים לַתַּחְתּוֹנִים.
אָמַר רַבִּי יִצְחָק כְּתִיב(תהלים לז, כט) צַדִּיקִים יִרְשׁוּ אָרֶץ וְיִשְׁכְּנוּ לָעַד עָלֶיהָ... אֵימָתַי שָׁרְתָה הַשְּׁכִינָה בָּאָרֶץ, בַּיּוֹם שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן – והיום הזה, שמח בו הקב"ה כיום שנבראו בו שמים וארץ.
אומרת התורה, לאחר שאהרון הביא את קרבנו, לכפר על מעשי העגל, כלל ישראל הביאו את הקרבנות שלהם לכפר הן על העגל, והן על מכירת יוסף.
אומרת התורה - וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַחֲלָבִים וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם.
בברייתא במסכת מידות, וגם בילקוט שמעוני(פקודי אות ת"ב) – ראה ניסים שעשה להם הקב"ה,שישים ריבוא אנשים, עמדו בתוך חמישים אמה שאם תבוא לחשבון צריך אתה יותר מארבע מיל וכל אותם אלפים ורבבות עומדים בחצר המשכן ורואים את האש יורדת מן השמים כעמוד ונכנסת באוהל מועד ויוצאת ורובצת על גבי מזבח ואוכלת את החלבים ועומדת במקומה שנאמר וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וכולם ראו את הנס הגדול ומשתטחים על פניהם והיה לכל אחד ואחד רווח כדי ארבע אמות ושרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה ורננה שנאמר וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ, ומה שירה אמרו?(תהילים ל"ג, א) רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּֽה'...
ועל אותו היום, אומרים חז"ל, נאמר הפסוק צְאֶנָה וּרְאֶנָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בַּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתוּנָּתוֹ – ביום ששרתה שכינה, וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ – ביום שירדה אש חדשה ממרום, וליחחה על המזבח את העֹלָה ואת החלבים. עד כאן דברי חז"ל בברייתא ובילקוט שמעוני.
בפרקי דרבי אליעזר, פרק נ"ג, אומרים חז"ל – רבי יהודה אומר- אותה אש שירדה מן השמים, שקעה בארץ ולא חזרה – האש הזאת שירדה פעם ראשונה מן השמים ואכלה את הקרבנות, ירדה ולא חזרה.
נכנסה לאוהל מועד, וכל הקרבנות שהיו ישראל מקריבים במדבר, אותה אש היתה יוצאת ואוכלת אותם שנאמר וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' ותרד אש אין כתיב כאן, אלא וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה'.
ואותה אש יצאה, ואכלה את בני אהרון – אותה אש שירדה ואכלה על המזבח את הקרבנות היא האש, שבשלב מאוחר יותר, באותו יום, הרגה את בני אהרון.
והיא האש, שהרגה את עדת קֹרח שנאמר וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ה' ואין אדם נפטר מן העולם, עד שתעבור עליו מאותה האש ששקעה בארץ, שנאמר וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ. עד כאן פרקי דרבי אליעזר.
התורה אומרת לנו שבאותו היום, שבו היתה שמחה לפני הקב"ה, כמו שנבראו בו שמים וארץ, אותו יום מתו נדב ואביהו.
אומרת התורה(י, א-ב) וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם(ב) וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה'
אומרים חז"ל בגמרא(מסכת סנהדרין נב, א), שהאש שאכלה את נדב ואביהוא, נכנסה בהם דרך האף -

דתניא אבא יוסי בן דוסתאי אומר שני חוטין של אש יצאו מבית קודש הקדשים ונחלקו לארבע ונכנסו שנים בחוטמו של זה ושנים בחוטמו של זה ושרפום – אומרים חז"ל שהיתה השריפה – שריפת נשמה בגוף קיים, מה שנשרף זה רק הנשמה, הגוף נשאר שלם.
מצאתי מדרש, אני לא יכל להגיד לכם מה המשמעות של המדרש הזה, אבל  קודם כל נאמר את המדרש, כי הוא נוגע אלינו(תנחומא פ.נח, טו) – בפסוק שם כתוב, ששֶם ויפת לקחו את השמלה(בראשית ט, כ"ג) וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה אֶת הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ.
חם הודיע להם, שאבא נמצא במצב הזה, ושם ויפת לקחו את השמלה, והכתוב אומר וַיִּקַּח שֵׁם – שם התאמץ במצוה יותר.
שואל המדרש – ומה שילם להם? מה התשלום ששילמו להם על זה שכיסו את אביהם?
אומר רש"י – ליפת פרע לו, עדין לא אבל כשיהיה מלחמת גוג ומגוג, הקב"ה הבטיח להם מקום קבורה, שנאמר אתן לגוג מקום שם קבר(יחזקאל לט, יא.).
אומר הטו"ר, זה נוגע לחג הפסח, בחג הפסח קראנו את ההפטרה של העצמות היבשות, ובשבת חול המועד של סוכות, אנחנו קוראים את ההפטרה על מלחמת גוג ומגוג.
כותב הטו"ר, בשם הגאונים- קבלה בידנו, שתחילת התהליך של תחיית המתים יתחיל בחג הפסח, וסופו יהיה במלחמת גוג ומגוג, בחג הסוכות, לכן לאשכנזים יש הקפה שישית, שאומרים 'הושענא שלש שעות הושענא', כיון שמלחמת גוג ומגוג תיארך שלוש שעות, כך כתוב בחז"ל, וזה יגמר בתפילת שחרית ותיקין, כך כתוב במפרשים, ועל הקריאה הזאת קורא התרנגול לישועתך קיויתי ה'.
בכל אופן כותב הטו"ר, שתחילת תחיית המתים מתחיל בחג הפסח, ומסתיים בחג הסוכות במלחמת גוג ומגוג, אז הבטיח הקב"ה לבני יפת, היות והם כיסו את אביהם, הבטיח להם כיסוי, והכיסוי שהוא הבטיח להם, זה קבר.
שואל המדרש – וּלְשֵׁם מַה פָּרַע לוֹ?
אז כולנו יודעים שהוא הבטיח להם ציצית

כְּשֶׁנִּכְנְסוּ בְנֵי אַהֲרֹן לְהַקְרִיב, וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה'(ויקרא י, ב), וְלֹא הָיוּ בִגְדֵיהֶם שְׂרוּפִים, אֶלָּא שְׂרוּפֵי הַנְּשָׁמָה וְלֹא הַגּוּף, שֶׁנֶּאֱמַר: אֹתָם, וְלֹא הַגּוּף, אֹתָם וְלֹא בִגְדֵיהֶם, עַל שֶׁהָיוּ מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁל שֵׁם בֶּן נֹחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּנֵי שֵׁם עֵילָם וְאַשּׁוּר וְאַרְפַּכְשַׁד וְגוֹ'. וּכְתִיב יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת(בראשית טו, כז), וְאַף עַל פִּי כֵן וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם.
אני לא יכל להסביר לכם מדוע בניו של שֵׁם, צריכים את הזכויות שלו, אין לי דבר ברור בענין, אני חושב שיש כאן איזה מהלך, אולי בהמשך ננסה להבין אותו.
למאן דאמר שתויי יין נכנסו נדב ואביהוא , ונח שכב ברצפה - וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה – זה היה מתוך שכרות של יין.
יכל להיות שיש קשר בין השתויי יין של נדב ואביהוא, לבין השתויי יין של נח, לא ראיתי במפרשים מישהו שמתרץ את זה, ולהגיד דברים באוויר בלי שיש להם בסיס, זה דבר שאסור לעשות אותו.
עד כאן דברי המדרש תנחומא בפרשת נח, אות ט"ו.
במדרש(ויקרא רבה כ, ח) אומרים חז"ל – ארבע פעמים חוזרת התורה על פטירתם של נדב ואביהוא – האחד בפרשת שמיני- וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה'.
פרשת אחרי-מות- אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ.
פרשת במדבר- אֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים הַמְּשֻׁחִים אֲשֶׁר מִלֵּא יָדָם לְכַהֵן.
פרשת פנחס –(כו, סא) וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא בְּהַקְרִיבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי ה'.
אלו ארבעת המקומות בתורה, שהתורה מדברת על פטירתם של נדב ואביהוא, מקום נוסף, מופיע בכתובים, בספר דברי הימים א'(פרק כד, ב) וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי אֲבִיהֶם וּבָנִים לֹא הָיוּ לָהֶם וַיְכַהֲנוּ אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר.
אומר המדרש - אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר בְּאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת מַזְכִּיר מִיתָתָן שֶׁל בְּנֵי אַהֲרֹן וּבְכֻלָּן מַזְכִּיר סָרְחָנָן, כָּל כָּךְ לָמָּה, לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁלֹּא הָיָה בְּיָדָם אֶלָּא עָוֹן זֶה בִּלְבָד – התורה חוזרת על זה פעם אחר פעם, כדי להדגיש לך- בהקריבם אש זרה לפני ה'. אין שום דבר אחר.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה מִיתָתָן שֶׁל בְּנֵי אַהֲרֹן יְקָרָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁמַּזְכִּיר מִיתָתָן מַזְכִּיר סָרְחָנָם, כָּל כָּךְ לָמָּה, לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁלֹּא יְהֵא פִּתְחוֹן פֶּה לְבָאֵי עוֹלָם לוֹמַר מַעֲשִׂים מְקֻלְקָלִים הָיוּ בְּיָדָם בַּסֵּתֶר שֶׁעַל יְדֵי כֵן מֵתוּ – אומר רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אתה יודע למה התורה חוזרת על זה פעם אחר פעם? שלא תעלה בדעתך שהיה איזה עוון נסתר שלא מגלים לך. אומרת לך התורה יש אך  רק סיבה אחת שהם מתו שהקריבו אש זרה לפני ה', אין שום סיבה אחרת!
במדרש רבה(כ, י) אומרים חז"לוַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי ה', וְכִי לִפְנֵי ה' מֵתוּ, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיָה קָשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשָׁעָה שֶׁבְּנֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים מֵתִים בְּחַיֵּיהֶם. רַבִּי יוּדָן דְּיָפוֹ בְּעָא מִנֵּיהּ רַבִּי פִּנְחָס בַּר רַבִּי חָמָא בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן הָכָא אַתְּ אָמַר(ויקרא י, ב): לִפְנֵי ה'(במדבר ג, ד) לִפְנֵי ה' שְׁנֵי פְּעָמִים וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר(דברי הימים א כד, ב): לִפְנֵי אַהֲרֹן אֲבִיהֶם, פַּעַם אֶחָת, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיָה קָשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּפְלַיִים מֵאֲבִיהֶן – הצער שהיה להקב"ה באובדנם של נדב ואביהוא, היה כפול מהצער שהיה לאהרון הכהן בפטירתם של נדב ואביהוא.
אין לנו מושג מי היו נדב ואביהוא, רק אנחנו יודעים מה שחז"ל במדרש אומרים, וכאן יש מחלוקת בין מדרש רבה לתנחומא – במדרש רבה כתוב, שאת השאלה הזאת שאל הקב"ה, במדרש תנחומא כתוב, שאת השאלה  שאל איוב – לא היו דומים בניו של אהרן למטהו – האם הבנים של אהרון הם פחות מהמָטֶה שלו?
את המָטֶה של אהרון הכניסו לפנָי ולפנִים, ומה יצא מזה? נכנס יבש יצא לח שנאמר וַיּוֹצֵא פֶּרַח וַיָּצֵץ צִיץ.

מכניסים את המָטֶה של אהרון, הוא פורח בתוכו, נכנסים בניו של אהרון והם מתים בתוכו?!
יתכן שהמָטֶה של אהרון יותר חשוב מנדב ואביהוא? כך שואל איוב.
אני לא מבין, שואל איוב- טיטוס, נכנס לבית המקדש ונעץ חרב בפרוכת ויצא החוצה בשלום, לא קרה לו כלום, איך יתכן שנדב ואביהוא הקטירו קטורת ומתו? כך שואל איוב.
במדרש רבה כתוב שהקב"ה שאל את זה. הקב"ה שאל את זה, להראות עד כמה הדבר של פטירת נדב ואביהוא זה דבר שלא מובן לשכל.
תפתחו במדרש תנחומא, פרשה ח', מופיע שבסוף ספר איוב כתוב  וַיַּעַן אֱלִיהוּא בֶן בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי...
הוא אמר פסוק - אַף לְזֹאת יֶחֱרַד לִבִּי–אליהוא נבהל, על זה שמתו נדב ואביהוא.
כשערערו על הכהונה, קֹרח ועדתו, אמר הקב"ה שכל אחד מהנשיאים יתן מטה. לקחו מטה, ושמו אותו במשכן, ומטה אהרון פרח, כאן נכנסים בניו של אהרון ומתים? כך שואל אליהוא.
שאלה נוספת, שראיתי בספר 'מעין השבוע' – חז"ל אומרים - אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחילה.
זה קשור לפרשת שבוע הבא- תזריע-מצורע, שם אומרים חז"ל, שהקב"ה לא פוגע בנפשות, קודם כל הוא פוגע בממון של האדם, ורק לאחר מכן הוא פוגע בגוף שלו.
ישנה הלכה, שלא מטמאים חתן, בשבוע של השבע ברכות – חתן בא לכהן ואומר לו – אדני הכהן, אני חושב שיש לי נגע. שואל אותו הכהן- מה קרה אתה לבוש חגיגי היום?
אמר לו אני חתן. אומר לו הכהן אל תבוא אלי, תבוא אחרי השבע ברכות.
לא מסתכלים צרעת אצל חתן. אותו דבר אדם מגיע בחג, אומר לו הכהן אני לא רואה נגעים, תבא אלי אחרי המימונה, אין נגעים. למה?
אומרים חז"ל – מה אתה הולך להשבית לו את החג? לא מסתכלים נגעים במועד, ולא מסתכלים נגעים לחתן.
עלתה לי שאלה היום בערב – איך יכל להיות שחתן עם צרעת, הרי כתוב שחתן נמחלים לו כל עוונותיו?!
התירוץ הוא שכנראה הוא חטא כבר אחרי החופה.
בכל אופן, הגמרא במסכת מועד קטן אומרת שלא  רואים נגעים במועד, ולא אצל חתן, כדי לא להרוס להם את השמחה.
למי?
לאדם מצורע. ממה הוא הצטרע? הוא דיבר לשון הרע. לא משביתים לו את השמחה.
אז להשבית שמחה של כל כלל ישראל, ביום חנוכת המשכן, הקב"ה מחכה ליום הזה.
'באתי לגני' – זה היום שחיכיתי להשראת שכינה, ביום הזה הולכים לבטל את כל השמחה של כלל ישראל? שאלת הספר מעין השבוע.
לאור הדברים הללו, אנחנו רוצים להתבונן בדברי חז"ל, כל המפרשים כאן מביאים – למה מתו בני אהרון?
לפחות 15 סיבות מנויות, למה מתו נדב ואביהוא – נכנסו בלי בגדים, נכנסו בלי מעיל, נכנסו בלי קידוש ידיים ורגליים, נכנסו שתויי יין, הכניסו אש זרה, הלכו אחרי משה ואהרון ואמרו מתי ימותו שתי הזקנים הללו ואני ואתה ננהיג את עם ישראל, הם לא אמרו את זה בפה אלא בלב, לא לקחו עצה זה מזה, לא התחתנו, חלק אומרים שהם מתו, כיון שהיה עוד חשבון מאהרון הכהן ממעשה העגל, שהקב"ה רצה להרוג את כולם, ומשה רבינו התפלל בעדו, והתפילה עושה מחצה, אומרים חז"ל,  אז מתו רק נדב ואביהוא.
חלק אומרים לא, זה התחיל בפרשת משפטים וַֽיֶּחֱזוּ אֶת-הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּֽוּ – שם כבר היה איתם חשבון, אמר הקב"ה אני לא יהרוג אותם, אדחה את זה ליום חנוכת המשכן.
כל מי שקורה את זה שואל את עצמו שאלה – בחז"ל אומרים – ולמה חזר הכתוב בארבע פעמים  בְּהַקְרִיבָם אֵשׁ זָרָה, למה הוא חוזר כל פעם?
לומר לך שאין להם שום עוון, רק עוון אחד, איזה? בְּהַקְרִיבָם אֵשׁ זָרָה.
אז למה חז"ל מחפשים עבירות? כתוב לך  בְּהַקְרִיבָם אֵשׁ זָרָה?!
שאלה שניה, שואל הנציב ב'הרחב דבר' – אם התורה אומרת לך  בְּהַקְרִיבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי ה', אז למה חז"ל מחפשים עוד סיבות? כתוב לך במפורש בְּהַקְרִיבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי ה'!
בספר אמת ליעקב של הגאון ר' יעקב קמינצקי, הוא אומר תירוץ מאוד מעניין.
כתוב בפרשת שמות, כתוב בפרשת שמות(א,ח) וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף.
נשאלת השאלה – זה כל מה שמלך חדש על מצרים? חז"ל אומרים שהוא נצטרע  ואמרו לו יועציו שהוא צריך לטבול בבריכה עם דמם של ילדים קטנים, אז מה הוא היה עושה?
היו שוחטים 150 ילדים בבוקר, ו – 150 ילדים אחה"צ. הוא היה רוחץ באמבטיה של דם חם, מילדים קטנים. יש לך אדם שמסוגל לשבת באמבטיה שעשויה מדמם של ילדים קטנים, כדי לרפא את עצמו, אין לך מושג של ארכי-רוצח, כמו פרעה.
מה הכותרת שהתורה נותנת לו? וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף  - הוא כפוי טובה, הוא לא זוכר שיוסף עשה לו טובות, אתה מדבר כאן על מנוול שאין כדוגמתו, אז מה באה התורה ונותנת לו 'כותרת'?
אומרים חז"ל התורה מחפשת לכל דבר שורש, מאיפה זה מתחיל. אומרת לך התורה, אתה רואה בן-אדם שרוצח 300 ילדים, זה לא סתם ככה, ההתחלה שלו, כי הוא כפוי טובה.
מי שכפוי טובה, אל תתפלא שהוא רוצח 300 ילדים ביום.
למה אל תתפלא?
כי כפוי טובה, רואה רק את עצמו. אם עשית לו טובה, והוא לא רואה אותך ממטר, אז גמרו גם את הילדים, הוא לא רואה ממטר. מבחינתו ילדים צועקים, הוא לא שומע אותם, כי הוא שומע רק את עצמו – יש לו צרעת כרגע. אז מה מעניין אותו שמישהו אחר צורח?!
אומר ר' יעקב קמינצקי – חז"ל מביאים לנו כ"כ הרבה סיבות מה הם חטאו, החטא היה אחד, מה היה?
בְּהַקְרִיבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי ה' לא היה משהו אחר. אבל חז"ל מחפשים את השורש של זה, מאיפה זה התחיל?
אולי זה התחיל בזה שהם לא התחתנו ואמרו – אף אישה לא מתאימה לנו?
אולי היה להם שמץ של גאווה, בזה שאמרו מתי ימותו שתי זקנים הללו, ואני ואתה נירש אותם?
ממה זה נובע שהם הקריבו אש זרה? חז"ל מחפשים את השורש למעשה, החטא היה אחד!
יש שאומרים שהיו כל מיני דברים, אבל הסיבה שעל זה הם נידונו, היה בגלל האש זרה.
אש זרה, זה כבר היה 'המכה בפטיש', כמו שמצאנו בדור המבול – היו כל מיני חטאים. אומר רש"י- ולא נחתם גזר דינם, אלא על הגזל.
החתימה על מיתתם של נדב ואביהוא, היה על זה.

זה לא מסתדר עם מה שאומר המדרש – לא היה בידם אלא חטא זה בלבד, אל תחפש משהו אחר!
אנחנו רוצים להיכנס לעומקם של הדברים, הכלי יקר מנסה להסביר את הדברים בקו משלו ואומר יסוד מעניין מאוד:
הכלי יקר לא מבין למה יש אש זרה, למה?
כיון שבתחילת חומש ויקרא כתוב במפורש שיש מצוה להביא אש מן ההדיוט, כך אומרת התורה וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ...
אומרים חז"ל – מכאן  שיש מצוה להביא אש מן ההדיוט.
אז מה זה אשר לא ציוה אותם?
אלא מה? באותו יום היה צריך לרדת אש מן השמים, כי משה רבינו רצה, שביום הראשון למשכן, תרד אש מן השמים.
נדב ואביהוא אולי לא ידעו את זה, אבל הם היו צריכים ללכת למשה ולשאול אותו אם אפשר להביא אש מבחוץ.
בשביל עוון כזה, לכאורה, אם אומרים שיש מצוה להביא מן ההדיוט, אז מה פתאום הם מתים?
לכן אומר הכלי יקר חיפשו רבותינו דבר שנקרא 'אש זרה' – אש שהיא זרה.
זה לא הפשט שהם לקחו אש זרה, כי אש זרה, לא נקראת זרה, כי אם יש מצוה להביא מן ההדיוט ורק היום לא, זה לא נקרא אש זרה. אז מה זה אש זרה?
אומרים חז"ל – הם שתו יין. אדם ששותה יין הוא בוער, הגוף שלו כולו נמצא  בתבערה, אם כך, יש בחינה מסוימת של אש זרה.
למאן דאמר - שלא לקחו להם נשים, אז בערה בהם התאווה הזאת. התאווה הזאת בחז"ל נקראת בשם 'אש'. איפה מצאנו את זה בחז"ל? 'בנורא בבית עמרם'(מסכת קידושין).
אומר לנו הכלי יקר – אש זרה, זה לא נקרא אש זרה לכאורה, כי יש מצוה להביא מן ההדיוט, רק היום אין מצוה, כי היום רצו שתרד אש מן השמים.
אז מה זה אש זרה? אז זרה של הבחינות האלה היא בחינה של אש, וככה הוא מבאר אחת לאחת את הדברים.
אנחנו בע"ה רוצים ללכת בקו אחר לגמרי, אבל קודם כל להקדים לו הקדמה:
בחז"ל, מדרש רבה(כ,ו) - רַבִּי בֶּרֶכְיָה פָּתַח(משלי יז, כו) גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק לֹא טוֹב, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַף עַל פִּי שֶׁעָנַשְׁתִּי אֶת אַהֲרֹן וְלָקַחְתִּי שְׁנֵי בָּנָיו מִמֶּנּוּ, לֹא טוֹב, אֶלָּא(משלי יז, כו) לְהַכּוֹת נְדִיבִים עֲלֵי ישֶׁר – רציתי להכניס מורא ופחד בעם ישראל, לכן עשיתי את זה, דהיינו, הקב"ה אומר שלא היה להם חטא, על הכנסת אש זרה לא היה צריך להרוג אותם, אלא מה?
עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק לֹא טוֹב - לְהַכּוֹת נְדִיבִים עֲלֵי ישֶׁר – להכניס בעם ישראל מורא ופחד מהמקום הזה שנקרא משכן.
האמת היא שמשה רבינו, בשעה שהוא מנחם את אהרון הכהן, כתוב בחז"ל שהוא אמר לאחיו אהרון – תדע לך, אני שמעתי מהקב"ה שהייתי בשמים, שביום שהוא יעשה את המשכן, הוא ייקח את אחד מאיתנו וְנִקְדַּשׁ בִּכְבוֹדִי, אַל תִּקְרֵי בִּכְבוֹדִי אֶלָּא בִּמְכוּבָּדַי
וזהו שפירש"י, אמר לו משה לאהרן, אהרן אחי יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך  עכשיו אני רואה שהם גדולים ממני וממך
רבותי, אלו לא דברי נחמה, משה רבינו לא הולך לנחם את אח שלו, משה רבינו אמר לו שמעתי מפי הגבורה, שהקב"ה אמר לו שבשעה שהקב"ה יחנוך את המשכן או אני או אתה נלך, הוא אמר לי בקרוביי אקדש.
הוא אמר לי בקרוביי, חשבתי או אני או אתה, הקב"ה בחר בהם, פירוש הדבר שהם גדולים ממני וממך, ותכף אנחנו ניראה מה הזוהר אומר עליהם.
אם ככה, נוכל בע"ה להעצים את העניין:
כשהקב"ה אומר למשה רבינו לעלות להר סיני(שמות כד,א) וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה' אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק.
מי עלה?
(ט) וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל.
הקב"ה לא אמר למשה רבינו, תגיד לאהרון שיעלה עם בניו. מהבנים של אהרון הקב"ה אמר למשה מי עולה להר סיני:
וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה' אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא, אלעזר ואיתמר לא עולים.
רק נָדָב וַאֲבִיהוּא יכולים לעלות. למה הקב"ה העלה אותם?
כיוון שהקב"ה ראה אותם כממשיכי משה ואהרון, הקב"ה ראה שנָדָב וַאֲבִיהוּא ראויים לעלות להר סיני.
בא הזוהר(פרשת אחרי-מות) ואומר יסוד נורא – הוא פותח בשאלה – נדבר ואביהוא מתו בר"ח ניסן, ואנחנו קוראים פרשת אחרי-מות ביום הכיפורים.
שואל הזוהר- מה קשור הקריאה על מותם של נדב ואביהוא, ביום הכיפורים, כשהם מתו בר"ח ניסן? תקרא את זה בתורה, בר"ח ניסן!
בר"ח ניסן, אנחנו קוראים בקרבנות הנשיאים, למה אתה קורא את זה ביום הכיפורים?
אומר הזוהר(אחרי-מות נ"ו,ב)בְּכָל זִמְנָא דְּצַדִיקַיָא מִסְתַּלְּקֵי מֵעָלְמָא, דִּינָא אִסְתַּלָּק מֵעָלְמָא, וּמִיתַתְהוֹן דְּצַדִיקַיָא מְכַפֶּרֶת עָל חוֹבֵי דָּרָא. וְעַל דָּא פַּרְשְׁתָּא דִּבְנֵי אַהֲרֹן, בְּיוֹמָא דְּכִפּוּרֵי קָרֵינָן לָהּ, לְמֶהֱוִי כַּפָּרָה לְחוֹבֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל...
אֲבָל נָדָב וַאֲבִיהוּא בִּלְחוֹדַיְיהוּ, שְׁקוּלִין הֲווֹ לְקָבֵל שִׁבְעִין סַנְהֶדְרִין, דַּהֲווֹ מְשַׁמְּשִׁין קָמֵי מֹשֶׁה. וּבְגִין כַּךְ, מִיתָתְהוֹן מְכַפְּרָא עַל יִשְׂרָאֵל. וְעַל דָּא כְּתִיב,(
ויקרא י) וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה. וְאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, הַבְּכֹר נָדָב, כְּלוֹמַר, הַהוּא, דְּכָל שְׁבָחָא וִיקָרָא דִּלֵּיהּ(מה שמיה). נָדָב וַאֲבִיהוּא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, דְּהָנֵי תְּרֵי, לָא אִשְׁתְּכָחוּ כְּוָתַיְיהוּ בְּיִשְׂרָאֵל.
בכל פעם שצדיקים מסתלקים מהעולם, הדין מסתלק מהעולם ופטירת צדיקים מכפרת על חובות הדור. הפרשה הזאת, של מות בני אהרון, אנחנו קוראים אותה ביום הכיפורים, כי עצם קריאת הפרשה הזאת, מהווה כפרה על חובותיהם ועוונותיהם של ישראל. נדב ואביהוא היו שקולים כנגד כל הזקנים. כנגד נדב ואביהוא אין בעם ישראל.
אמר הקב"ה – ביום הכיפורים תקראו את  מיתת נדב ואביהוא, ויחשב לכם שאתם מקריבים קרבנות.
מי שביום הכיפורים מצטער על פטירתם של נדב ואביהוא, או מוריד עליהם דמעות ביום הכיפורים, הקב"ה מכריז עליו וסר עוונך וחטאתך תכופר. הם מתו בלי ילדים, אתה תזכה שאף ילד אתה לא תקבור בחייך.
רבותי, אתה קורא את הזוהר הזה ולא מבין מה הולך כאן.
אם נאמר שנדב ואביהוא מתו בגלל חטא, אז מה אנחנו מבקשים בזכות הצדיקים האלה?
אם אתה אומר שהם לא יתחתנו או שהם אמרו מתי ימותו משה ואהרון, או שהורו הלכה בפני משה, או שנכנסו שתויי יין, או שנכנסו בלי בגדים, או בלי קידוש ידיים ורגליים, אז לא מובן – אדם שמת בגלל שהוא חטא, אתה מבקש בזכותו ביום הכיפורים? אז תקרא פרשת קֹרח!
גם קֹרח  חטא, גם הוא הקטיר קטורת ומת, הוא לא היה ילד קטן, קֹרח היה מטועני הארון, תסתכלו מה שהאר"י הקדוש אומר -  שלעתיד לבוא, על זה נאמר צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח  - ס"ת קֹרח.
אז קרח אתה לא קורא ביום הכיפורים, למה? הוא מרד במשה רבינו.
אם אתה אומר שנדב ואביהוא חטאו, במה? שהם ערערו על המנהיגות של משה רבינו, שאמרו מתי ימותו שתי זקנים אלו, ואני ואתה ננהיג, אז מה אתה מבקש ביום הכיפורים עליהם?
אם אתה בוכה, מובטח לך שלא ימותו בניך בחייך! הבטחה של הקב"ה, הבטחה של הזוהר הקדוש!
אם מדובר כאן שהם אנשים שחטאו, איך אתה יכל לבקש בזכותם?
אם הם לא חטאו והקב"ה אמר למשה רבינו 'ונקדש בכבודי', הם לא היה בהם חטא, רק הקב"ה בחר שתי אנשים גדולים, כדי שיתקדש המקום בזכותם.
אם אתה מדבר על מצב כזה, אין שום ספק.
אבל אם חז"ל מחפשים כל הזמן עוונות, איך אתה יכל לבקש בזכותם?
את השאלה הזאת מצאתי ב- באר משה מאוז'ורוב, וכעין זה, תמצאו גם ב- מכתב מאליהו חלק ב', כמדומני ע"מ 244.
שאלה נוספת מצאתי ב-באר יוסף, שאלה נפלאה, שמתקשרת לענין הזה, רק אנחנו נסביר בסוף את התירוץ.
חז"ל אומרים גמרא סנהדרין(נ"ב, א), ויקרא רבה פרק כ'וכבר היו משה ואהרן מהלכין בדרך ונדב

ואביהוא מהלכין אחריהן וכל ישראל אחריהן אמר לו נדב לאביהוא  אימתי ימותו שני זקנים הללו ואני

ואתה ננהיג את הדור אמר להן הקב''ה הנראה מי קובר את מי אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי נפישי גמלי

סבי דטעיני משכי דהוגני
– זה מה שאומרים, במדרש זה מופיע בלשון הקודש, הרבה סייחים מתו ועשו

בורותיהם שטיחים על גבי אימותיהם
שואל 'הבאר יוסף', לר' יוסף סאלנט,  אומר -  אני לא מבין, נדב ואביהוא ששקולים כנגד שבעים זקנים, הולכים אחרי משה ואהרון, ושואלים מתי ימותו הזקנים האלה? זה מה שעומד להם בראש?
אפילו אם תגיד שערערו בליבם, והקב"ה מגלה את זה, איך מבינים את הערעור הזה, של נדב ואביהוא?
שאלה נוספת ואחרונה במקבץ הזה, תפתחו ספרי'אף הם בשמחתם, כיון שראו אש חדשה יורדת מהשמים, עמדו להוסיף אהבה על אהבתם '
המדרש כאן אומר שמה שהם הביאו אש, הם רצו להוסיף אהבה על אהבה, מה זאת אומרת?
עד כאן השאלות, ומכאן בע"ה אנחנו רוצים להתחיל את התירוץ:
כדי להבין את התירוץ, צריכים להקדים הקדמה. התירוץ הוא אליבא לשיטה אחת, מתוך ה-15 דברים שמביאים חז"ל, מה היה החטא של נדב ואביהוא?
אנחנו נדבר רק על דבר אחד, אבל מתוך הדבר הזה, אם תבינו אותו, אפשר להכניס בתוכו לפחות שמונה או תשעה דברים בתוך אותו נושא.
אז בואו נראה רבותי, דברים נפלאים שמצאתי בספר יערות דבש, של ר' יהונתן אייבשיץ, בדרוש ב', ל-ב' בטבת, הוא אומר יסוד נפלא, אבל קודם כל נקדים לו הקדמה:
חז"ל אומרים למאן דאמר 'שתויי יין נכנסו', שואלים חז"ל מה זה 'שתויי יין נכנסו'?
אתה קורא את זה וחושב, נו, שתויי יין, לפני שנכנסו למשכן, נכנסו לחנות, קנו שם אמרל ריזלינג – בציר 2003, ומלאו כמה כוסות, ואמרו לפני שאנחנו הולכים להקטיר קטורת, בֹא נשתה, עד שהראש יהיה במצב טוב, ואח"כ נכנס להקטיר קטורת.
בא הרא"ש בתשובה ואומר – אני לא מבין למה אסור לשתות יין, איפה זה כתוב שאסור לשתות יין?!
מיד לאחר שמתו נדב ואביהוא, אומר הקב"ה לאהרון הכהן יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ.
אז ממתי נאמר להם שאסור לשתות? אחרי זה.
אומר המדרש(ויקרא רבה, שמיני, א)– רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֶּן בַּיִת נֶאֱמָן, מְצָאוֹ עוֹמֵד עַל פֶּתַח חֲנֻיּוֹת, וְהִתִּיז אֶת רֹאשׁוֹ בִּשְׁתִיקָה, וּמִנָּה בֶּן בַּיִת אַחֵר תַּחְתָּיו, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים מִפְּנֵי מָה הָרַג אֶת הָרִאשׁוֹן, אֶלָּא מִמַּה שֶּׁמְּצַוֶּה אֶת הַשֵּׁנִי וְאָמַר לֹא תִכָּנֵס בְּפֶתַח חֲנֻיּוֹת, אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ הָרַג הָרִאשׁוֹן, כָּךְ(ויקרא ט, יב) וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים מִפְּנֵי מָה מֵתוּ, אֶלָּא מִמַּה שֶּׁמְּצַוֶּה אֶת אַהֲרֹן וְאָמַר לוֹ(ויקרא י, ט): יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ, אָנוּ יוֹדְעִין מִתּוֹךְ כָּךְ שֶׁלֹּא מֵתוּ אֶלָּא מִפְּנֵי הַיָּיִן, לְכָךְ חִבְּבוֹ הַכָּתוּב לְאַהֲרֹן וְיִחֵד אֵלָיו הַדִּבּוּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ.
שואל הרא"ש – אם זה נאמר להם אח"כ, מה אתה רוצה מהם עכשיו?! למה הרגת אותם?
כותב 'המתנות כהונה' – נכון, אין סיבה להרוג אותם, כי עדיין לא נצטוו, אבל ההיגיון של בן-אדם, שאתה הולך להיכנס לפני מלך! מי שותה לפני מלך?!
חשבתי לומר, יכל להיות שמה שהבאנו מהמדרש מקודם, בתנחומא בפרשת נח, שכתוב שבזכותו של שם, הם יצאו רק עם יציאת נשמה, בלי שריפת גוף ושריפת בגדים, למה?
כי שם כיסה את נח.
שאלנו מה זה קשור? אם אתה אומר  שהם נכנסו שעדיין הם לא נצטוו על שתיית יין, יכל להיות שבגלל שנח התגלגל ככה, היה להם לדעת מה קורה לאדם ששותה יין.
אומר 'המתנות כהונה' אתה נכנס לפנָי ולפנִים, אל תשתכר!
הרבה מרבותינו שואלים את השאלה הזאת, הם לא מבינים בכלל על מה התביעה, יש הלכה בשלחן ערוך- אין שמחה, אלא בבשר ויין. יין ישמח לבב אנוש, אז מה הענין הזה שאנחנו לא משתמשים ביין, מה היה האיסור ביין?
בא ר' יהונתן אייבשיץ ועונה תשובה, אבל לתשובה שלו צריך להביא הקדמה, הוא עצמו מביא את ההקדמה:
ישנה גמרא במסכת בבא בתרא(עג, ב), באגדות רבה בר בר חנה. מספרת הגמרא סיפור:
רבה בר בר חנה בא אליו ישמעאלי אחד ואמר לו בא ואראה לך מתי מדבר.
הוא בדואי עובד במדבר, מתמצא בדרכים, הוא אומר לו אני מצאתי איפה קבורים מתי מדבר, כידוע לכולם כל שנה היו מתים 15,000 איש, כפי שתוספות אומר, והוא כנראה מצא את אחד מבתי הקברות האלה.
הלך איתו ביחד, והראה לו. אמר לו אותו ישמעאלי ראיתי אותם - ודמו כמאן דמיבסמי.
אומר הרשב"ם – היו נראים כפנים צהובות כשתויי יין.
וגנו אפרקיד – הם שכבו על הגב. והוה זקיפא ברכיה דחד מינייהו – אחד המתים היה בצורת ישיבה, עם רגל מקופלת כלפי מעלה.
מספר רבה בר בר חנה, שאותו ישמעאלי רצה להראות לו את הגודל של בני האדם שהוא שוכב עם הרגלים ככה, הלך אותו ישמעאלי תחת רגליו של אותו בן אדם, הוא רכב על גמל, הוא הרים את היד שלו והחזיק ביד עוד חרב למעלה, ועם זה ביחד הוא עדיין לא הגיע לכיפוף של הברך. כך מספר רבה בר בר חנה.
בהמשך הוא מספר, שהוא ראה שיש להם ציצית, אז הוא לקח את הציצית והוא קרע כנף של אחד מהם, הוא רצה להביא איזה שהיא ראיה מהציצית שלו, אז כשהוא לקח את החלק מהציצית, הוא קיבל שיתוק.

רבה בר בר חנה לא היה יכל לזוז. קורא לו הישמעאלי – נו אתה בא? אמר לו אני לא יכל לזוז!
שאל אותו – תגיד לקחת מכאן משהו? אמר לו כן, לקחתי ממנו את כנף הציצית שלו. אמר לו תחזיר לו, אחרת לא תוכל לזוז מכאן.
החזיר את הציצית, ויכל ללכת. עד כאן הגמרא.
שואל ר' יהונתן אייבשיץ – אני לא מבין, מה הגמרא מספרת לנו כאן, מילא תספר על הגודל – דבר מעניין.
הגמרא מספרת שרבה בר בר חנה ראה אותם, הם נראו כמו שיכורים.
מה זה כמו שיכורים?! אתה מדבר כאן מאות שנים אחרי זה, הם נראו כמו שיכורים?!

ועוד דבר – מה זה שכבו על הגב?! כל אחד שוכב על הגב. כל החיים אנחנו על הפנים, בסוף הופכים אותנו. את כל המתים משכיבים על הגב.
מה החידוש הגדול כאן? זה שאלתו של ר' יהונתן אייבשיץ, בספרו יערות דבש, ואנחנו בע"ה רוצים להמשיך בדבריו.
אומר ר' יהונתן אייבשיץ – ירמיהו הנביא(לא, כח) אומר - בַּיָּמִים הָהֵם לֹא יֹאמְרוּ עוֹד אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה(כט) כִּי אִם אִישׁ בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת – לעתיד לבוא, לא יהיה עוד מצב כמו היום, שאבות אכלו בסר והבנים ישלמו את המחיר. לעתיד לבוא איש בעוונו ימות.
שואל ר' יהונתן אייבשיץ – הרי מדובר על העתיד לבוא, רק לפני שבוע אמרנו בליל הסדר 'ושחט את מלאך המוות', אז אם אין מלאך המוות, אין יצר הרע, אין שטן, כמו שאומרת הגמרא במסכת בבא בתרא – הוא שטן הוא יצר הרע. זה אותו מלאך.
אם כך, יבוא הקב"ה וישחט את מלאך המוות, אז אין מלאך המוות, ואם אין אותו אז אין שטן, אז אין חטאים, אם אין חטאים אז אין אִישׁ בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת.
הגמרא(מסכת סוכה נ"ב)  אומרת שיבוא המשיח יהיה לוויה גדולה בירושלים, צדיקים בוכים, רשעים בוכים, יהיו בכיות עד השמים – מלווים את השטן, את יצר הרע לקבורה, אין יותר עבירות!
אז מה זה אִישׁ בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת?  כך שואל ר' יהונתן אייבשיץ.
שאלה נוספת הוא שואל – בפיוט של ראש השנה כתוב – אמר ר' אמנון ממגנצה ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון ויאמרו הנה יום הדין לפקוד צבא מרום בדין.
הוא שואל ממה מלאכים יחפזון, ממה הם מפחדים? מה קרה, יש להם דין?
אין להם דין, הדין הוא כאן למטה, כאן צריכים לרעוד.
שם למעלה, המלאכים צריכים לשבת בשקט.

אז יש שאומרים, שהמלאכים שנבראו למעלה מהעבירות והמצוות, הם יחפזון.
אותם מלאכים שהסתכלו איך התפללנו שחרית ומעריב, אז הם יודעים איך זה מלמעלה, הם רועדים מפחד! אנחנו למטה פחות רועדים, חושבים שיש לנו מלאכים למעלה שמייצגים אותנו.
בא ר' יהונתן אייבשיץ, ושואל שאלה נוספת – האם מלאכים חוטאים?
דיברנו בשיעורים הקודמים, שהמלאכים שבאו להשמיד את סדום, באו ללוט ואמרו לו כִּי מַשְׁחִיתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה ונדחו ממחיצתו של הקב"ה קל"ז שנים.
אתה רואה שהמלאכים כן חוטאים, אז יגידו כאן בארץ הם חוטאים, למה?
כי המלאכים עוזא ועזאל אמרו להקב"ה בני אדם חוטאים? תוריד אותנו למטה ולא נחטא.
אמר להם הקב"ה – כאן למעלה אתם לא חוטאים, כי אתם רואים אותי, תרדו למטה, תסתובבו בין כל היצר הרע, אל תהיו בטוחים שלא תחטאו.
ירדו למטה, וחטאו.
טוב, אז מלאכים חוטאים, איפה? פה. שהם יורדים למטה הם חוטאים, שהם מסתובבים כאן, בין כל היצר הרע, אבל למעלה? אין חטא, ליד הקב"ה, מי יכל לחטוא?!

הגמרא במסכת חגיגה אומרת, שהנשמה שעולה למעלה, לפני שהיא מגיעה לפני כיסא הכבוד, היא טובלת בנהר דינור.
שואלת – מאיפה יוצא נהר דינור? מזיעתם של מלאכים. המלאכים מרוב פחד מזיעים, מהזיעה הזאת, נברא נהר דינור.
שואל ר' יהונתן אייבשיץ – אבל בגמרא מצאנו כמה מלאכים שחטאו למעלה.
הוא מביא את הגמרא בחגיגה(יד,ב), אחד האנשים שנכנס לפרדס והתפקר, נקרא ר' אלישע בן אבויה. אחד הסיבות שהוא התפקר הייתה, שהוא נכנס לפרדס וראה דבר שהוא לא האמין שיכל להיות, הוא ראה עוד דמות שיושבת במרום, הוא אמר איך זה יכל להיות שעוד דמות יושבת? זה סימן, רח"ל, שיש למעלה שתי רשויות.
על הדבר הזה הלקוהו ב 60 מלקות של אש.
אומר שם המהרש"א – למה שישים? כיון שהמכות הם פי שלוש מהגיל שאתה מתחיל לקבל בו את העונשים.
בן אדם מקבל עונשים מגיל 13, אז ממילא נותנים ל"ט מכות, אבל בשמים מענישים מגיל 20, אז זה פי 3 = 60.
השאלה מתעצמת מגמרא ביומא ע"ז, שם אומרת הגמרא, שהקב"ה אמר לגבריאל  לקחת גחלים, ולזרוק על ישראל. גבריאל אמר לכרוב תביא לי גחלים, הביא לו גחלים מתחת לכיסא, ובזמן הזה, שהוא הביא לו אותם, אומרת הגמרא הם הצטננו.
אומרת הגמרא – אם גבריאל היה לוקח את הגחלים וזורק עליהם, לא היה נשאר משונאיהם של ישראל שריד ופליט, הם היו פשוט נעלמים לגמרי.
אמר הקב"ה לגבריאל – אמרתי לך לקחת, למה אמרת לכרוב?
אומרת הגמרא - א''ר יוחנן באותה שעה הוציאו לגבריאל מאחורי הפרגוד ומחיוהו שיתין פולסי דנורא.
שואל ר' יהונתן אייבשיץ – אני לא מבין, מלאך אין לו יצא הרע, אז איך מלאך עושה את זה, אם אין לו יצר הרע, איך הוא חוטא?
אני לא נכנס לדברי הגמרא בחגיגה על הפסוק – חדשים לבקרים רבה אמונתך – שתוספות אומר שמלאכים צעירים, שנבראים באותו יום, הם לא יודעים את סדר המלכות למעלה, וכששרים להקב"ה, לא משוררים סתם ככה, יש היררכיה של שירה, שנאמר 'ונותנים באהבה רשות לזה לזה'.
המלאכים הצעירים לא יודעים את הסדר, וכאומרים לשיר הם שרים.  באותו רגע שהם שרים ללא רשות, הם נשרפים באותו רגע. דברי תוספות במסכת חגיגה.
אז בשמים שורפים מלאכים, על מה? הם עושים דברים שהם לא התבקשו. אז איך מלאך חוטא?
בא ר' יהונתן אייבשיץ, ואומר יסוד נפלא להבנת הענין – מלאכים לא חוטאים, בחטא שלנו. מה הכוונה?
ישנם שתי סוגים של חטאים – יש יצר הרע של תאוה וחמדה, שלוקח את האדם למחוזות אחרים, זה יצר הרע שיש לבן אדם.
יש דבר שנקרא 'חטאם של מלאכים', מה זה?
יש בשמים הרבה סוגים של מלאכים – יש שרף, יש אופן, יש חיות, הרבה סוגים.
אני לא יודע בדיוק איך זה עובד שם, אבל כל מלאך יש לו תפקיד.
יש ספר רזיאל המלאך, ושם הוא מדבר על כל המושגים האלה.
היה בחור אחד שבא פעם לראדין, ולא היה לו איפה לישון. אמר לו 'החפץ חיים', עד שיתפנה מקום בישיבה, תבוא תישן אצלי. הלך לישון אצל 'החפץ חיים', שאל אותו ה'חפץ חיים' לפני שאתה הולך לישון, אתה קורא משהו?
אמר לו כן, מה שמזדמן.
נתן לו ה'חפץ חיים' לקרוא 'רזיאל המלאך'. אמר לו מה נתת לי לקרוא את הספר הזה?!
אמר לו 'החפץ חיים' רציתי שתראה מה גדולתו של הקב"ה, מה הולך בשמים, לכן נתתי לך דוקא את הספר הזה.
אומר ר' יהונתן אייבשיץ - כל מלאך רוצה להתקדם מעבר למידה שלו. המלאך ששר רוצה להיות ליד הכיסא, הוא רוצה להיות כמו השרף, והשרף רוצה להיות כמו חיות הקודש, כל מלאך רוצה להתרומם ברוחניות, לא בגלל כבוד, הוא רוצה קרבת אלוהים, השאיפה של מלאכים זה שאיפה אחרת לגמרי, יצר הרע אחר, זה יצר הרע של מלאך – לטפס לגבהים שאסור לא לטפס.
כלפי מה הדברים אמורים?
אומר ר' יהונתן אייבשיץ – דע לך, שנדב ואביהוא עשו פעולה בהקריבם אש זרה לפני ה', מה הם עשו?
אתה חושב שהם תפסו בקבוק יין ונכנסו פנימה? נדב ואביהוא רצו להתקרב ליד הקב"ה, הם רצו לטפס לגבהים שהיה אסור להם לטפס, הם טיפסו גבוה מידי, למקום שהיה אסור להם לטפס, זה פירוש הדבר בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי-ה' וַיָּמֻֽתוּ.
כדברים האלה ממש, מבלי שהוא מזכיר אף מילה, תמצאו באור החיים הקדוש, בפרשת אחרי-מות.


אומר האור-החיים - בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ – שנתקרבו לפני אור העליון בחיבת הקודש ובזה מתו, והוא סוד מיתת הנשיקה שבו מתים הצדיקים.
חז"ל מונים בגמרא(בבא-בתרא) בסכ"ה שישה אנשים שלא שלט בהם מלאך המוות, והקב"ה לקח אותם במיתת נשיקה.
אומר האור-החיים הקדוש, דע לך, שמה שעשו נדב ואביהוא, זה סוד הנשיקה.
אלא מה - והנה הם שווים לכל שאר הצדיקים, אלא ההפרש הוא שאותם הצדיקים שמתו במיתת נשיקה, הנשיקה התקרבה אליהם ואילו נדב ואביהוא, התקרבו הם אל הנשיקה.
באמרו בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ – הם התקרבו אל הקב"ה, התקרבו למקום שאסור להם להתקרב, ושם הם מתו.
רמז הכתוב הפלאת חיבת הצדיקים הגם שהיו מרגישים במיתתם – נדב ואביהוא ידעו ברגע שהם מגיעים למקום הזה הם מתים.
לא נמנעו מקרוב לדביקות נעימות עריבות ידידות חביבות חשיקות מתיקות עד כלות נפשותם מהם והבן
-

אומר לנו האור-החיים הקדוש, הם ידעו שהם נכנסים בפנים, הם לא חוזרים משם, אז למה הם עשו את זה?

הם לא יכלו להימנע מהמתיקות שיש בהצמדות לשכינה.

ממשיך  האור-החיים ואומר - ובחינה זו אין מכיר איכותה, והיא מושללת ההכרה, לא מפי מין האנושי, ולא מפי כתבו, ולא תושג בהשערות מושכל הגשם.
כותב הביאור 'אור-יקר' על האור-החיים הקדוש- אי אפשר להשיג את זה לאדם שיש לו גוף, הוא סוד רוחני ולא ישיגוהו משיגי הגוף.
רבותי, בואו נתבונן מה אומר לנו האור-החיים הקדוש, ומה אומר לנו ר' יהונתן אייבשיץ:
אנחנו לא מבינים את זה, אבל בואו נביא כמה דוגמאות:
יש גמרא ביומא ט' – בית ראשון עמד 410 שנים, 18 כוהנים נפטרו. בית שני עמד 420 שנה, ונפטרו בו 300 כוהנים. בואו נראה:
420 שנה, יורד לך  40 שנה של שמעון הצדיק, נשאר 380. 80 שנה יוחנן כהן גדול, נשאר 300.
10 שנים של ישמעאל בן-פבי, 11 שנים של ר' אלעזר בן חרסום, נשאר 279.

ב – 279 שנים 300, זאת אומרת שכל פחות משנה נכנסו לעבוד ומתו, מתי הם מתו? ביום כיפור.
זאת אומרת יש לך 300 כוהנים, שאתה יודע עוד לפני שהתחילו לעבוד, אתה יודע מתי יום הזיכרון שלהם.
איך שהוא קונה את הכהונה, נהיה כהן גדול, הוא בערב יום כיפור רושם צוואה.
נכנס לפנָי ולפנִים להקטיר קטורת, כשהוא קשור ברגל, ואוֹפּה מושכים אותו החוצה מת.
נכנסים כוהנים ויודעים שהם הולכים למות. במוצאי יום הכיפורים הייתה לוויה, עד שהכשירו את הכהן החדש לקח כמה חדשים.
נשאלת השאלה – למה אתה נכנס? אתה יודע שאתה הולך למות, אתה רק בן 40, עוד לשלם כסף על המיתה שלך?!
מה התשובה?
אנחנו לא מבינים מה זה להיכנס לקדש הקדשים עם קטורת. יש אנשים שמוכנים למות בשביל זה, כי אנחנו לא מבינים מה זה להקטיר קטורת.
250 ראשי סנהדריות, אומר להם משה רבינו- תדעו, אני לוקח מחר מכל אחד קטורת, מכולכם אחד יוצא, כולכם תמותו. הולכים על זה.
250 ראשי סנהדריות אין להם שכל?
חלק מהמפרשים אומרים – ואף עפ"י שהיו יודעים 250 ראשי סנהדריות שימותו, כדאי לנו למות אבל העיקר להקטיר קטורת.
איך אנחנו מבינים את זה?
אנחנו לא מבינים את זה, כי אנחנו לא נמצאים שם בכלל, אנחנו לא נמצאים במצב הזה שאנחנו יכולים לדעת מה זה.
רבותי, אספר לכם סיפור:
היה לי שיעור, ובחור שהיה בא, נעלם לי לחצי שנה, שאלתי את החבר'ה איפה הוא?
אמרו לי – הוא נסע 'לתפוס ראש'.
איפה 'תופסים ראש'? בחו"ל.
הבחור נסע למקום שקוראים לו טיבט – סוף העולם ימינה, אחרי סין, שם יש את הרי ההימליה.
אמרו לי, הבחור הזה בימ"מ הוא כל היום מטפס, הבחור הזה כמו חתולה.
אחרי שנה, הבחור 'תפס ראש' ונחת.
אני שואל אותו איפה היית? אמר לי בהימליה.
אמר לי – הרב, אין לך מושג מה זה, לפני שהתחלנו את המסע עשינו תמונה 50 חבר'ה, כי יודעים שלא בטוח שכולם יחזרו.
לוקחים שתי מקלות כל אחד ויוצאים לדרך. עלינו 50,הוא אומר, וחזרנו 9!
שאלתי אותו- תגיד לי אתה נורמלי?! מה יש לך לחפש שמה?
שאל אותי – תגיד לי אתה נגעת פעם בענן?!
אמרתי לו – לא, אני נוגע בקרקע מה אני צריך לגעת בענן?!
אתה יודע מה זה לגעת בענן?!!?   תאמין לי, הוא אומר לי, פעם אחת אתה נוגע בענן, אתה לא נוגע יותר ברצפה!
הסתכלת עליו ולא הבנתי. אחרי זה יום אחד ראיתי תמונה של נמר מפהק, למטה כתוב 'צולם ע"י ג'ק נו ז"ל, תמונתו האחרונה לפני שנטרף ע"י נמר'
תגיד אתה נורמלי?! ואם לא תצלם נמר מפהק, בֹא תצלם סביונים בגן, למה אתה צריך נמר מפהק?!
אז למה אתה הולך? בשביל לצלם נמר מפהק עדיף למות?! בשביל מה אתה צריך את זה!?
שבוע הוא יכל לשבת על העץ, עם המצלמה והזום, ולחכות עד שהוא יתפוס תמונה. אדם הולך להימליה ויודע שלא בטוח הוא יחזור – משיגנה!
אתה לא נורמלי, קח מטוס תטוס מעל זה!
יצאתי ממנו, לא ידעתי מי נורמלי, אבל דבר אחד הבנתי, להבדיל אלף מיליוני הבדלות, אומר לנו אור-החיים הקדוש - והיא מושללת ההכרה, לא מפי מין האנושי, ולא מפי כתבו, ולא תושג בהשערות מושכל הגשם, מה עשו נדב ואביהוא.
אם נדב ואביהוא ידעו מה זה להידבק בהקב"ה, אף עפ"י שידעו שימותו, לא נמנעו מלקרוב, למה? כי אתה לא יודע מה זה להתקרב לשכינה
אמרו נדב ואביהוא - כדאי למות, כדי להתקרב לשכינה. אתה לא מבין כי אתה לא נימצא.
אומר לנו ר' יהונתן אייבשיץ בספרו – בֹא ותבין מה אומר לנו רבה בר בר חנה – אומר לנו פגשתי את מתי המדבר, וראיתי אותם שוכבים על הגב שתויי יין.
מה זה שתויי יין?
שתויי יין, פירוש הדבר, אדם מרגיש בנפילה, אז הוא שבור, לוקח בקבוק יין ושותה, שעה וחצי הוא מטייל בעולם, אחרי שנגמרו הטיולים, הוא חוזר חזרה לחובות. אז מה היה שעה וחצי? הוא היה בטיול בעולמות וחזר.
כשחז"ל  רוצים להגיד שבן אדם עושה קפיצה, שלא בנויה עליו, קפיצה שהיא לא מובנת אצלו, הוא מטפס לגבהים שהוא לא בנה את עצמו לפני זה, זה נקרא 'שתויי יין'.
בן אדם רוצה לשמוח – מה  אתה שמח, אתה לא שמח עכשיו, תשתה בקבוק, תתחיל לרקוד.
אין דבר כזה לרקוד אם זה לא מובנה.
אומר לנו ר' יהונתן אייבשיץ – תבין מה עשו נדב ואביהוא, לא פירוש הדבר שתויי יין כדי להגיע לכך, שתויי יין, בדרך הגבוה של העניין, פירוש הדבר, הם כביכול שתו כדי להתרומם מבחינה רוחנית.
אומרים לנו חז"ל – אתם לא בנויים לדרגה כזאת של שתייה, שאתם יכולים להתקרב, שתויי יין זה עלייה זמנית, זה לא מובנה, אם זה לא מובנה, אל תעשה את זה. ממתי זה התחיל?
אומרים חז"ל – פעם אחת הם כבר ראו את השכינה – במעמד הר סיני(כד,יא) וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ  - אחרי שהם ראו פעם אחת את השכינה, הם כל הזמן רצו להתקרב, הם כבר פעם אחת ראו את זה, הם טעמו את זה, הם יודעים מה זה, הם לא מצליחים להגיע לזה, אז מה הם עושים?
הם שתויי יין, הם עושים פעולות שלא מובנות אצלהם, קוראים לזה חז"ל שתויי יין נכנסו.
אומר ר' יהונתן אייבשיץ – זה מה שכתוב בגמרא, שרבה בר בר חנה פגש אותם, ושכבו על הגב ונראו כשתויי יין.
דור המדבר לא היו אנשים פשוטים, אנשים שראו את הקב"ה בים סוף ואמרו  זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ, אנשים שראו את הקב"ה במעמד הר סיני יורד עם 22 אלף מלאכי השרת, אנשים שאוכלים מן, אנשים ששותים מבארה של מרים, רצו לטפס גבוה מידי ומהר מידי, כל אותם עשרה ניסיונות שהם התנסו במדבר, הכל היה טיפוס גבוה מידי למידה שלהם.
הקב"ה רצה לבנות להם את זה במסע של 42 מסעות, מדרגה אחר מדרגה, הם קפצו מהר מידי.

אומר רבה בר בר חנה, ראיתי אותם, הם שכבו על הגב, הסתכלו כל הזמן על הקב"ה, לא הסירו את עיניהם מה' יתברך, אבל הם עשו פעולה כמו שיכור, שבונה דבר שלא מובנה אצלו, אבל כל עיניהם היו כלפי מעלה, הם כל הזמן רצו להתרומם.
ממילא, נדע מה אמר הספרי -  רצו להוסיף אהבה על אהבתם. האהבה הראשונה, מבחינתם הייתה וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים, רצו להביא אהבה להתקרב להקב"ה.
אומר הספר באר יוסף' – עכשיו תבין מה הם אמרו – ' מתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה נירש אותם' לא שהם רצו לרשת אותם, הם ידעו שכל הגדולה שיש למשה רבינו, זה רק בגלל שהוא מנהיג, משה רבינו זוכה להיכנס כל הזמן לפנָי ולפנִים, משה רבינו כל רגע, הקב"ה ניגש אליו שיש לו שאלה.
אמרו נדב ואביהוא 'מתי הם ימותו', וגם אנחנו נרגיש את קרבת האלהים, רק מנהיגי הדור זוכים לכך, אנחנו כל כך חושקים לזה.

נדב ואביהוא לא נכנסו שתויי יין לא כדבר כפשוטו. הם נכנסו בלי מעיל, כי המהירות שלהם להדבק בשכינה, הם דילגו על הרבה משוחות, הם נכנסו בלי רחיצת ידיים ורגליים, לא רצו לקחת נשים.

ראיתי במפרשים - למה הם לא רצו לקחת נשים?   סתם ככה?! אז המדרש אומר, הם אמרו אף אחת לא מתאימה לנו. מה זה אף אישה לא מתאימה?
אומרים המפרשים – אמרו נדב ואביהוא – או אני יהיה משה רבינו, או אתה. אנחנו לא יודעים מי יהיה מה, אם אני יהיה משה רבינו, משה רבינו פרש מאשתו, אמרו בא נחכה שמשה רבינו ימות, נראה את מי הקב"ה ייקח במקום משה, נראה את מי הוא לוקח כאהרון, משה רבינו יהיה פרוש, ואהרון יהיה נשוי.
כל מה שהם רצו זה הדבקות בשכינה.
אם אלה פני הדברים, אני חושב שיש כאן יסוד נפלא:
ביום הכיפורים נקרא את נדב ואביהוא, אומר הזוהר הקדוש  - ולמה קוראים אותם ביום הכיפורים?
כי מבקשים בזכותם, אם חוטאים, אז מבקשים בזכותם, אני חושב שהפשט, הוא משהו חדש לגמרי:
אילו היינו זוכים, ונדב ואביהוא היו מנהיגים אותנו, אנחנו היינו נראים אחרת לגמרי, זה שדלגו על נדב ואביהוא, והכהונה עברה לאלעזר ואיתמר, וההנהגה של משה רבינו עברה ליהושע, ולא עברה דרך נדב ואביהוא, אנחנו יותר נמוכים מבחינה רוחנית.
חז"ל נוהגים אבלות על פטירתם של תלמידי רבי עקיבא, מה קשור תלמידי רבי עקיבא?
התשובה היא פשוטה - אם היו 24 אלף תנאים נוספים בעם ישראל, אנחנו לא היינו נראים היום ככה, היינו אנשים גדולים יותר.
אילו היו לנו נדב ואביהוא, אנחנו לא היינו נראים ככה, היינו בדרגה מרוממת יותר. אנחנו בוכים להקב"ה ביום הכיפורים, ריבונו של עולם תזכור, שמתו נדב ואביהוא. מה זה זכות בשבילנו?
אם הם היו, אנחנו היינו אנשים גדולים יותר, אנשים מרוממים יותר, אז החטאים שלנו, שחטאנו אולי לא היו.
אומר הזוהר הקדוש – מי שבוכה ביום הכיפורים, מי שיודע מה המעלה של נדב ואביהוא, זוכה, שהקב"ה מכריז עליו וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּֽר, מי שמוריד דמעות, מובטח לו, שלא ימותו בניו בחייו.
אני חושב(רגש פנימי), שאין יהודי שמגיע תפילת נעילה, והוא לא מרגיש בתפילת נעילה ואומר ריבונו של עולם רק שלא יגמר היום הזה. אתה עומד באמצע תפילת נעילה ואומר  פתח לנו שער בעת נעילת שער.
אתה שומע מאות אנשים צועקים 'ריבונו של עולם שומע כל בכיות שתשים דמעותינו בנֹדך להיות', אלפי רבבות בוכים ביום הכיפורים, כל אחד מרגיש אחרת בתפילת נעילה, וכל אחד אומר ריבונו של עולם רק שזה לא ייגמר.
למה אתה מבקש את זה? אתה לא אוכל, אתה לא שותה, אין לך קשר לחומר, אתה מחובר לבורא יתברך, אתה רוצה עוד!
ביום הזה תקרא את נדב ואביהוא, אולי תבין מה הרגישו נדב ואביהוא. נדב ואביהוא רצו לראות עוד את השכינה, כמו וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים.
ההרגשה הזאת, אנחנו אולי מרגישים ביום הכיפורים, ולכן, זוהי גדלותם של נדב ואביהוא.
עפ"י זה הרבה מהדברים שחז"ל מונים, מתרצים היטב, בריצה שלהם בתשוקה שלהם, לראות את הקב"ה, להדבק בו – דלגו על לבישת המעיל, דלגו על קידוש ידיים ורגליים, הכל בגלל חיבת אלהים, הרצון שלהם להדבק בשכינה.
אם נלמד מהפרשה הזו, על גדלותם של נדב ואביהוא, יזכנו הקב"ה, בע"ה, שנזכה במהרה לראות כוהנים בעבודתם ולווים לשירם ולזמרם.
וימלא ה' כל משאלות לבנו לטובה אמן ואמן!!!
 
 

מתימן יבוא הישיבה המרכזית לבני עדת תימן. ירושלים רחוב תרמ"ב 6. טלפון: 02-5812531    דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com פקס: 077-4448207 חשבון בנק הדאר: 4874867
מבשר טוב - ת"ת לבני עדת תימן רחוב אבינדב 22 ירושלים. גני ילדים רחוב ארץ חפץ 116 כניסה ד ירושלים.  
 
 
דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com
לייבסיטי - בניית אתרים